הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
30206-08-23 | בית משפט השלום באשדוד | רוית אלמסי כהן חסון | 2025-01-10
צד תובע: יוסי וקנין | צד נתבע: יהושוע אסור
ייצוג יוסי וקנין: עו״ד אליעזר גריסרו | ייצוג יהושוע אסור: עו״ד יצחק שטיינוורצל
תביעת לשון הרע שהוגשה בעקבות הודעה בקבוצת וואטסאפ של דיירי בניין נדחתה. בית משפט השלום באשדוד קבע כי יש לבחון את הדברים לפי ההקשר שבו נכתבו, ולא כמילים מבודדות. בנסיבות המקרה, ובהתחשב בשיח המתמשך בין הצדדים בקבוצה ובמחלוקות סביב ניהול הבניין, נקבע כי ההודעה אינה מהווה לשון הרע לפי החוק. לחלופין, בית המשפט מצא הגנות שונות ביחס לשני רכיבי ההודעה.
מה הוביל לתביעה?
ההודעה נשלחה בקבוצת וואטסאפ סגורה של דיירי הבניין, שבה היו כמה עשרות משתתפים. לפי המתואר בפסק הדין, היא ייחסה לתובע שימוש בכספי ועד הבית לצורך שירותי חשבונאות והחזקה במסמכים ובקבלות של הבניין. התביעה הועמדה על 75,000 ₪, כפיצוי ללא הוכחת נזק.
לטענת הנתבע, הדברים נאמרו על רקע מחלוקת על כספי הוועד ועל מסמכי הבניין. התובע, מנגד, טען שהפרסום פגע בשמו הטוב ושלא מתקיימות ההגנות שעליהן הסתמך הנתבע. אלה היו טענות הצדדים; בית המשפט בחן אותן לצד התכתובות והעדויות.
ההקשר והשיח בקבוצה היו מרכזיים
בית המשפט הסביר כי בחינת פרסום בתביעת לשון הרע נעשית באופן אובייקטיבי ובהתחשב בהקשר. לכן, גם אמירה חריפה אינה הופכת בהכרח ללשון הרע בכל מקרה; יש לבדוק כיצד אדם סביר היה מבין אותה בנסיבות המסוימות.
במקרה זה התרשם בית המשפט שהתובע והנתבע התווכחו פעמים רבות בקבוצה על ניהול הבניין, תשלומים והחלטות הוועד. לפי הממצאים, חילופי הדברים כללו התבטאויות משתלחות משני הצדדים, והוויכוח נמשך גם בעדויות שנשמעו בהליך. בית המשפט ציין כי ההודעה לא נכתבה בחלל ריק, אלא כחלק ממחלוקת מוכרת לדיירי הקבוצה, שהיו יכולים להבין את ההקשר שלה.
בית המשפט חילק את ההודעה לשני רכיבים. את הרכיב הנוגע להוצאה על שירותי חשבונאות הוא הבין כהבעת עמדה ביקורתית על שימוש בכספי הוועד. את הרכיב הנוגע למסמכי הבניין הוא הבין כהתייחסות לכך שהמסמכים נלקחו והוחזקו, ולא כייחוס של עבירה חמורה. על רקע זה קבע כי לא הוכח שהדברים, כפי שהובנו בהקשרם, מהווים לשון הרע.
ההגנות שנבחנו, לחלופין
בית המשפט הוסיף כי גם אם היה מניח שהדברים עולים כדי לשון הרע, היו עומדות לנתבע הגנות חוקיות. ביחס לרכיב הראשון נקבע כי מדובר בהבעת דעה על התנהלות התובע בתקופה שבה היה חבר בוועד, בנושא הנוגע לכספי הדיירים. בית המשפט מצא תשתית עובדתית לעמדה שהובעה: לפי הראיות, הוצאו מכספי הבניין שתי המחאות עבור שירותי הנהלת חשבונות, שנועדו לבחון חשדות לאי סדרים. נקבע שהכינוי של נותן השירות כרואה חשבון, ולא כמנהל חשבונות, אינו שולל את הבסיס העובדתי בנסיבות העניין. בית המשפט מצא שהשיח על הוצאה מכספי הוועד נוגע לעניינם של דיירי הבניין, ולכן הכיר בהגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק.
ביחס לרכיב השני התקבלה, לחלופין, הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק. בית המשפט הסתמך, בין היתר, על עדות התובע שלפיה מסמכי הבניין נמצאים אצל רואה חשבון חוקר, ועל עדות של דיירת שטיפלה בענייני הנהלת החשבונות, שסיפרה כי המסמכים נלקחו ולא הוחזרו. נקבע שגם לסוגיית המסמכים יש עניין לדיירי הבניין.
התוצאה וההוצאות
התביעה נדחתה, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. התובע חויבו לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪. בהחלטה על ההוצאות נשקלו גם הוצאות ניהול ההליך וגם עוגמת הנפש שנגרמה, לפי התרשמות בית המשפט, לשני הצדדים. פסק הדין עוסק בנסיבות המסוימות של ההודעה והשיח בין הצדדים, ואינו קובע שכל התבטאות דומה בקבוצת דיירים תהיה מוגנת.
לקריאת פסק הדין המלא – 30206-08-23
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
