תלונת שווא וסרטון פייסבוק: 120,000 ₪ פיצוי בלשון הרע

פסק הדין עוסק בתלונה למשטרה ובסרטון בקבוצת פייסבוק שבהם יוחס לפקח איום באקדח. בית המשפט מצא סתירות מהותיות בגרסת המפרסם, בחן את תיעוד האבטחה ועדויות נוספות, וקבע שהאירוע הנטען לא התרחש.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעת לשון הרע לאחר שקבע כי האירוע שתואר בתלונה למשטרה ובסרטון פייסבוק לא התרחש. הנתבע חויב בפיצוי של 120,000 ₪, נוסף על שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ ואגרות משפט.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

1933-02-19 | בית משפט השלום בחיפה | השופט אבישי רובס | 2021-12-19

תובע: אייל מילר | נתבע: שאדי אבו סאלח

ייצוג אייל מילר: עו״ד ב. קרפל ושות' | ייצוג שאדי אבו סאלח: עו״ד ל. ערפאת

תלונה לרשות מוסמכת עשויה לעורר שאלות של חופש דיווח והגנה על שמו הטוב של אדם. במקרה זה, בית משפט השלום בחיפה בחן תלונה שהוגשה למשטרה וסרטון שהופץ בקבוצת פייסבוק, ובהם נטען כי עובד רשות הטבע והגנים שלף אקדח ואיים על דייג. בית המשפט קבע שהאירוע המתואר לא התרחש, קיבל את תביעת לשון הרע וחייב את הנתבע בפיצוי של 120,000 ₪.

הרקע לפרסומים והמחלוקת

לפי התשתית שתוארה בפסק הדין, ברקע למחלוקת עמדה אכיפה של איסור דיג בשמורת אכזיב. הנתבע, דייג חובב, השתתף במחאה נגד מדיניות האכיפה, ובית המשפט ציין כי פרסם קודם לכן סרטון שבו התגאה בדיג בשמורה וקרא לפקח להגיע למקום. לאחר פגישה בתחנת משטרה, הגיש הנתבע תלונה שבה טען כי הפקח איים עליו באקדח יום קודם לכן. בהמשך אותו יום פרסם סרטון עם תיאור דומה בקבוצת פייסבוק שהיו בה 14,224 חברים.

הנתבע טען כי האירוע אכן התרחש וכי הפרסומים אמת. ביחס לסרטון טען גם שביקש לעדכן את חבריו ולהתריע מפני אירועים דומים. הפקח הכחיש את הדברים. לפי פסק הדין, התלונה הובילה לחקירתו באזהרה; היא נסגרה לאחר מכן בעילה של היעדר אשמה.

גם תלונה במשטרה עשויה להיחשב פרסום

בית המשפט בחן תחילה אם הדברים עולים כדי לשון הרע ואם התקיים יסוד הפרסום. הוא קבע כי ייחוס עבירה פלילית חמורה ושימוש לרעה בסמכויות הפיקוח עלולים להשפיל את האדם, לבזותו ולפגוע במשרתו. עוד נקבע כי מסירת תלונה לחוקר משטרה מקיימת את יסוד הפרסום, משום שהמידע הגיע לאדם נוסף מלבד הנפגע. הפצת הסרטון בקבוצה הייתה פרסום נוסף, נפרד.

הקביעה הזאת אינה אומרת שכל תלונה למשטרה היא לשון הרע או שכל תלונה אינה מוגנת. היא משקפת את בחינת הפרסומים והנסיבות המסוימות בתיק.

הסתירות והראיות שהכריעו את שאלת האמת

הנתבע נשא בנטל להוכיח את הגנת אמת הפרסום. בית המשפט מצא שגרסתו השתנתה בפרטים מרכזיים, ובהם השעה שבה התרחש לכאורה האירוע, מספר החברים שנכחו, זהותם, דרך ההגעה למקום ומיקום המפגש. גם עדותו של החבר שהובא מטעמו נמצאה בלתי סדורה וסותרת את גרסת הנתבע בכמה נקודות. שני חברים נוספים שלפי גרסת הנתבע נכחו באירוע לא הובאו לעדות, ובית המשפט קבע שהימנעות זו פועלת לחובתו.

מנגד, הפקח העיד כי באותו ערב שהה עם ילדיו בבית ובנסיעות לחוגים. בית המשפט בחן את עדותו ואת עדות אשתו לצד סרטוני אבטחה שתיעדו את תנועותיו ואת הרכב שברשותו. לפי הקביעות בפסק הדין, התיעוד והעדויות לא הותירו אפשרות מעשית לכך שהפקח הגיע למקום האירוע הנטען באותו ערב. בית המשפט קבע שהאירוע לא התרחש ושהנתבע בדה אותו, ולכן דחה את הגנת אמת הפרסום.

הגנת תלונה בתום לב והפיצוי

טענת תום הלב ביחס לתלונה למשטרה הועלתה רק בסיכומים. בית המשפט קבע שמדובר בהרחבת חזית שאינה מותרת, אך התייחס אליה גם מעבר לנדרש: תלונה לרשות מוסמכת אינה מקנה הגנה כשאין תום לב, ובמקרה זה נקבע שהנתבע מסר תלונה על אירוע שבדה. בהתאם, נדחתה גם הגנת תום הלב. חשוב להבחין: ההגנה נבחנה ביחס לתלונה, ולא ניתנה חסינות גורפת לפרסום בפייסבוק.

בקביעת הפיצוי שקל בית המשפט את חומרת הייחוס, את הפוטנציאל לפגיעה בעבודת הפקח ובמעמדו, ואת ההשפעה המעשית שתוארה בפסק הדין: הפקח נדרש להסביר את עצמו לממונים, נחקר באזהרה ונאלץ לעבור בדיקת פוליגרף. בית המשפט התחשב גם בהפצת הסרטון בקבוצה ובתגובות המאיימות שבאו בעקבותיו, וכן קבע שהפרסומים נעשו בכוונת זדון. הוא ציין שהנתבע לא נענה לדרישה להסיר את הפרסום ולהתנצל.

הפקח תבע 200,000 ₪. בית המשפט פסק פיצוי כולל של 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪ ואגרות משפט שסכומן לא צוין. הסכומים נקבעו לתשלום בתוך 45 ימים, ואם לא ישולמו במועד יחולו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין אינו קובע אם דרישת ההסרה או ההתנצלות בוצעה לאחר מכן.

המסקנה המעשית

הכרעה זו מדגישה את חשיבות הביסוס העובדתי כשמייחסים לאדם עבירה חמורה, גם כאשר הדברים נמסרים תחילה למשטרה. תלונה לרשות מוסמכת עשויה להיות מוגנת בתנאים הקבועים בחוק, אך בית המשפט דחה את ההגנה כאן לאחר שקבע שהאירוע שעליו התבססה התלונה לא התרחש. תוצאות בתיקים אחרים תלויות בעובדות, בראיות ובנסיבות הפרסום.

לקריאת פסק הדין המלא – 1933-02-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: בית המשפט קבע כי תלונה למשטרה וסרטון פייסבוק ייחסו לפקח עבירה חמורה, וכי האירוע שעליו התבססו לא התרחש. התביעה התקבלה ונפסקו 120,000 ₪ פיצוי, 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ואגרות משפט שסכומן לא צוין.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע שמסירת הדברים לחוקר המשטרה קיימה את יסוד הפרסום. הוא דחה את ההגנות לאחר שמצא שהאירוע שעליו התבססה התלונה לא התרחש.

כן. בית המשפט קבע שהפצת הסרטון בקבוצה שבה היו 14,224 חברים קיימה את יסוד הפרסום. מספר חברי הקבוצה אינו קביעה בדבר מספר האנשים שצפו בפועל בסרטון.

בית המשפט מצא סתירות מהותיות בגרסת הנתבע ובעדות חברו, התחשב בכך ששני עדים נטענים נוספים לא הובאו לעדות, ובחן עדויות ותיעוד אבטחה שתמכו בגרסת הפקח. הוא קבע שהאירוע לא התרחש.

לא. בפסק הדין נדונה הגנה אפשרית לתלונה לרשות מוסמכת, אך נקבע שתום לב הוא תנאי לה. במקרה זה הטענה הועלתה באיחור, ומעבר לנדרש נדחתה גם לגופה לאחר שנקבע שהאירוע נבדָה.

הפקח תבע 200,000 ₪. בית המשפט פסק 120,000 ₪ כפיצוי, 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ואגרות משפט שסכומן לא צוין.

בית המשפט התחשב בחומרת ייחוס העבירה, בפוטנציאל הפגיעה בעבודה ובמעמד, בהפצת הסרטון, בהשלכות שתוארו בפסק הדין ובקביעה שהפרסומים נעשו בכוונת זדון.

פסק הדין ציין שהנתבע לא נענה לדרישה להסיר את הפרסום ולהתנצל, אך בסעד שנפסק נקבעו פיצוי, שכר טרחת עורך דין ואגרות משפט. הוא אינו מציין אם הפרסום הוסר לאחר מכן.

נסכם...

התביעה התקבלה. בית המשפט קבע ששני הפרסומים היו לשון הרע, דחה את הגנת אמת הפרסום ואת טענת תום הלב שהועלתה ביחס לתלונה, ופסק 120,000 ₪ פיצוי. בנוסף נפסקו 25,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ואגרות משפט שסכומן לא צוין.