תביעת לשון הרע נדחתה: הטענות הרחבות לא נתמכו בראיות

פסק הדין עוסק בתביעה בסך 309,722 ₪ בגין טענות לפרסומי לשון הרע בבית חולים, בבית אבות ובבניין מגורים. בית המשפט הבחין בין אמירות רבות שלא הוכחו לבין שתי אמירות שהנתבע אישר, ובחן את יסוד הפרסום ואת ההגנות לפי נסיבות כל אחת מהן.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

התביעה נדחתה משום שהאמירות הרבות שיוחסו לנתבע לא הוכחו בראיות חיצוניות. לגבי אמירה אחת לא הוכח שהגיעה לאדם נוסף, ואמירה אחרת שנאמרה לאחות בבית החולים נמצאה אמת ונאמרה בתום לב לנמענת הרלוונטית.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

12766-09-23 | בית משפט השלום בירושלים | השופט דניאל מרדכי דמביץ | 2026-04-19

צד תובע: ליאורה אלחסוב | צד נתבע: אילן דניאל

ייצוג ליאורה אלחסוב: עו״ד שלומי שמואלי | ייצוג אילן דניאל: עו״ד נועם בן צבי

תביעה על סך 309,722 ₪ עסקה בטענות לפרסומי לשון הרע בכמה מקומות: בבית חולים, בבית אבות ובבניין מגורים. התובעת תיארה אמירות רבות, ובהן טענות כי הנתבע ייחס לה ניסיון לפגוע במנוח, נטילת כספים וניסיון להשתלט על רכושו. אלה היו טענותיה, ולא ממצאים שהתקבלו. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שקבע כי האמירות הנרחבות לא הוכחו, וכי שתי האמירות שהנתבע אישר אינן מזכות בסעד.

מחלוקת רחבה, אך תביעה שדרשה הוכחה של כל אמירה

ברקע עמדה מחלוקת קשה על טיב הקשר בין התובעת למנוח, על השימוש בכרטיס האשראי שלו ועל מעורבות בני המשפחה בענייניו. בית המשפט ציין כי התובעת והמנוח נפגשו לראשונה פחות משנתיים לפני פטירתו, ולכן לא קיבל את תיאור הקשר כקשר שנמשך שנים רבות או מספר שנים. לצד זאת, הבהיר שהמחלוקת על הצוואות והזכויות בעיזבון מתבררת בהליך אחר, ולא הוכרעה במסגרת תביעת לשון הרע.

התביעה תיארה שורה ארוכה של אמירות לכאורה, במקומות שונים ובמועדים שלא פורטו במדויק. בדיון קדם המשפט הובהר כי התובעת מבקשת להתמקד בשני אירועים שלטענתה ניתן יהיה להוכיח: אחד בבית החולים ואחד בבית האבות. בית המשפט ראה קושי בכך שהטענות נפרשו על פני תקופה ממושכת, בלי פירוט מספק של מועדי האירועים והנסיבות של כל אמירה.

הפער בין הטענות לבין הראיות

בית המשפט נתן משקל לכך שהטענות על פרסומים בפני אנשי צוות, דיירים ומבקרים לא נתמכו בעדות חיצונית שאישרה את תוכנם. שני עובדים מבית האבות שהוזמנו להעיד לא התייצבו, והתובעת לא עמדה על נקיטת צעדים להבאתם לדיון נוסף. בבית החולים העידה אחות. היא מסרה שזכרה עימות ומילים קשות בין הצדדים, אך לא אישרה את התוכן המסוים שיוחס לנתבע. בית המשפט התרשם מעדותה כמהימנה, וציין שהיא לא הסכימה לתמוך בטענה שנשמעו גידופים. עדותה גם הצביעה על כך שהעוינות בין הצדדים לא הייתה חד-צדדית.

לפי פסק הדין, התובעת לא הציגה גרסה משכנעת לגבי מאמצים שנעשו לאיתור אנשים שלטענתה שמעו את הדברים. גם טענות קיצוניות על דברים שנאמרו בבית החולים או בבניין המגורים לא קיבלו אישור מעדים. בית המשפט הדגיש כי ריבוי הטענות אינו תחליף לראיות: כשלא הוכח אפילו אירוע אחד באמצעות עד חיצוני, לא ניתן היה לקבל את התיאור הגורף של פרסומים רבים.

שתי אמירות שהנתבע אישר

הנתבע אישר אמירה שנאמרה בשיחה שבה השתתפו הוא, התובעת והמנוח, על רקע מחלוקת הנוגעת לכרטיס האשראי. בית המשפט קבע שלא הוכח שהדברים הגיעו לאדם נוסף, ולא הוצגה ראיה לכך שהייתה להם אפשרות ממשית להגיע לאוזני אדם אחר. לכן לא הוכח יסוד הפרסום הנדרש ביחס לאמירה זו.

האמירה האחרת נאמרה לאחות בבית החולים. הנתבע הודה שפנה אליה בעניין האופן שבו התובעת הוצגה במחלקה כאשת המנוח. לפי גרסתו, הוא הציג לה מסמך מזהה של המנוח, שממנו עלה כי היה גרוש, לאחר שנודע לו שהתובעת מתועדת בבית החולים כרעייתו. בית המשפט קבע שהאמירה בעניין זה הייתה אמת. היא הופנתה לבעלת התפקיד הרלוונטית, ולא הוכח שהנתבע ניסה להפיץ אותה מעבר לנמענת הישירה.

בית המשפט הוסיף שגם אם אדם נוסף שמע את הדברים בדרך מקרה, לא היה מדובר בפרסום שהופץ לציבור או שחורג מתחום הסביר בנסיבות העניין. הוא מצא כי הפנייה נעשתה בתום לב, בין היתר על רקע חובה מוסרית להגן על המנוח. הקביעה נוגעת לאמירה המסוימת ולאחות שאליה הופנתה; היא אינה מכריעה שכל טענה אחרת שהועלתה בתביעה הייתה אמת.

התוצאה ומה ניתן ללמוד ממנה

התביעה נדחתה ולא נפסק לתובעת פיצוי בגין לשון הרע. בנוסף, בית המשפט הורה לתובעת לשלם לנתבע הוצאות אישיות בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 23,560 ₪, כולל מע״מ. מדובר בחיוב בהוצאות ובשכר טרחה, ולא בפיצוי בגין פרסום.

פסק הדין מדגים את החשיבות שבהוכחת כל פרסום נטען באמצעות ראיות שמתייחסות לתוכן, למועד ולנמענים. הוא גם ממחיש שהאמירות שהנתבע הודה בהן נבחנו כל אחת לפי נסיבותיה: האחת לא הוכחה כפרסום לאדם נוסף, והאחרת נמצאה אמת ונמסרה בתום לב לנמענת רלוונטית. אין בכך כלל גורף לגבי פניות לצוות רפואי או לגבי תביעות אחרות; ההכרעה תלויה בראיות ובנסיבות של כל מקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 12766-09-23

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: טענות רבות לפרסום לשון הרע אינן מחליפות הוכחה של תוכן הדברים, נסיבות אמירתם והגעתם לאדם נוסף. במקרה זה, האמירות שהוכחו נבחנו בנפרד, והתביעה נדחתה.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע שהאמירות הרבות שיוחסו לנתבע לא הוכחו בראיות חיצוניות. לגבי שתי אמירות שהנתבע אישר, נקבע שבאחת לא הוכח פרסום לאדם נוסף, ובאחרת חלה הגנת אמת בפרסום ותום לב בנסיבות שנדונו.

לא. בית המשפט קבע שהטענות הרחבות לא הוכחו. הוא בחן בנפרד את שתי האמירות שהנתבע אישר, ואין בפסק הדין קביעה שכל טענה אחרת בתביעה הוכחה ככוזבת.

הנתבע הודה שאמר את הדברים במסגרת שיחה שבה השתתפו התובעת והמנוח. בית המשפט קבע שלא הוכח שהדברים נשמעו או הגיעו לאדם נוסף, ולכן לא הוכח יסוד הפרסום ביחס לאמירה זו.

בית המשפט קבע שהאמירה בעניין מעמדה של התובעת הייתה אמת, הופנתה לאחות הרלוונטית ונאמרה בתום לב. ההכרעה מתייחסת לאמירה ולנסיבות המסוימות שנדונו.

לא. התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בית המשפט הורה לתובעת לשלם 3,000 ₪ הוצאות אישיות ו-23,560 ₪ שכר טרחת עורך דין, כולל מע״מ.

לא. בית המשפט בחן פנייה מסוימת לאחות, את תוכנה, את אמיתותה ואת זהות הנמענת. שאלת האחריות בתיקים אחרים תלויה בראיות ובנסיבות של כל מקרה.

נסכם...

הטענות הרחבות לפרסומים חוזרים לא נתמכו בעדות חיצונית מספקת. אמירה שנאמרה בעימות שבו השתתפו התובעת, הנתבע והמנוח לא הוכחה ככזו שהגיעה לאדם נוסף. אמירה לאחות בבית החולים בנוגע למעמדה של התובעת נמצאה אמת ונאמרה בתום לב לנמענת רלוונטית. התביעה נדחתה; נפסקו הוצאות אישיות ושכר טרחת עורך דין.