הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
14767-12-20 | בית משפט השלום בנתניה | השופט אלי ברנד | 2024-12-10
תובעת-נתבעת שכנגד: קיצ'ן גלרי ב.ס.ט. בע"מ | נתבע-תובע שכנגד: עזריה רובינוב
ייצוג התובעת-הנתבעת שכנגד קיצ'ן גלרי ב.ס.ט. בע"מ: עו"ד יאיר זהבי | ייצוג הנתבע-התובע שכנגד עזריה רובינוב: עו"ד רון לוינטל
תביעת לשון הרע בעקבות ביקורת צרכנית שפורסמה בעמוד פייסבוק של עסק נדחתה בבית משפט השלום בנתניה. בית המשפט קבע כי הפרסומים, שנגעו לחוויית הלקוח בעסקה מסוימת, לא הגיעו בנסיבות המקרה לרף החומרה הנדרש כדי להיחשב לשון הרע. במקביל, התקבלה בחלקה תביעה שכנגד שעסקה בליקויים ובאי־התאמות במטבח. הפיצוי שנפסק בה אינו פיצוי בגין לשון הרע.
הפרסומים נבחנו כביקורת על חוויית לקוח
המחלוקת החלה לאחר שהתקנת מטבח שהוזמן מחברה התעכבה, וההתקנה הראשונה בוצעה באופן חלקי. הצדדים נחלקו בשאלה מדוע נדרשו התאמות נוספות, אם נמסר לחברה מידע על הנמכת תקרה, ומה נותר לתקן ולהשלים. לאחר שהלקוח פרסם ביקורת בעמוד העסקי, החברה השיבה בתיאור משלה של המחלוקת. בעקבות התגובה פרסם הלקוח הודעות נוספות, ובהן טענות הנוגעות לאופן הצגת הדברים ולזכותו להביע ביקורת על חווייתו.
החברה ביקשה פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ש״ח וטענה שהפרסומים פגעו בשמה הטוב. בית המשפט הכיר בכך שקורא סביר עשוי להבין מהפרסומים ביקורת על טיב השירות ואמינות העסק. עם זאת, הוא הדגיש שבחינת לשון הרע אינה מסתיימת במשמעות האפשרית של המילים: יש לבחון גם את ההקשר, סוג הפרסום והאיזון בין שם טוב לחופש הביטוי.
מדוע התביעה נדחתה
בית המשפט סיווג את הדברים כביקורת צרכנית על שירות ומוצרים שהלקוח קיבל, בעקבות מחלוקת קונקרטית בין הצדדים לעסקה. הוא ציין שלביקורת צרכנית יש תפקיד ציבורי, ושאין להטיל אחריות בקלות על ביקורת שלילית, כל עוד אינה ביקורת שקרית במודע או השתלחות החורגת מההקשר. עוד הסביר כי פרסום ברשת חברתית נקרא לעיתים כתגובה ספונטנית לחוויה אישית, ולא כטקסט שעבר בדיקה ועריכה. לכן, בנסיבות המתאימות, המשקל שקורא סביר מייחס לו עשוי להיות נמוך יותר, והרף להכרה בלשון הרע עשוי להיות גבוה יותר. בית המשפט הבחין בין ביקורת צרכנית, גם כשהיא כעוסה ולא מעודנת, לבין בריונות ברשת.
במקרה הזה נקבע כי הניסוח היה בוטה, אך לא חרג מהשיח המקובל במרחב המקוון ולא הגיע לרמת חומרה המצדיקה סיווג כלשון הרע. בית המשפט התחשב בכך שהפרסומים הציגו את תחושות הלקוח ביחס להתנהלות העסק מולו, ולא במתקפה מנותקת מעסקה או מחוויה צרכנית מסוימת.
גם היקף החשיפה לא הוכח. בית המשפט ציין כי לא הוצגה תשתית ראייתית למספר האנשים שנחשפו לפרסומים. הוא הזכיר שלושה סימוני חיבוב לחלק הראשון וסימון חיבוב אחד לחלק האחרון, אך אלה אינם מוכיחים כמה אנשים קראו את הדברים. בית המשפט הוסיף כי מהעדויות ומההתנהלות בהליך התרשם שהפרסומים שיקפו את חוויית הלקוח כפי שחווה אותה באופן אישי.
ההכרעה המרכזית הספיקה לדחיית התביעה. לחלופין, ולמעלה מן הצורך, בית המשפט קבע כי אילו היה רואה בפרסומים לשון הרע, היו עומדות למפרסם הגנות תום לב הנוגעות לחובה מוסרית או חברתית ולהגנה על עניין אישי כשר. הגנת אמת בפרסום לא הוכרעה.
התביעה שכנגד עסקה במחלוקת אחרת
בתביעה שכנגד נבחנה התאמת המטבח להזמנה. בית המשפט הסתמך על חוות דעת מומחה שמונה בהסכמת הצדדים. בין היתר, הוא קיבל את עמדת הלקוח שלפיה גובה האי שהתבקש היה 76 ס״מ, אף שבתוכנית שעליה חתם הופיע נתון אחר. בית המשפט נתן משקל להודעה כתובה שבה נמסרה מידת הגובה המבוקשת, והסביר כי על איש המקצוע לוודא שהמוצר מתוכנן לפי הדרישה הסופית, בייחוד כשהלקוח אינו מיומן בקריאת תוכניות.
בעניין הנמכת התקרה העדיף בית המשפט את גרסת הלקוח שלפיה התוכנית שכללה אותה הוצגה למעצב מטעם החברה. הוא מצא שעדותו של המעצב בנושא לא הייתה אמינה, והדגיש שעל איש מקצוע לבחון תוכניות היטב, לברר אם מתוכננים שינויים בחדר ולוודא כיצד הם משפיעים על המדידות והארונות. גם המומחה קבע שאין להתקין את הארונות לפני ביצוע הנמכת התקרה המתוכננת. בית המשפט לא ראה בחתימה על הזמנת עבודה מאוחרת הודאה של הלקוח באחריות לכשל או הסכמה מחייבת לשאת בתשלום הנוסף.
התביעה שכנגד התקבלה בחלקה. נפסקו 24,219 ש״ח לפי תמחור הליקויים של המומחה, ועוד 2,500 ש״ח בגין עוגמת נפש, ובסך הכול 26,719 ש״ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנפרד מהפיצוי בסך 26,719 ש״ח בגין המטבח, חויבה קיצ'ן לשלם לרובינוב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. שכר הטרחה והוצאות המשפט נפסקו בהתחשב הן בדחיית תביעת קיצ'ן והן בקבלתה החלקית של תביעת רובינוב; הם אינם פיצויי לשון הרע.
המסקנה מפסק הדין
במקרה זה, ההקשר הצרכני והמקוון, הקשר לעסקה מסוימת, אופי הפרסומים והיעדר הוכחה לממדי החשיפה תמכו בדחיית תביעת לשון הרע. במקביל, ממצאים נפרדים לגבי תכנון המטבח והליקויים בו הובילו לקבלת חלק מהתביעה שכנגד. ההכרעה תלויה בנסיבות המקרה ואינה קובעת שכל ביקורת צרכנית ברשת מוגנת מפני תביעה.
לקריאת פסק הדין המלא – 14767-12-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
