ביקורת צרכנית בפייסבוק ולשון הרע: מתי נדחתה התביעה?

פסק הדין עסק בביקורת צרכנית בפייסבוק לאחר מחלוקת על התקנת מערכת חימום. בית המשפט בחן את תוכן הפרסומים ואת ההקשר, וקבע שאין בהם לשון הרע; לחלופין, הפרסומים חוסים תחת הגנות החוק.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בנצרת דחה תביעה חוזית ותביעת לשון הרע בעקבות פרסומים בפייסבוק על מחלוקת סביב שירות. נקבע שהפרסומים אינם לשון הרע, ולחלופין חלות הגנות תום הלב וההגנה על עניין אישי כשר.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14522-03-19 | בית משפט השלום בנצרת | השופט בכיר יוסף סוהיל | 2023-01-05

צד תובע: מיכאל ברץ, ECHO HEAT SYSTEMS LTD ח.פ 515777704 | צד נתבע: אדם בנימין

ייצוג ECHO HEAT SYSTEMS LTD ח.פ 515777704: עו״ד בישר עזאיזה | ייצוג אדם בנימין: עו״ד נועם פרץ

מחלוקת על ביצוע עבודות להתקנת מערכת חימום תת-רצפתית הסתיימה בתביעה חוזית ובתביעת לשון הרע בעקבות פרסומים בפייסבוק. בית משפט השלום בנצרת דחה את שני רכיבי התביעה. לעניין הפרסומים נקבע כי אין בהם לשון הרע; לחלופין, גם אם ניתן לראות בהם פגיעה במוניטין העסקי, חלות הגנות תום הלב וההגנה על עניין אישי כשר.

המחלוקת שהובילה לפרסומים

הצדדים נחלקו בשאלה מדוע לא הושלמה העבודה. לפי גרסת התובעים, ביום שבו הגיעו עובדי החברה לבית הנתבע התעוררה בעיה בגובה המילוי, והמפקח הורה לעובדים להפסיק. לפי גרסת הנתבע, ניתן היה לתקן את המצב במהירות, והעובדים עזבו אף שהעבודה יכלה להימשך.

בית המשפט נתן אמון בעדות המפקח, שאותה מצא אובייקטיבית ומהימנה, וכן הסתמך על עדות מנהל העבודה מטעם הנתבע. העדויות תמכו במסקנה שתיקון הפילוס היה קצר יחסית ולא חייב את הפסקת העבודה. אחד התובעים לא נכח במקום באותו יום, והתובעים לא הביאו לעדות את העובדים שהיו שם או את מי שלטענתם הורה להפסיק. בית המשפט קבע שהיעדר העדים החליש את גרסתם, וכי לא הוכח שניתנה הוראה חד-משמעית לעצור את העבודה.

בהמשך נוהל בין הצדדים משא ומתן על חידוש העבודה ועל התשלומים. הנתבע הסכים בכתב לתשלום 3,000 ש״ח בגין יום העבודה ולתשלום נוסף של 18,000 ש״ח עם הגעת הצוות, לפני תחילת העבודה. בית המשפט לא מצא שהנתבע הפר את ההסכם בכך שלא הקדים את התשלום. עם זאת, נקבע שגם הצבת מועד אחרון נוקשה לחידוש העבודה מצד הנתבע לא הייתה מוצדקת. המסקנה הייתה ששני הצדדים תרמו להפסקת ההתקשרות: תחילה התובעים עזבו את אתר העבודה, ובהמשך הנתבע התנה את המשך העבודה במועד מסוים. לכן נדחה גם הרכיב החוזי.

איך נבחנו הפרסומים בפייסבוק?

הפרסום הראשון עסק בשאלה מתי יגיע אחד התובעים להמשך ההתקנה, ובכך שהעיכוב משפיע על הנתבע. הפרסום השני ביקר את השירות והביע אכזבה מהתנהלותו כלפי לקוחות. בית המשפט בחן את משמעות הדברים בעיני קורא סביר ובהקשר שבו פורסמו, ולא רק לפי תחושת הפגיעה של מי שטען שנפגע.

בית המשפט קבע שהפרסומים אינם מבזים או משפילים, ושאין בהם האשמה חמורה. גם אם יש בהם רמיזות שליליות וציניות, נמצא כי הניסוח מתון יחסית ואינו משתלח. בית המשפט התייחס לכך שהפרסומים עסקו בחוויית שירות ובמחלוקת צרכנית, נושא שעשוי להיות בעל תועלת לצרכנים השוקלים להתקשר עם עסק. אין בכך קביעה שכל ביקורת צרכנית מוגנת: נבחנים תוכן הפרסום, ההקשר, מידתיותו והנסיבות שבהן נעשה.

ההגנות שנקבעו וההגנה שלא הוכרעה

בית המשפט קבע כי הפרסום היה הבעת דעה בקשר לעניין ציבורי, הנוגע לשירות שניתן לצרכן. הוא מצא שהנתבע האמין בתום לב שאחד התובעים אינו משיב לפניותיו ומתחמק מחידוש העבודה, ושהפרסומים נועדו לחדש את הקשר עמו. מאחר שנמצא שהפרסום לא חרג מתחום הסביר, הוכרה הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(4) ו-16(א) לחוק איסור לשון הרע.

בנוסף, ולמעלה מן הצורך, נקבע כי עומדת לנתבע גם הגנה על עניין אישי כשר לפי סעיף 15(3). לעומת זאת, בית המשפט לא הכריע בהגנת אמת בפרסום. הוא ציין שהפרסום אינו מופרך עובדתית, בין היתר משום שאחד התובעים הודה כי בשלב מסוים הפסיק להשיב לשיחות הנתבע. הערה זו אינה שקולה להכרעה מלאה בהגנת אמת בפרסום.

התוצאה הכספית

התביעה נדחתה, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. לטובת הנתבע נפסקו 2,000 ש״ח הוצאות משפט ו-10,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין, כולל מע״מ. לפי פסק הדין, סכומים אלה נועדו לתשלום בתוך 45 ימים מהמצאתו, ואם לא ישולמו במועד יחולו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין קבע חיוב לתשלום; הוא אינו קובע אם התשלום בוצע בפועל.

המסקנה מפסק הדין: ביקורת צרכנית על שירות אינה הופכת אוטומטית ללשון הרע. במקרה זה, בית המשפט בחן את נוסח הפרסומים ואת הסכסוך שקדם להם, מצא שאין בהם השפלה או הכפשה חמורה, וקבע שגם לחלופין חלות הגנות חוקיות. ההכרעה תלויה בנסיבות ובתוכן של כל פרסום.

לקריאת פסק הדין המלא – 14522-03-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: התביעה החוזית ותביעת לשון הרע נדחו. הפרסומים נמצאו בלתי משמיצים; לחלופין, נקבע כי חלות הגנות תום הלב וההגנה על עניין אישי כשר. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.

שאלות נפוצות

הפרסום הראשון ביקש לדעת מתי יגיע אחד התובעים להמשך ההתקנה וציין שהעיכוב משפיע על הנתבע. הפרסום השני ביקר את השירות והביע אכזבה מהתנהלות כלפי לקוחות.

בית המשפט בחן את משמעות הפרסומים בעיני קורא סביר ובהקשרם. הוא מצא שאין בהם השפלה או הכפשה חמורה, ושגם הרמיזות השליליות והציניות נותרו בגדר ניסוח מתון יחסית.

בית המשפט קבע שהפרסומים היו הבעת דעה בקשר לעניין ציבורי, שלא חרגה מתחום הסביר, ולכן חלה הגנת תום הלב לפי סעיפים 15(4) ו-16(א). בנוסף, ולמעלה מן הצורך, הוכרה הגנה על עניין אישי כשר לפי סעיף 15(3).

לא. בית המשפט לא הכריע בהגנת אמת בפרסום. הוא ציין שהפרסומים אינם מופרכים עובדתית, בין היתר משום שאחד התובעים הודה כי בשלב מסוים הפסיק להשיב לשיחות.

לא. בית המשפט בחן את התוכן, ההקשר והמידתיות של הפרסומים המסוימים. הוא לא קבע שכל ביקורת צרכנית מוגנת, והדגיש שההכרעה תלויה בנסיבות.

גם הרכיב החוזי נדחה. בין היתר, בית המשפט קבע שהנתבע התחייב לשלם את הסכומים שנדרשו עם הגעת הצוות ולפני תחילת העבודה, וששני הצדדים תרמו להפסקת ההתקשרות.

לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. לטובת הנתבע נפסקו 2,000 ש״ח הוצאות משפט ו-10,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין כולל מע״מ, לתשלום בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין. פסק הדין אינו קובע אם הסכומים שולמו בפועל.

נסכם...

התביעה החוזית ותביעת לשון הרע נדחו. בית המשפט מצא שהפרסומים אינם מבזים או משפילים, ובהמשך קבע כי עומדות לנתבע הגנת תום הלב והגנה על עניין אישי כשר. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, ונפסקו לטובת הנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.