לשון הרע ברשומה רפואית: מדוע נדחתה התביעה?

פסק הדין עוסק בגבול שבין תיעוד רפואי על סביבת המטופל לבין פרסום שעלול להיחשב לשון הרע. בית המשפט בחן את הרישומים לפי ההקשר הטיפולי, את מטרתם ואת האופן שבו קורא סביר היה מבין אותם.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה תביעת לשון הרע על שלושה רישומים בתיק רפואי, לאחר שקבע כי קורא סביר מבין אותם בהקשר הטיפולי ולא כהשפלה או כאבחנה על בני המשפחה. לחלופין נקבע כי הרישומים שנעשו במסגרת הטיפול מוגנים לפי סעיף 13(9) לחוק. תביעה נפרדת בגין רשלנות בהחלטה על ביופסיות התקבלה.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

1718-09-18 | בית משפט השלום בירושלים | אפרת אייכנשטיין שמלה | 2025-06-05

צד תובע: פלונית ופלונית | צד נתבע: מדינת ישראל, עיריית תל אביב, ד"ר יוסף פז, ד"ר נחום נשר

ייצוג שתיהן: עו״ד נ. פוזנר | ייצוג נתבעים: עו״ד ל. ליברמן

פסק דין של בית משפט השלום בירושלים עסק בשלושה רישומים בתיק הרפואי של מטופל שנפטר. בנותיו טענו כי הרישומים, שעסקו בהתנהלותן במהלך אשפוזו וביחס להמשך הטיפול בו, פגעו בשמן הטוב. בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע: הוא בחן את הדברים לפי ההקשר שבו נכתבו ואת האופן שבו קורא סביר היה מבין אותם, וקבע כי אין בהם לשון הרע.

חשוב להבחין בין ההכרעה הזו לבין יתר רכיבי התביעה. בית המשפט קיבל את עילת הרשלנות הנוגעת להחלטה על נטילת ביופסיות במהלך הליך שנועד להקל על מצוקת הנשימה של המטופל, אך דחה את התביעות לפגיעה באוטונומיה וללשון הרע. הפיצויים הכספיים שנפסקו נגעו לרשלנות הרפואית, ולא לפרסומים הנטענים.

מה נרשם בתיק הרפואי?

התביעה התייחסה לרישום סיעודי שעסק בתפקוד המטופל ובתכנון שחרורו; לרישום של השירות הסוציאלי על קושי שהתעורר סביב השחרור; ולרישום במהלך המחלה שתיאר תלונות של אנשי צוות על התנהלות בת משפחה ועל חילוקי דעות ביחס להמשך האשפוז והטיפול. התובעות טענו כי הרישומים פוגעים בהן, וכי יש בהם ייחוס של תכונות או קשיים אישיים. הנתבעים טענו כי מדובר בתיעוד הקשור לטיפול במטופל, ולא באבחון של בני משפחתו.

ההקשר קובע אם מדובר בלשון הרע

בית המשפט החיל את המבחן האובייקטיבי: השאלה היא כיצד קורא סביר היה מבין את הדברים, ולא רק כיצד מי שנפגעו מהם חוו אותם. לפי קביעתו, הרישום הסיעודי והרישום הסוציאלי עסקו במטופל ובנסיבות הטיפול בו. לא ניתן היה להבין מהם שנערכה לבנותיו אבחנה נפשית או רפואית. בפרט, התיעוד הסוציאלי הציג קושי נקודתי סביב שחרורו של אדם שמצבו הרפואי היה קשה, ולא קביעה רפואית על בת משפחה.

גם את הרישום על תלונות הצוות בחן בית המשפט כחלק מתיעוד האשפוז. הוא קיבל את ההסבר שלפיו הרישום נועד לתעד את ההתנהלות שעליה דיווחו אנשי הצוות, כדי שהמחלקה תוכל להתייחס אליה בהמשך הטיפול. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי קורא סביר לא יראה ברישום ניסיון להשפיל או לבזות את התובעות, וכי גם רכיב זה אינו לשון הרע.

סודיות הרשומה וההגנה החלופית

בית המשפט הוסיף כי יש ספק אם מתקיים יסוד הפרסום, משום שמדובר ברשומה רפואית חסויה, ושחשיפתה לצדדים שלישיים מוגבלת. זו הייתה הערה נוספת ולא הבסיס העיקרי לדחיית התביעה: המסקנה המרכזית הייתה שהרישומים אינם לשון הרע לפי תוכנם והקשרם.

לחלופין, בית המשפט קבע כי גם אם היה מגיע למסקנה אחרת בשאלת לשון הרע והפרסום, הרישומים נהנים מההגנה שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. לפי קביעתו, הם נכתבו במהלך האשפוז ולצורך הטיפול במטופל. מדובר אפוא בהכרעה חלופית, לאחר שהטענה נדחתה כבר בשלב בחינת תוכן הרישומים.

תביעות נפרדות, תוצאות נפרדות

הכרעת לשון הרע לא הכריעה את שאלת הרשלנות הרפואית. בית המשפט קבע כי אף שנטילת ביופסיות עשויה להיות נוהג במחלקה, הדבר אינו פוטר את הרופאים מבחינת נסיבותיו של כל מטופל. במקרה זה המטופל הופנה להליך שנועד להקל על מצוקת נשימה, ולא לביופסיה; בית המשפט מצא שלא הוכח כי נשקלו מלוא השיקולים הרלוונטיים או שנערכה התייעצות עם הצוות האונקולוגי לפני הרחבת ההליך. בית המשפט הדגיש כי מסקנת הרשלנות לא נבעה רק מכך שהסיכון לדימום התממש, אלא מההחלטה שלא לשקול מראש את הצורך והתועלת מול הסיכון.

מנגד, בית המשפט קיבל את העדות שלפיה המטופל קיבל הסבר והסכים לביופסיה, ולכן דחה את טענת הפגיעה באוטונומיה בנוגע להליך זה. הוא דחה גם את הטענה לפגיעה באוטונומיה בנוגע לניקור מאוחר יותר, לאחר שמצא כי הסכמה נלמדה מהנסיבות ומהתיעוד הרפואי.

בגין עילת הרשלנות נפסקו 120,000 ש״ח עבור נזק לא ממוני ו-6,500 ש״ח עבור עזרה. בנוסף הורה בית המשפט על החזר הוצאות מסוימות, לרבות הוצאות חוות הדעת ואיסוף החומר הרפואי, וכן קבע שכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 22,000 ש״ח. אלה אינם פיצויים בגין לשון הרע. פסק הדין ממחיש שהקשרו של רישום רפואי עשוי להיות מרכזי בבחינת תביעת לשון הרע, אך גם שהכרעה בכל עילה תלויה בממצאים ובנסיבות שלה.

לקריאת פסק הדין המלא – 1718-09-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: רישומים רפואיים נבחנים לפי תוכנם והקשרם, ובמקרה זה לא נקבע כי הם לשון הרע. תביעת לשון הרע נדחתה, בעוד שעילת הרשלנות בעניין ההחלטה על נטילת ביופסיות התקבלה.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט קבע כי הרישומים אינם לשון הרע כשהם נקראים בהקשר הטיפולי, וכי קורא סביר לא יבין אותם כהשפלה או כאבחנה רפואית על בנות המטופל.

בית המשפט בחן את משמעות הרישומים בעיני קורא סביר ובהקשר שבו נכתבו. הוא מצא כי הרישום הסיעודי והסוציאלי עסקו במטופל ובנסיבות הטיפול והשחרור, וכי הרישום על התנהלות מול הצוות תועד כחלק מהטיפול.

בית המשפט הטיל ספק אם יסוד הפרסום מתקיים, משום שמדובר ברשומה רפואית חסויה שחשיפתה לצדדים שלישיים מוגבלת. עם זאת, הבסיס העיקרי לדחייה היה הקביעה שהרישומים אינם לשון הרע.

לחלופין, בית המשפט קבע כי גם אם הרישומים היו נחשבים לשון הרע והיה מתקיים פרסום, הם מוגנים לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, משום שנעשו במהלך האשפוז ולצורך הטיפול במטופל.

לא. תביעת לשון הרע נדחתה ולא נפסק בגינה פיצוי. הסכומים שנפסקו היו בגין עילת הרשלנות הרפואית, והוצאות המשפט ושכר הטרחה נפסקו בנפרד.

בית המשפט קיבל את עילת הרשלנות הנוגעת להחלטה ליטול ביופסיות במהלך הליך שנועד להקל על מצוקת הנשימה. הוא קבע שלא הוכח כי נשקלו מלוא הנסיבות והשיקולים הרפואיים לפני הרחבת ההליך.

נפסקו 120,000 ש״ח בגין נזק לא ממוני ו-6,500 ש״ח בגין עזרה במסגרת עילת הרשלנות. בנוסף נפסק שכר טרחת עורכי דין בסך 22,000 ש״ח והחזר הוצאות מסוימות. סכומים אלה אינם פיצוי בגין לשון הרע.

נסכם...

תביעת לשון הרע נדחתה משום שבית המשפט קבע כי שלושת הרישומים בתיק הרפואי אינם לשון הרע בהקשר שבו נכתבו. בית המשפט הטיל ספק אם התקיים יסוד הפרסום, וקבע לחלופין כי חלה הגנה על רישומים שנעשו במהלך הטיפול. עילת הרשלנות בנוגע להחלטה על נטילת ביופסיות התקבלה, ואילו תביעות האוטונומיה נדחו. הפיצויים שנפסקו היו בגין הרשלנות ולא בגין לשון הרע.