הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
17770-03-22 | בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים | ישראלה קראי-גירון | 2023-04-20
המערערת (התובעת בהליך המקורי): רדיו הצפון החזקות בע"מ, ח.פ. 512107186 | המשיבה (הנתבעת בהליך המקורי): טטיאנה ליבמן
בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, דחה ערעור בתביעת לשון הרע שעסקה בשני פוסטים בפייסבוק. הפוסטים נכתבו בעקבות משדר רדיו שעסק בפעילות עיריית חיפה בתקופת הקורונה, ובהמשך בעקבות מכתב דרישה שנשלח לעיתונאית. התחנה ביקשה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 142,446 ₪. הערעור נדחה, לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, והמערערת חויבה בהוצאות משפט בסך 7,500 ₪.
הפוסט הראשון: ביקורת, עובדה או דעה?
הפוסט הראשון פורסם ביום המשדר, בדף פייסבוק פרטי שלפי פסק הדין עקבו אחריו 6,776 משתמשים. מספר העוקבים אינו קובע כמה אנשים קראו את הפוסט בפועל. הפוסט מתח ביקורת על שיתוף הפעולה בין התחנה לעירייה, על אופי המשדר ועל הריאיון עם ראש העיר. התחנה טענה, בין היתר, שהפרסום הציג אותה כגוף תקשורת שאינו עצמאי ומקצועי.
בית משפט השלום קבע שהפוסט הראשון מהווה לשון הרע, בין היתר משום שחלקים ממנו עלולים להקטין את התחנה ולפגוע בעיסוקה. לצד זאת, הוא קבע שהפוסט מוגן מכוח הגנות הבעת הדעה ותום הלב. בערעור אושרה התוצאה. בית המשפט בחן את הפרסום כמכלול, ולא הסתפק במשפטים בודדים, וקבע שעיקר הביקורת הופנה כלפי העירייה וראש העיר, בעוד שהביקורת על התחנה הייתה משנית.
בית המשפט הסביר שהקורא הסביר יכול להבין את ההתייחסויות למשדר כעמדה סובייקטיבית ולא כתיאור עובדתי. גם ההערות על שאלות שנשאלו בריאיון פורשו כהבעת דעה, בין היתר משום שנוסחו כהתרשמות ולא כקביעה של ידיעה אישית על מי שחיבר אותן. בית המשפט ציין גם שהפער בין האופן שבו הפוסט תיאר אמירה מהמשדר לבין הנוסח שנאמר בו לא שינה באופן משמעותי את המסר, ולכן לא הוכיח כשלעצמו שהציטוט נערך בזדון.
הקשר ציבורי ובדיקת העובדות
המשדר עסק בפעילות העירייה בתקופת מגפת הקורונה, ובית המשפט הכיר בנושא כבעל עניין ציבורי. בתוך כך, הוא בחן אם הביקורת חרגה מהסביר ואם הוכח חוסר תום לב. המשיבה העידה שפנתה לעירייה ולמחזיק תיק התרבות העירוני כדי לברר את נסיבות השידור. בית המשפט קבע שהפנייה הייתה אמצעי סביר לבירור, ושלא הוכח שהמשיבה נמנעה מבדיקה סבירה של הדברים.
חשוב להבחין בין הגנת אמת בפרסום לבין הגנת הבעת דעה ותום לב. בית משפט השלום לא קיבל את הגנת האמת ביחס לטענות שהעירייה הכתיבה את המשדר או מימנה אותו, וקבע שטענות אלה לא הוכחו. הוא גם קיבל שלא נסתרה עמדת התחנה שהשידור נערך ללא תמורה מהעירייה. ממצאים אלה אינם קביעה שכל תוכן הפוסט היה שקרי; ההכרעה שאפשרה לדחות את התביעה נשענה על ההגנות האחרות.
הפוסט השני: תגובה למכתב הדרישה
הפוסט השני פורסם לאחר הגשת התביעה המקורית, וכלל ביקורת של המשיבה על דרישות התחנה, ובהן דרישות הנוגעות להסרת הפוסט הראשון ולהתנצלות. התחנה טענה שהפוסט פגע בשמה כשייחס לה שימוש לא ראוי בזכרו של חייל שנפל. בית משפט השלום קבע שקורא שאינו מכיר את מכתב הדרישה לא בהכרח ייחס את הדברים לתחנה, ולכן לא מדובר בפרסום אסור כלפיה. לחלופין, הוא קבע שהדברים הם הבעת דעה.
בית המשפט המחוזי לא מצא הצדקה להתערב. הוא התייחס להקשר של תגובה למכתב ולכך שהפוסט הציג את הדברים כתחושה ועמדה אישית, ולא כעובדה אובייקטיבית. עוד נקבע שלא הוכח שהמשיבה השתמשה בשפה בלתי מידתית במידה שמלמדת על כוונה לפגוע מעבר לסביר. בכך נדחתה גם הטענה שיש לשלול את הגנת תום הלב בשל כוונת פגיעה מופרזת.
התוצאה ומה אפשר ללמוד ממנה
הערעור נדחה. לא נפסק פיצוי על לשון הרע; בנפרד מכך, המערערת חויבה לשלם למשיבה 7,500 ₪ הוצאות משפט בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין. אם ההוצאות לא ישולמו במועד, יחולו עליהן הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לפסק הדין.
ההכרעה מדגישה את חשיבות ההקשר: בית המשפט בוחן את הפרסום בשלמותו, את ההבדל בין אמירה עובדתית להבעת דעה, את הקשרו הציבורי ואת אופן בדיקת המידע. אין בכך כלל אוטומטי לכל פרסום ביקורתי; תוצאה בתביעת לשון הרע תלויה בתוכן, בהקשר ובממצאים של כל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 17770-03-22
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
