הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
1746-06-21 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | מיה רויזמן-אלדור | 2025-07-13
צד תובע: שגב ישראל אפריאט, בעצמו | צד נתבע: כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני
ייצוג כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני: עו״ד איילת ברלב
פסק הדין עוסק באירוע בחדר מיון, שבמהלכו התערב התובע בוויכוח בין מאבטח לבין אישה ובנה, ובהמשך הוזעקה המשטרה. התביעה כללה, בין היתר, עילת לשון הרע בקשר לתלונה שהגישו המאבטחים, וכן טענות לתקיפה ולעיכוב שלא כדין. בית המשפט דחה את עילת לשון הרע, אך קיבל את התביעה בעילות תקיפה וכליאת שווא.
מה נקבע על התלונה למשטרה
בתלונה יוחסו לתובע חשד לאיומים ולהתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור. בית המשפט קבע כי המאבטחים גם מסרו למשטרה שהתובע נגע במחשבי הצוות. עם זאת, הוא לא קבע שהתובע איים על המאבטחים, נגע במחשבים או צילם בחדר המיון. בית המשפט מצא שהתנהלותו בחדר המיון יכלה לעורר חשד שהוא צילם, אך לא קבע שהצילום אכן התרחש.
בית המשפט הסביר כי ייחוס חשד לביצוע עבירה עשוי להיות פרסום לשון הרע, אך במקרה זה חלה ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, העוסקת בתלונה לרשות מוסמכת. לצורך הגנה זו, השאלה המרכזית אינה אם כל פרט בתלונה הוכח כנכון, אלא אם המתלוננים האמינו בתלונתם. בית המשפט לא השתכנע שהמאבטחים לא האמינו בדברים שמסרו, ומצא שהתנהלות התובע והאירועים בחדר המיון יכלו להצדיק חשד ותלונה.
בית המשפט ציין שגם אם הטענה בדבר נגיעה במחשבים לא הייתה נכונה, אין בכך לבדו כדי לשלול את ההגנה, כל עוד לא הוכח שהמאבטחים ידעו שהיא אינה נכונה. הוא הוסיף כי גם חשש שהגעת חברו של התובע נועדה לפגוע במאבטחים או בפרנסתם, ככל שהיה שיקול בהגשת התלונה, לא שולל בהכרח את ההגנה. לצד זאת, כעניין נוסף ולמעלה מן הנדרש, בית המשפט מצא שהגנת סעיף 15(3), הנוגעת להגנה על עניין אישי כשר, חלה אף היא. הגנת אמת בפרסום לא הוכרעה כבסיס עצמאי לדחיית העילה.
הכוח שהופעל והעיכוב
ביחס לחלק הראשון של האירוע, בית המשפט נתן משקל לסרטון ולפערים בין גרסאות המאבטחים. הוא קבע שהתובע לא איים ולא התקרב למאבטח באופן המצדיק הפעלת כוח, ושכוח הופעל כלפיו בעת שהוצא מבית החולים. בית המשפט קבע כי ניתן היה להשיג את מטרת ההרחקה באמצעים עדינים יותר, וכי השימוש בכוח לא היה סביר. הוא לא הטיל על התובע אשם תורם, וציין כי הנזק הגופני היה מזערי, אך לאירוע נלוו עלבון, השפלה ופגיעה בכבוד, בין היתר משום שהתרחש לעיני אחרים.
בהמשך, כאשר התובע ביקש לעזוב את חדר המיון, אחד המאבטחים עיכב אותו עד להגעת המשטרה. בית המשפט קבע שהעיכוב שלל את חירות התנועה שלו ונעשה ללא סמכות חוקית מתאימה בנסיבות המקרה. הפניה כללית לחוק המסמיך מאבטחים לא הספיקה: בית המשפט לא מצא בו בסיס לעיכוב בנסיבות שנדונו. עם זאת, הוא דחה את הטענה שהעיכוב הוא שמנע טיפול רפואי. לפי ממצאי בית המשפט, התובע ביקש להשתחרר, וכשהמשטרה הגיעה הותר לו לעזוב לצורך טיפול רפואי ולחזור לתחנת המשטרה למחרת; הוא בחר להיחקר באותו ערב.
התוצאה והסכומים
בית המשפט דחה את עילות לשון הרע, הפרטיות ומניעת הטיפול הרפואי. הוא קיבל את התביעה בעילת התקיפה והורה על פיצוי בסך 10,000 ש״ח, בין היתר בשל הפגיעה בכבוד ושיקולי הרתעה מפני שימוש בלתי סביר בכוח. בגין העיכוב הבלתי חוקי, שאותו תיאר כקצר, הורה על פיצוי נוסף בסך 5,000 ש״ח, שנועד לשקף את הפגיעה בחירות ובכבוד ואת הצורך להרתיע מפני שימוש לא חוקי בסמכות עיכוב.
הנתבעת חויבה לשלם לתובע הוצאות המשפט בסך 4,500 ₪. נקבע כי הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יחולו דמי פיגורים. פסק הדין אינו מציין אם התשלומים בוצעו בפועל. בית המשפט ציין כי שקל שיקולים מנוגדים, לרבות טענות בדבר התנהלות הנתבעת. הוא חייב את הנתבעת בהוצאות משום שהתובע זכה בשני סעדים, אך פסק את ההוצאות על הרף הנמוך ביותר לנוכח היקף הזכייה המצומצם והפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, וכן בשים לב לכך שהתובע ייצג את עצמו והכביד על ניהול ההליך.
המשמעות המעשית של ההכרעה
פסק הדין מבחין בין שאלת האחריות לתלונה שהוגשה למשטרה לבין שאלת אופן הפעלת הכוח והסמכות לעכב. הגנה על תלונה לרשות מוסמכת עשויה לחול גם כאשר פרט מסוים לא הוכח, אם לא הוכח שהמתלונן ידע שהוא אינו נכון. מנגד, עצם הטענה כי מאבטח פעל במסגרת תפקידו אינה מספקת, כשאין בסיס חוקי לעיכוב או כשהכוח שהופעל אינו סביר. ההכרעה נשענה על ממצאי המקרה המסוים; תיקים אחרים תלויים בנסיבותיהם ובראיות שהוצגו.
לקריאת פסק הדין המלא – 1746-06-21
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
