תלונה למשטרה ותחושת איום: מדוע נדחתה תביעת לשון הרע?

פסק הדין עוסק בתביעה שהוגשה בעקבות תלונה למשטרה על אירוע במכון פיזיותרפיה. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע שלא הוכחה לשון הרע, והתייחס גם להגנת פרסום מוגן בנסיבות המקרה.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

התביעה נדחתה משום שבית המשפט קבע כי התלונה תיארה את מצב הצוות במכון, וכי התובע אישר למעשה חלק מרכזי מהדברים שיוחסו לו. בית המשפט ציין גם כי בנסיבות העניין התלונה עשויה ליהנות מהגנת סעיף 13 לחוק.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

12195-07-18 | בית משפט השלום בנתניה | השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ | 2020-07-08

צד תובע: דניאל שוקרון | צד נתבע: שירותי בריאות כללית

ייצוג דניאל שוקרון: עו"ד אהב כהן | ייצוג שירותי בריאות כללית: עו"ד מיכל סירקוביץ; עו"ד אילן אמודאי

תביעה זו עסקה בתלונה שהוגשה למשטרה בעקבות עימות במכון פיזיותרפיה. התובע טען כי התלונה כללה תיאורים פוגעניים ושקריים, וביקש פיצוי בסך 100,000 ₪. בית המשפט דחה את התביעה וקבע שלא הוכחה לשון הרע.

מה טען כל צד?

לטענת התובע, מנהלת המכון הגישה תלונה אף שלא נכחה במקום בזמן האירוע, ובתלונה יוחסו לו מסוכנות ורקע פלילי. הוא טען כי מדובר בתלונת שווא וכי נגרמו לו הוצאות ועוגמת נפש.

בתלונה תיארה המנהלת את האירוע ואת תחושת החשש של הצוות. לפי פסק הדין, היא גם מסרה שהתובע דיבר על תיקים משטרתיים בעניינו. בית המשפט ציין כי בהקלטה ובתצהיר התובע אישר שאמר שיש לו 18 תיקים פתוחים. ממצא זה נוגע לכך שאמר את הדברים; פסק הדין אינו קובע כי מספר התיקים או קיומם אומתו באופן עצמאי.

מדוע התביעה נדחתה?

בית המשפט בחן את התלונה בהקשר שבו הוגשה. הוא ראה בה תיאור של מצב שהתקיים במכון, ובפרט דיווח על תחושות הצוות בעקבות האירוע. על רקע הודאת התובע בדברים שיוחסו לו, נקבע כי הנאמר בתלונה אושר למעשה על ידו, ולא הוכחה לשון הרע.

התובע טען שהמנהלת לא נכחה באירוע. בית המשפט ציין כי סביר שמנהלת המכון תגיש תלונה גם אם לא הייתה במקום פיזית בעת האירוע. זו הייתה התייחסות למעמדה ולנסיבות המסוימות, ולא קביעה שכל מנהל רשאי לדווח על כל אירוע ללא קשר לבסיס המידע שבידיו.

עוד צוין כי הצדדים בחרו שלא לקיים הליך הוכחות ולא לחקור את העדים. לכן, ההכרעה נשענה על החומר שהוצג ועל האופן שבו התובע עצמו אישר חלק מרכזי מהדברים שיוחסו לו.

הגנת פרסום מוגן ותוצאת ההליך

לצד מסקנתו שלא הוכחה לשון הרע, בית המשפט ציין כי בנסיבות העניין תלונה למשטרה עשויה להיות פרסום מוגן לפי סעיף 13 לחוק, כל עוד נעשתה בתום לב. בית המשפט התייחס לכך שהנסיבות הצדיקו פנייה למשטרה, ובכלל זה הדברים שהתובע עצמו אמר על עברו. זו התייחסות להגנה בהקשר המקרה, ולא כלל שלפיו כל תלונה למשטרה מוגנת בהכרח.

התביעה נדחתה. אף שהתובע ביקש 100,000 ₪, לא נפסק לו פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד מכך, התובע חויב לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪.

המשמעות המעשית

פסק הדין מדגים כיצד בית המשפט עשוי לבחון תלונה למשטרה לצד נסיבות האירוע והראיות הנוגעות לתוכנה. כאן, ההכרעה התבססה על כך שהתלונה תיארה את תחושת הצוות ועל כך שהתובע אישר למעשה דברים שיוחסו לו. המסקנה אינה מכריעה מראש תביעות אחרות: התוכן, התשתית העובדתית ואופן מסירת התלונה עשויים להיות שונים ממקרה למקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 12195-07-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט קבע שלא הוכחה לשון הרע, בין היתר משום שהתלונה תיארה את מצב הצוות והתובע אישר למעשה חלק מרכזי מהדברים שיוחסו לו. לא נפסק פיצוי, ונפסקו הוצאות בסך 3,000 ₪.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע כי התלונה תיארה את מצב הצוות במכון ולא הוכחה לשון הרע. הוא ציין גם שהתובע אישר למעשה חלק מרכזי מהדברים שיוחסו לו.

לפי פסק הדין, מנהלת המכון תיארה את האירוע ואת תחושת החשש של הצוות, ומסרה שהתובע דיבר על תיקים משטרתיים בעניינו. בית המשפט ציין שהתובע אישר שאמר שיש לו 18 תיקים פתוחים; פסק הדין אינו קובע שמספרם אומת באופן עצמאי.

כן. התובע טען שהיא לא נכחה במקום, ובית המשפט ציין כי סביר שמנהלת המכון תגיש תלונה גם אם לא הייתה נוכחת פיזית בזמן האירוע.

בית המשפט ציין כי בנסיבות המקרה התלונה עשויה להיות פרסום מוגן לפי סעיף 13 לחוק, כל עוד נעשתה בתום לב. הדברים אינם קביעה שכל תלונה למשטרה מוגנת בכל נסיבות.

לא. לפי פסק הדין, הצדדים בחרו שלא לקיים הליך הוכחות ולא לחקור את העדים.

לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. התובע ביקש 100,000 ₪, אך התביעה נדחתה.

כן. התובע חויב לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪. מדובר בחיוב הוצאות, בנפרד מפיצוי בגין לשון הרע שלא נפסק.

נסכם...

התובע ביקש 100,000 ₪ בגין תלונה שהוגשה למשטרה. בית המשפט קבע כי התלונה תיארה את תחושת הצוות במכון וכי התובע אישר למעשה את הדברים שיוחסו לו. נוסף על כך צוין כי התלונה עשויה להיות פרסום מוגן לפי סעיף 13, כל עוד נעשתה בתום לב. התביעה נדחתה, לא נפסק פיצוי, והתובע חויב בהוצאות של 3,000 ₪.