הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
45131-06-18 | בית המשפט המחוזי בחיפה | תמר נאות פרי | 2022-11-07
צד תובע: מוהנד דאהר, דאהר דנטל דיפו בע"מ | צד נתבע: ד"ר פח'רי חסן
ייצוג תובעים: עו״ד ברק בר שלום | ייצוג נתבעים: עו״ד רדא ענאבוסי, עו״ד שלומי וינברג
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בחלקה תביעה בגין מסכת של 19 פרסומים, שנפרשה על פני השנים 2013–2017 וכללה פרסומים באתר, בדוא״ל ובעל פה. נקבע כי הפרסומים היו לשון הרע, כי הנתבע אחראי להם וכי ההגנות שהעלה אינן חלות. לתובעים יחד נפסק פיצוי כולל של 350,000 ₪ בגין כלל הפרסומים, ולא פיצוי נפרד לכל פרסום.
סכסוך עסקי שהפך למסכת פרסומים
לפי המתואר בפסק הדין, הרקע היה מחלוקת עסקית סביב קורסים והשתלמויות מקצועיות, לצד פעילות עמותה בתחום. לטענת התובעים, לאחר חילוקי דעות בינם לבין הנתבע, הופצו פרסומים שהציגו אותם באור שלילי וקראו לרופאי שיניים להימנע מהתקשרות עמם. הנתבע טען מנגד שהפרסומים נועדו להגן על ציבור הרופאים, וכי הטענות בהם נשענו על חשדות ומידע שלפיו התנהלות התובעים אינה תקינה.
בית המשפט לא הכריע במחלוקת החוזית הישנה בין הצדדים. עם זאת, הוא בחן אם הוכח שהפרסומים נכונים, ובהם טענות בדבר מעורבות בפלילים, מצגים מטעים לגבי הכשרה מקצועית, איכות מוצרים ומחיריהם, וניצול כלכלי של רופאים. בית המשפט קבע שהנתבע לא הוכיח את הטענות החמורות האלה. בין היתר, לא הוצגו ראיות מספקות לקשר ישיר של התובעים לפרשת תעודות שנקשרה למדינה אחרת; התלונות שהוצגו לא תמכו במכלול העבירות שיוחסו להם בפרסומים; ולא הובאו מסמכים או עדים שיבססו את הטענות על איכות המוצרים, מחיריהם או תלונות שהתקבלו בעניינם.
גם רצף הפרסומים וההקשר היו חשובים
חלק מהפרסומים לא ציינו את התובעים בשמם. בית המשפט קבע כי גם פרסום שאינו נוקב בשם עשוי להתייחס לאדם או לעסק, אם הדבר משתמע מתוכנו ומהנסיבות. במקרה זה, רצף הפרסומים, ההפניות בין פרסום לפרסום והקהל המשותף אפשרו לקוראים להבין למי מכוונות ההאשמות. בית המשפט ציין גם כי הנתבע אישר שהפרסומים נעשו מטעמו, לרבות פרסומים שנשאו את שם העמותה.
היקף החשיפה היה משמעותי: לפי פסק הדין, הודעות דוא״ל הגיעו לרופאי שיניים רבים, ורשימת חברי העמותה מנתה מאות רופאים. גם עדויות רופאים ומדברי הנתבע עצמו עלה כי הוא פנה לרופאים והנחה אותם שלא לרכוש ציוד מהתובעים ולא להשתתף בקורסים שלהם. בית המשפט הביא את הדברים כדי להמחיש את תפוצת המסרים ואת השפעתם. הוא לא קבע במסגרת ההליך אחריות לפי דיני התחרות, משום שלא הונחה תשתית מספקת לרכיב הנוגע להשפעה האפשרית על התחרות בין חברי העמותה.
מדוע ההגנות נדחו?
הגנת אמת בפרסום נדחתה לאחר שנמצא כי הנתבע לא הוכיח את עיקרי הטענות העובדתיות החמורות שפרסם. בית המשפט התייחס גם לכך שחלק מההסברים שהוצגו להגנת הפרסומים נוספו רק בשלב מאוחר, וכן לכך שהנתבע לא הציג תימוכין מספקים לטענות מסוימות שהסתמכו, לדבריו, על תלונות או מסמכים.
גם הגנת תום הלב נדחתה. בית המשפט קבע שהפרסומים חרגו באופן ניכר מהסביר, שהנתבע לא נקט אמצעים סבירים לברר אם הטענות נכונות, ושכוונתו הייתה לפגוע בתובעים מעבר לנדרש כדי להגן על עניין לגיטימי. טענה שהפרסומים היו בגדר דעה או תגובה לפרסומים קודמים לא שינתה את התוצאה: חלק מרכזי מהם הציג לקוראים טענות עובדתיות נחרצות, והנתבע לא הוכיח כי התובעים פרסמו קודם לכן לשון הרע המצדיקה את הדברים.
כיצד נקבע הפיצוי?
התביעה הועמדה על 2,000,000 ₪, והתובעים ביקשו פיצוי בגין כל פרסום וכן פיצוי על נזקים עסקיים נטענים. בית המשפט בחר לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק, משום שלא הוכח באופן מספק שיעור ההפסדים או הקשר הסיבתי בינם לבין הפרסומים. חוות הדעת שהוגשה נשענה, בין היתר, על נתונים שנמסרו מפי התובע, לא כללה בסיס השוואתי מספק, ולא אפשרה להפריד בין השפעת הפרסומים לבין גורמים עסקיים אחרים.
בקביעת הסכום נשקלו חומרת ההאשמות, תפוצת הפרסומים, החזרה עליהם לאורך שנים והקביעה שהנתבע פעל מתוך כוונה לפגוע. מנגד, בית המשפט התחשב בכך שהפרסומים עסקו בנושאים דומים, שחלקם חזרו על מסרים קודמים ושחלקם היו קצרים. לכן לא נערך חישוב של מכפלת מספר הפרסומים בפיצוי מרבי לכל אחד. נפסקו לתובעים יחד 350,000 ₪ בגין כלל הפרסומים.
הנתבע לא קיבל הקלה בטענה שהאמין בפרסומים. בית המשפט ציין שהיה עליו לבדוק את המידע ולנסח את הביקורת באופן מתון ומדויק יותר. התביעה לפיצוי נזיקי לפי היקף הנזק בפועל, וכן הטענות מכוח עילות וחוקים נוספים, לא הניבו פיצוי נוסף.
סעדים והוצאות
בית המשפט לא הורה על צו מניעה, על תיקון או על התנצלות. הוא סבר שאין צורך בסעדים אלה, וציין כי הדברים שנקבעו בפסק הדין מספיקים. בנוסף לפיצוי, חויב הנתבע לשלם 82,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, 28,000 ₪ הוצאות ניהול המשפט ושכר עדים ומומחה, ו-20,000 ₪ כהחזר חלקי של אגרת בית המשפט. סכומים אלה הם הוצאות ושכר טרחה, בנפרד מהפיצוי בגין לשון הרע.
המסקנה מפסק הדין
במקרה זה, סדרת פרסומים חוזרים ורחבים שכללה טענות חמורות שלא הוכחו והמלצות להימנע מהתקשרות עם התובעים הקימה אחריות בלשון הרע. הפיצוי חושב כמכלול, והנזק העסקי הנטען לא הוכח במידה שאפשרה לפסוק פיצוי נוסף בגינו. התוצאה תלויה בנסיבות ובתשתית הראייתית של כל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 45131-06-18
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
