מתי חילופי עלבונות בפייסבוק אינם לשון הרע?

פסק הדין עסק בשתי תביעות הדדיות לאחר פוסט היסטורי ותגובות חריפות בפייסבוק. ההכרעה התמקדה בהקשר שבו פורסמו הדברים, ולא רק במילים שבהן נעשה שימוש.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה את שתי תביעות לשון הרע שנבעו מחילופי דברים בפייסבוק. נקבע כי יש לבחון את משמעות הפרסום לפי ההקשר והאופן שבו אדם סביר יבין אותו; התגובה החריפה של התובע נחשבה גם, לחלופין, להבעת דעה בתום לב בנושא ציבורי.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14887-05-18 | בית משפט השלום בתל אביב – יפו | הדס פלד | 2020-11-30

צד תובע: מנחם מאיר שטיגליץ | צד נתבע: רחל אליאור

ייצוג רחל אליאור: עו״ד חקלאי

ויכוח בפייסבוק על האופן שבו נקלטו ניצולי שואה בראשית ימי המדינה הסתיים בשתי תביעות לשון הרע הדדיות. תחילה פרסמה הנתבעת פוסט בנושא ההיסטורי. התובע שיתף אותו והוסיף תגובה ארוכה ובוטה, ובהמשך הגיבה הנתבעת בדף הפייסבוק שלו בכינוי מעליב. בית המשפט דחה את שתי התביעות: הוא קבע כי תגובת הנתבעת, בהקשר המסוים, לא הייתה לשון הרע, וכי גם תגובת התובע לא הקימה עילת תביעה.

ההקשר חשוב יותר מבחינה מילולית בלבד

בית המשפט הזכיר כי השאלה אם פרסום הוא לשון הרע נבחנת לפי האופן שבו אדם סביר יבין אותו, תוך התחשבות בנסיבות, בקהל ובהקשר המלא. לכן אין לבודד מילה אחת מהשיחה שבה נאמרה. עוד צוין כי אמירות ברשתות חברתיות מחייבות זהירות: לצד ההגנה על השם הטוב, יש להביא בחשבון את תפקידן של הרשתות כזירה לדיון ציבורי ולהימנע מפרשנות שעלולה להרתיע מפני התבטאות לגיטימית.

בית המשפט הבהיר כי העובדה שכינוי הוא מעליב אינה מכריעה לבדה. גידופים עשויים, בנסיבות מסוימות, להשפיל אדם, אך לא כל גידוף ייחשב לשון הרע. בין היתר נבחן אם קורא סביר יראה בפרסום טענה עובדתית, או יבין אותו כביטוי של כעס במסגרת ויכוח.

מדוע התביעה העיקרית נדחתה?

התביעה העיקרית נסבה על תגובה שבה הנתבעת השתמשה בכינוי שניתן להבין גם כמונח מתחום בריאות הנפש. התובע טען כי יש להבין את הדברים כאמירה על מצבו הנפשי, וכי הם עלולים לפגוע בו גם בקרב מכריו ובעבודתו. הנתבעת הסבירה כי כתבה את הדברים מתוך כעס, כתגובה לפוסט שלדבריה היה פוגעני, ולא כאבחנה מקצועית.

בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, אדם סביר לא היה מבין את הכינוי כאבחנה קלינית. התגובה נכתבה בסמוך לפוסט התובע, בדף שלו ובמהלך חילופי דברים טעונים; הנתבעת אינה בעלת מומחיות בתחום בריאות הנפש. בית המשפט ציין כי ראוי לגנות את השימוש בכינוי, אך קבע שהקשר הדברים מלמד כי מדובר בתגובה רגשית רגעית ולא בקביעה עובדתית על מצבו של התובע.

בית המשפט גם לא קיבל את הטענה שהנתבעת המשיכה להפיץ את הדברים לאחר שהסירה את תגובתה. לפי פסק הדין, הראיות שעליהן הסתמך התובע לא הספיקו להוכיח הפצה נוספת.

מדוע נדחתה התביעה שכנגד?

התביעה שכנגד עסקה בפוסט התגובה הארוך של התובע. הפוסט כלל עלבונות אישיים, דימויים חריפים וביקורת קשה על עמדות הנתבעת ועל האופן שבו הציגה את הנושא ההיסטורי. התובע הסביר בעדותו כי הפוסט המקורי עורר בו כעס וכי תגובתו קשורה גם להיסטוריה המשפחתית שלו. אלה היו תיאוריו של התובע; ההכרעה לא קבעה את נכונותה ההיסטורית של העמדה שבמחלוקת.

בית המשפט ראה בפוסט ביקורת על הטענות שהועלו בפוסט המקורי, גם אם נוסחה בשפה קשה. הוא קבע שהמחלוקת נגעה לעניין ציבורי, ושעל מי שמביע עמדה בנושא מעורר מחלוקת להיות נכון לביקורת עליה. נוסף על כך, בית המשפט ציין כי הפוסט פורסם כתגובה לפוסט המקורי, וכי טענת התובע שחשבונו הגיע למספר קטן של משתמשים לא נסתרה. הנתבעת אף העידה שלא הייתה מגישה תביעה שכנגד אלמלא התביעה שהוגשה נגדה.

בית המשפט לא אישר את סגנון הפוסט, אך הבחין בין סגנון בוטה לבין השאלה המשפטית אם מדובר בלשון הרע. הוא קבע כי בנסיבות המקרה הפוסט אינו לשון הרע. לחלופין, נקבע כי התגובה הייתה הבעת דעה על עניין ציבורי, בתום לב, ולכן חלה עליה ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק. ההגנה הנוגעת לתגובה שנועדה לגנות או להכחיש לשון הרע קודם לכן לא הוכרעה, לאחר שנקבע כי תגובת הנתבעת מלכתחילה אינה לשון הרע.

התוצאה ומה אפשר ללמוד ממנה

שתי התביעות נדחו, ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בית המשפט גם לא נתן צו להוצאות. פסק הדין מדגיש כי בשיח מקוון אין להסיק את משמעותה המשפטית של אמירה מחומרת מילותיה בלבד: נבחנים גם ההקשר, מטרת הדברים, אופי הדיון והאופן שבו קורא סביר יבין אותם. אין בכך כלל שלפיו כל עלבון ברשת מותר; כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

לקריאת פסק הדין המלא – 14887-05-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: שתי התביעות נדחו לאחר שבית המשפט בחן את הפרסומים בהקשרם. התגובה של התובע לא הוכרה כלשון הרע, ולחלופין נמצאה מוגנת כהבעת דעה בתום לב בנושא ציבורי. לא נפסקו פיצויים ולא ניתן צו להוצאות.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע כי בנסיבות השיחה בפייסבוק, הכינוי שבו השתמשה הנתבעת נתפס כביטוי כעס רגעי ולא כאמירה עובדתית או כאבחנה קלינית על התובע.

לא. פסק הדין הדגיש שהמשמעות תלויה בהקשר, בקהל ובאופן שבו אדם סביר יבין את הדברים. הוא לא קבע כלל גורף לכל פרסום ברשת.

בית המשפט קבע כי התגובה החריפה של התובע הייתה ביקורת על עמדות שהוצגו בנושא ציבורי, ולא לשון הרע בנסיבות המקרה.

לחלופין, נקבע כי מדובר בהבעת דעה בתום לב על עניין ציבורי, ולכן חלה ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

לא. לאחר שנקבע כי תגובת הנתבעת אינה לשון הרע, לא נדרשה הכרעה בתחולת ההגנה הנוגעת לתגובה שנועדה לגנות או להכחיש פרסום קודם.

לא. שתי התביעות נדחו, לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, ובית המשפט לא נתן צו להוצאות.

נסכם...

שתי התביעות נדחו. בית המשפט קבע כי תגובת הנתבעת, שנכתבה בלהט ויכוח מקוון, לא הובנה בנסיבות המקרה כאבחנה קלינית או כלשון הרע. את תגובת התובע ראה כביקורת על עמדה בנושא ציבורי ולא כלשון הרע; לחלופין, קבע כי חלה הגנת הבעת דעה בתום לב לפי סעיף 15(4). לא נפסקו פיצויים ולא ניתן צו להוצאות.