הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
1710-05-21 | בית משפט השלום בראשון לציון | דר להב | 2025-06-26
צד תובע: אודליה מדמון | צד נתבע: אביב מנו, הדר שלומית בלוך, יארה זידאני, לי-רן שלומי גדרון, לירן אודנטליך, מורן צור, נגה לוין, נדין חאג' אחמד, נור אלעין אבו אל היג'א, ענת אטיאס, אמיר כהנא
ייצוג אודליה מדמון: עו״ד אחז אגם | ייצוג נתבעות 10-1: עו״ד רון לוינטל ועילית גלעד | ייצוג נתבעים: עו״ד אושרה קנצפולסקי
תביעה בסך 100,000 ש״ח הוגשה בעקבות מכתב ששלחו שחקניות לבית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל, לאחר שהוטל עונש על מנהל קבוצתן. בית המשפט קבע כי חלק מהתיאורים במכתב על התנהלות מאמנת הקבוצה היריבה הם לשון הרע. למרות זאת, התביעה נדחתה: נקבע כי המכתב חוסה תחת חסינות הקשורה להליך שיפוטי, וכי מתקיימת גם הגנת אמת בפרסום. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע.
מה הוביל לשליחת המכתב
במשחק כדורסל שנערך בפברואר 2021 התפתח עימות סביב אופן ניהול לוח התוצאות והיחס לנער שסייע במזכירות. לפי דו״ח השיפוט, בין המאמנת לבין מנהל הקבוצה התפתח ויכוח קולני, שכלל תנועות ידיים. הדו״ח תיאר גם התנהלות של המאמנת ליד שולחן המזכירות, ואת התערבות השופט בעימות.
בעקבות האירוע הועמד מנהל הקבוצה לדין משמעתי. בית הדין של האיגוד הטיל עליו הרחקה לשלושה שבועות בפועל, הרחקה על תנאי למשך שנה וקנס של 700 ש״ח. לאחר ההחלטה שלחו שחקניות הקבוצה מכתב לאיגוד, שבו ביקשו להציג את נקודת מבטן על האירוע ועל התנהלות המאמנת והשופט. הן טענו כי גם התנהלות המאמנת תרמה להסלמה, וכי יש להביא זאת בחשבון.
המאמנת טענה שהמכתב כלל פרטים לא נכונים ותיאורים פוגעניים, ושנועד לפגוע בה. עוד טענה כי הופץ מעבר לאיגוד. הנתבעות טענו כי ביקשו להביא בפני הגורם המשמעתי את מה שחוו במשחק, וכי לא התכוונו לפגוע בה.
המכתב כלל לשון הרע, אך לא תואר כמסכת של גידופים
בית המשפט קבע כי תיאורים המייחסים למאמנת התנהגות בריונית, תוקפנית וחסרת ספורטיביות, צעקות וחוסר שליטה עצמית, עלולים לבזות אותה ולכן עולים כדי לשון הרע. לצד זאת, בית המשפט ציין כי המכתב נקרא כמכלול: הוא עסק גם בהתנהלות השופט, והכותבות הכירו בכך שגם למנהל הקבוצה היה חלק בעימות. לכן, תיאור המכתב כולו ככתיבה בוטה ומשתלחת לא שיקף, לשיטת בית המשפט, את תוכנו.
מדוע חלה חסינות גם לאחר ההחלטה המשמעתית
החסינות שבסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע נועדה, בין היתר, לאפשר למעורבים בהליך שיפוטי להתבטא בקשר אליו בלי חשש שתביעה תרתיע אותם. בית המשפט הסביר שההגנה עשויה לחול גם על פנייה בכתב הקשורה ישירות להליך, ולא רק על דברים שנאמרים בדיון עצמו.
אף שהמכתב נשלח לאחר שבית הדין המשמעתי כבר החליט על העונש, נקבע כי הוא נגע ישירות להליך: השחקניות ביקשו שבית הדין ישקול מחדש את עמדתו על בסיס המידע ונקודת המבט שהציגו. בית המשפט קבע שלשחקניות היה עניין לגיטימי בתוצאה, בין היתר משום שהעונש הוטל על מנהל קבוצתן, וניתן לראות בהן גם עדות אפשריות לאירוע. לכן, מועד שליחת המכתב לא שלל את החסינות.
הראיות תמכו בהגנת אמת בפרסום
בית המשפט הוסיף כי האמירות שנדונו תואמות את התמונה שעלתה מהראיות. דו״ח השיפוט שנכתב סמוך למשחק תיאר ויכוח, הרמת קול ומכות על השולחן; קטעי וידאו תמכו בחלק מהתיאור; וגם עדותו של הנער שסייע במזכירות תיארה מהומה וצעקות. בית המשפט ציין כי המאמנת אישרה בעדותה חלק ניכר מההתנהגות שיוחסה לה, אך ראתה בה התנהגות מקובלת במשחק כדורסל. היא גם לא הביאה לעדות שחקניות מקבוצתה או עדים אחרים שיכלו לתאר את האירוע מנקודת מבטם.
העניין הציבורי שהכיר בו בית המשפט נגע לאפשרות להביא בפני הגוף המשמעתי מידע על אירוע במשחק ועל תחושה של אכיפה לא שוויונית. בית המשפט לא קבע שהתקיימה בפועל אכיפה בררנית; הוא קבע כי המכתב נועד להביא בפני הגוף המוסמך את עמדת השחקניות, וכי היקף הפנייה היה מצומצם ורלוונטי. בנוסף, לא הוכח שהמטרה בשליחת המכתב הייתה לפגוע במאמנת או להביא לענישתה.
לא הוכחה הפצה נוספת או מעורבות של מנהל הקבוצה בכתיבה
בית המשפט מצא שהמכתב נשלח לבית הדין המשמעתי, ולא הוכח שהופץ מעבר לכך. טענת המאמנת כי אנשים נוספים התקשרו אליה בעקבות המכתב נשענה על עדותה בלבד, ללא עדויות של אותם אנשים. גם הטענה שמנהל הקבוצה כתב את המכתב או עמד מאחורי שליחתו נותרה, לפי בית המשפט, בגדר השערה. עדויות שנשמעו תמכו בכך שאחת השחקניות ניסחה את המכתב ושחקנית אחרת שלחה אותו.
התביעה נדחתה ונפסקו הוצאות
החסינות לפי סעיף 13(5) הספיקה לדחיית התביעה, והגנת אמת בפרסום התקבלה כטעם נוסף. בית המשפט פסק כי התובעת תשלם לנתבעות שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש״ח והוצאות בסך 1,500 ש״ח לכל אחת מהן (15,000 ש״ח בסך הכול), וכן תשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש״ח והוצאות בסך 3,000 ש״ח. סך ההוצאות ושכר הטרחה הוא 48,000 ש״ח, בנפרד מפיצוי בגין לשון הרע, שלא נפסק.
בקביעת ההוצאות הביא בית המשפט בחשבון גם את אופן ניהול ההליך, ובין היתר עיכובים, איחורים והגשת סיכומים מעבר למגבלת העמודים שנקבעה. נקבע כי הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. פסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע.
המסקנה מפסק הדין
אמירה עשויה להיחשב לשון הרע, אך עדיין להיות מוגנת כאשר היא נמסרת לגורם מוסמך כחלק מקשר ממשי להליך שיפוטי, ובנסיבות המתאימות גם כאשר תוכנה אמת ויש עניין ציבורי בפרסומה. במקרה זה, בית המשפט מצא שהמכתב נשלח לבית הדין בלבד, שהשחקניות היו בעלות עניין לגיטימי בהליך, ושאמירות הליבה שנדונו נתמכו בראיות. ההכרעה תלויה בנסיבות הפרסום וההליך, ואינה קובעת שכל מכתב לגוף משמעתי יזכה להגנה.
לקריאת פסק הדין המלא – 1710-05-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
