תלונה במשטרה ולשון הרע: מתי חלה הגנת תום הלב?

פסק הדין עסק בתביעת פיצויים בין היתר בשל תלונה שהוגשה למשטרה, לצד תביעה נפרדת לתשלום שכר טרחה. בית המשפט דחה את תביעת הפיצויים במלואה, וחייב את הלקוח בתשלום יתרת שכר טרחה ובהוצאות בשני ההליכים.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

תביעה בגין תלונה למשטרה נדחתה לאחר שלא הוכח שהמתלונן ידע שהתלונה כוזבת או פעל בחוסר תום לב המצדיק שלילת ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

16518-08-13 | בית משפט השלום בנתניה | אלי ברנד | 2020-02-09

ת"א 16518-08-13: התובע אילן תמאם | הנתבע דניאל כהן | ת"א 39807-01-14: התובע דניאל כהן | הנתבע אילן תמאם

ב״כ אילן תמאם: עו״ד אהוד שטיין | ב״כ דניאל כהן: עו״ד אהוד שטיין

שתי תביעות שאוחדו עסקו במערכת יחסים בין עורך דין ללקוח: האחת לתשלום שכר טרחה, והשנייה לפיצויים בשל טענות לרשלנות מקצועית ולהתנהלות נוספת, ובהן תלונה שהוגשה למשטרה. בית המשפט חייב את הלקוח לשלם 54,463 ש״ח בגין יתרת שכר טרחה, אך דחה במלואה את תביעת הפיצויים. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

ההכרעה בעניין התלונה מדגימה את ההבחנה בין סגירת תיק חקירה לבין הוכחה שהתלונה הייתה כוזבת או הוגשה בחוסר תום לב. לפי פסק הדין, עורך הדין הגיש תלונה במשטרה באוגוסט 2013 וטען שהלקוח איים עליו, בין היתר בהודעות דוא״ל ובמסרונים. התיק נסגר לאחר חקירה קצרה, בנימוק שאין נסיבות המצדיקות את המשך החקירה או העמדה לדין. הלקוח טען כי התלונה הייתה תלונת שווא, אך בית המשפט קבע כי לא הוכיח את הבסיס הדרוש לטענתו.

הגנה על תלונה לרשות מוסמכת

בית המשפט בחן את הטענה לפי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, העוסק בתלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות או לחקור בעניין. בפסק הדין הודגש האינטרס הציבורי שלא להרתיע אנשים מהבאת חשד לעבירה לידיעת המשטרה. ההגנה אינה חסינות מוחלטת: בין היתר, ניתן לשלול אותה כאשר המתלונן יודע שהתלונה אינה אמת, או כאשר התנהלותו מלמדת על חוסר תום לב מהסוג שנדון בפסיקה.

בית המשפט התייחס גם לכך שלא די בכך שהמשטרה סגרה את התיק כדי להסיק שהתלונה הייתה כוזבת. השאלה הייתה אם הוכח שהמתלונן מסר ביודעין עובדות לא נכונות או פעל באופן אחר שמוציא את המקרה מגדר ההגנה. בית המשפט לא מצא לכך ראיות.

ההודעות והנסיבות שנבחנו

ההכרעה נשענה, בין היתר, על הודעות שהוחלפו בין הצדדים לפני הגשת התלונה. במהלך עדותו הודה הלקוח כי ביקש שעורך הדין יאמין שיש בידיו הקלטות, אך הסביר שלא התכוון לסחוט אותו. ההקלטות עצמן לא הוגשו, ולא הוכח שהיו קיימות או מה היה תוכנן. בית המשפט סבר כי בנסיבות אלה ניתן להבין מדוע עורך הדין חש מאוים ופנה למשטרה.

עוד נקבע כי הלקוח לא הוכיח שהתלונה כללה פרטים שעורך הדין ידע שאינם נכונים, או שעורך הדין חזר על התלונה לאחר סגירתה. לכן, גם אם החקירה הסתיימה בלי כתב אישום, הדבר לא הספיק כדי להוכיח תלונת שווא או לשלול את הגנת תום הלב. בהתאם לכך נדחתה עילת הפיצוי הנוגעת לתלונה.

הלקוח טען גם כי התלונה והמידע הפלילי שנחשף גרמו לחברה מסחרית שלא להתקשר עמו בפרויקט. בית המשפט לא מצא ראיה לכך שעורך הדין הוא שהעביר לחברה מידע על עברו של הלקוח, או שהתלונה היא שגרמה להפסקת המגעים. עד מטעם החברה העיד כי מידע על עניינים פליליים הגיע אליה ממקורות שונים, ובהם הלקוח עצמו, אך לא ידע לקבוע מה היה המקור למידע הספציפי. נוסף על כך, לא הוכח היקף הנזק הכספי הנטען.

תביעת הפיצויים נדחתה, אך נפסק שכר טרחה

התלונה הייתה רק חלק מתביעת הפיצויים. בית המשפט מצא כי עורך הדין לא רשם עיקול על רכב שהיה אמור להיות מעוקל, וקבע שמדובר בהפרת חובה מקצועית כלפי הלקוח. עם זאת, הלקוח לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מכך או קשר סיבתי בין המחדל לנזק. משכך, גם טענה זו לא הביאה לפיצוי.

במחלוקת הנפרדת על שכר הטרחה קבע בית המשפט שאין לחייב לקוח אוטומטית במלוא השכר החוזי כאשר הייצוג הופסק לפני השלמת העבודה, במיוחד כאשר הפסקת הייצוג הייתה מוצדקת. במקרה זה נמצאה הצדקה להפסקת ההתקשרות, בין היתר על רקע אי רישום העיקול ופגיעה באמון. בית המשפט דחה את הדרישה למלוא השכר הצפוי, אך קבע שעל הלקוח לשלם את יתרת שכר הטרחה בגין התקופה שקדמה להפסקת הייצוג: 54,463 ש״ח, כולל מע״מ.

הסכום הזה אינו פיצוי בגין לשון הרע או בגין נזק. בנפרד, כהן חויב לשלם לתמאם החזר אגרת בית משפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא; זהו החזר אגרה ולא פיצוי בגין לשון הרע. בנוסף, חויב הלקוח בהוצאות משפט בסך 10,000 ש״ח ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש״ח עבור שני ההליכים יחד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין.

המסקנה מפסק הדין

במקרה זה, סגירת התלונה במשטרה לא הוכיחה כשלעצמה שהתלונה הייתה כוזבת. משלא הוכח שהמתלונן ידע שהתלונה אינה אמת או שפעל בחוסר תום לב המצדיק שלילת ההגנה לתלונה לרשות מוסמכת, נדחתה תביעת הפיצויים בעניין זה. התוצאה נשענה על נסיבות המקרה ועל הראיות שהוצגו; מקרים אחרים נבחנים לפי נסיבותיהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 16518-08-13

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: התביעה לפיצויים, לרבות הטענה לפיצוי בשל תלונה למשטרה, נדחתה לאחר שלא הוכח שהמתלונן ידע שהתלונה כוזבת או שפעל בחוסר תום לב המצדיק שלילת ההגנה שבחוק. בנפרד נפסקו יתרת שכר טרחה והוצאות.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט דחה את הטענה לאחר שלא הוכח שהמתלונן ידע שהתלונה כוזבת או שפעל בחוסר תום לב המצדיק שלילת ההגנה שבחוק.

לא לפי פסק הדין. סגירת התיק, כשלעצמה, לא הוכיחה שהמתלונן מסר ביודעין פרטים לא נכונים או שהתלונה הוגשה בחוסר תום לב.

בית המשפט בחן את ההגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, החלה על תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות או לחקור בנושא. ההגנה אינה חלה באופן אוטומטי בכל מקרה; נסיבות התלונה והראיות נבחנות.

בית המשפט התייחס להודעות שהוחלפו בין הצדדים ולכך שהלקוח הודה כי ביקש שעורך הדין יאמין שיש בידיו הקלטות. ההקלטות לא הוגשו ולא הוכח שהיו קיימות או מה היה תוכנן. לא הוכח גם שהמתלונן ידע שמסר מידע כוזב או שחזר על התלונה לאחר סגירתה.

לא. תביעת הפיצויים נדחתה במלואה, ולא נפסק פיצוי בגין התלונה למשטרה.

נפסקו 54,463 ש״ח, כולל מע״מ, בגין יתרת שכר טרחה ולא כפיצוי בגין לשון הרע. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסך 10,000 ש״ח ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש״ח עבור שני ההליכים יחד.

נסכם...

בית המשפט קבע כי סגירת תיק החקירה אינה מוכיחה לבדה שהתלונה הייתה כוזבת. התביעה בעניין התלונה נדחתה משום שלא הוכח שהמתלונן ידע שהדברים אינם אמת או שפעל בחוסר תום לב המסיר את ההגנה לתלונה לרשות מוסמכת. בנפרד, נפסקו 54,463 ש״ח בגין יתרת שכר טרחה, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין.