ייחוס הצעת שוחד בבחירות בפייסבוק: פיצוי של 20,000 ₪

פסק הדין עוסק בפרסומים שהועלו בפייסבוק זמן קצר לפני בחירות לרשות מקומית. בית המשפט בחן את משקל חופש הביטוי בתקופת בחירות מול ייחוס עובדתי של עבירה פלילית, וכן את הראיות ואת ההגנות שהועלו.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בחיפה קבע כי פוסט וסרטון בפייסבוק שייחסו למועמד הצעה פסולה תמורת תמיכה פוליטית מהווים לשון הרע. ההגנות נדחו, ונפסקו 20,000 ₪ עבור שני הפרסומים יחד, ללא הוכחת נזק.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14967-06-19 | בית משפט השלום בחיפה | אביגיל זכריה | 2022-12-21

צד תובע: צבי אבישר | צד נתבע: ג'ורג' שלו

ייצוג תובעים: עו״ד יאיר אבני | ייצוג נתבעים: עו״ד אילן אלימלך

תביעה שהוגשה בעקבות פוסט וסרטון בפייסבוק עסקה בשאלה היכן עובר הגבול בין ביקורת פוליטית מותרת לבין ייחוס פומבי של עבירה פלילית. בית משפט השלום בחיפה קיבל את עילת לשון הרע ביחס לשני הפרסומים יחד, ופסק פיצוי של 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

הפרסומים והמחלוקת

שני הפרסומים הועלו ביום 17 באוקטובר 2018, זמן קצר לפני הבחירות לראשות עיריית קריית מוצקין, שבהן התובע היה מועמד. בפוסט ובסרטון יוחסה לו הצעה לקדם את בת זוגו של הנתבע בעירייה, אם ייבחר לראשות העיר. לצד הסרטון הופיעה גם הודעה בדבר הגשת תלונה למשטרה. בית המשפט הבהיר שהתביעה עסקה בפוסט ובסרטון שפורסמו בעמוד הפייסבוק האישי של הנתבע, ולא בתלונה עצמה.

התובע ביקש 140,000 ₪ ללא הוכחת נזק וטען שהפרסומים פגעו בשמו ובמועמדותו. הנתבע אישר שפרסם אותם, אך טען כי התיאור נכון וכי הפרסום נועד להביא את הדברים לידיעת הציבור. אלה היו טענות הצדדים; בית המשפט בחן אותן על יסוד העדויות והתמליל שהוגש.

ביקורת בבחירות אינה חסינות מפני אחריות

בית המשפט הכיר בכך שחופש הביטוי מקבל משקל ניכר כשמדובר בדמות ציבורית ובתקופת בחירות, שבה השיח עשוי להיות חריף. לצד זאת נקבע כי ההקשר הפוליטי אינו הופך כל אמירה למותרת, ושמו הטוב של מועמד אינו הפקר. לפי פסק הדין, ייחוס של עבירה פלילית חמורה היה ליבת הפרסומים, והוצג כטענה עובדתית ולא כהבעת דעה. לכן, גם אם חלק מהתיאורים הכלליים עשויים להשתייך לביקורת פוליטית, הרכיב המייחס את העבירה עלה כדי לשון הרע.

בית המשפט ציין כי הנתבע אישר את עצם פרסום הפוסט והסרטון. באשר לשאלה אם ההצעה הנטענת אכן נאמרה בשיחה בין הצדדים, ניתן משקל לתמליל שהציג התובע. בית המשפט מצא את עדותו ברורה ומהימנה, וקבע שהיא נתמכה בתמליל. מנגד, הנתבע לא הצליח להסביר באופן מבוסס מה בדיוק נאמר, מה הייתה ההצעה או מה היה הרקע לה. הסבריו בנוגע להקלטה שנעשתה, לטענתו, במשרדו, שלא נשמרה ושאותה לא בדק, לא התקבלו.

בית המשפט התייחס גם לעיתוי הפרסום: השיחה שעליה התבססה הטענה קדמה לפרסומים זמן רב, ואילו הפוסט והסרטון פורסמו ימים ספורים לפני הבחירות. הנתבע לא סיפק הסבר שהניח את דעת בית המשפט לפער הזה. בסופו של דבר נדחתה גרסתו העובדתית שלפיה הוצעה בשיחה טובת הנאה תמורת תמיכה.

מדוע ההגנות לא התקבלו?

הגנת אמת בפרסום נדחתה משום שהנתבע לא הוכיח שההצעה הנטענת אכן נאמרה. בית המשפט הדגיש כי עניין ציבורי אינו תנאי חלופי לאמת: העובדה שהנושא נוגע למועמד בבחירות אינה מספיקה כשלא הוכחה אמיתות הטענה. עוד צוין כי מי שמייחס לאחר עבירה פלילית נדרש לתמוך בכך בראיות משמעותיות.

הטענה בדבר חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם נזנחה בסיכומים, ובית המשפט הוסיף כי לא הונחה לה תשתית מספקת. טענת הבעת הדעה הועלתה בשלב מאוחר ולא נדונה כטענה שהוגשה במועד. מעבר לנדרש, בית המשפט בחן אותה גם לגופה וקבע כי ייחוס העבירה נוסח כעובדה ולא כדעה. בכך נשמרת ההבחנה בין ביקורת על התאמתו של מועמד לתפקיד, שעשויה להיות הבעת דעה, לבין טענה עובדתית על ביצוע עבירה.

הפיצוי והוצאות המשפט

התובע לא הציג ראיות לנזק ישיר שנגרם לו, ולכן עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק. בית המשפט שקל את חומרת ייחוס העבירה ואת סמיכות הפרסום לבחירות, אך גם את העובדה שהפרסום הוסר מהעמוד האישי לאחר הגשת התביעה ואת פרק הזמן שחלף בין הפרסום להגשתה. הנתבע טען שהחשיפה הייתה מצומצמת; בית המשפט לא קבע מספר צופים. כמו כן, לא הוכח קשר בין הנתבע לבין דפים אחרים שבהם הופיעו פרסומים, ולכן ההכרעה התייחסה לעמוד האישי בלבד.

בסיכום השיקולים נפסקו 20,000 ₪ עבור הפוסט והסרטון יחד, ולא סכום נפרד לכל פרסום. הסכום נפסק ללא הוכחת נזק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. בנפרד הורה בית המשפט לנתבע לשלם 6,000 ₪ עבור הוצאות התובע ושכר טרחת עורכי דינו, בנוסף לסכום שנפסק בהחלטה קודמת. התשלום הורה בתוך 30 יום, ואם לא ישולם במועד יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המסקנה מפסק הדין

ההקשר של מערכת בחירות עשוי להרחיב את מרחב הביקורת, אך אינו מחליף הוכחה כשמייחסים לאדם עבירה פלילית. כאן נדחו ההגנות משום שהטענה העובדתית לא הוכחה, והפיצוי נקבע בהתחשב הן בחומרת הייחוס והן בנסיבות הפרסום והסרתו. תוצאות במקרים אחרים תלויות בנסיבותיהם ובראיות שהובאו.

לקריאת פסק הדין המלא – 14967-06-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: ביקורת פוליטית בתקופת בחירות אינה מעניקה חסינות לייחוס עובדתי של עבירה פלילית. במקרה זה הטענה לא הוכחה, ההגנות נדחו ונפסקו 20,000 ₪ עבור שני הפרסומים יחד.

שאלות נפוצות

התביעה עסקה בפוסט ובסרטון שהועלו לעמוד פייסבוק אישי סמוך לבחירות. הם ייחסו למועמד הצעה לקדם את בת זוגו של המפרסם בעירייה בתמורה לתמיכה פוליטית. בית המשפט הבהיר שהתביעה לא עסקה בתלונה למשטרה שהוזכרה לצד הסרטון.

בית המשפט קבע כי ייחוס של עבירה פלילית היה ליבת הפרסום והוצג כטענה עובדתית. אף שהפרסום נעשה בתקופת בחירות ועל מועמד ציבורי, ההקשר לא הפך את הייחוס לחסין מפני אחריות.

לא. בית המשפט הכיר במשקל המוגבר של חופש הביטוי בתקופת בחירות, אך קבע שיש גבול לביקורת. בפרט, ההקשר הפוליטי לא הספיק כדי להגן על ייחוס עובדתי של עבירה שלא הוכחה.

בית המשפט קבע שהנתבע לא הוכיח כי ההצעה הנטענת נאמרה בשיחה. הוא נתן אמון בעדות התובע ובתמליל שהוצג, ומצא שגרסת הנתבע לא ביססה את פרטי ההצעה או את הרקע לה.

הטענה בדבר חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם נזנחה בסיכומים, ובית המשפט ציין שלא הונחה לה תשתית מספקת. טענת הבעת הדעה הועלתה בשלב מאוחר; מעבר לנדרש נקבע שגם לגופה ייחוס העבירה נוסח כעובדה ולא כדעה.

נפסקו 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק עבור שני הפרסומים יחד, ולא סכום נפרד לכל אחד. בנוסף הורה בית המשפט על תשלום 6,000 ₪ עבור הוצאות ושכר טרחה, נוסף על סכום שנפסק בהחלטה קודמת.

לא נקבע מספר צופים. הנתבע טען שהחשיפה הייתה מצומצמת, ובית המשפט ציין שלא הוכח קשר בינו לבין דפים אחרים שבהם הופיעו פרסומים. ההכרעה התייחסה לפרסומים בעמוד האישי.

נסכם...

הפרסומים ייחסו למועמד הצעה לקדם את בת זוגו של המפרסם בעירייה בתמורה לתמיכה פוליטית. בית המשפט קבע כי הרכיב המייחס עבירה פלילית הוא לשון הרע, וכי הוא הוצג כעובדה ולא כהבעת דעה. הגנת אמת בפרסום נדחתה משום שהטענה לא הוכחה; טענות תום הלב לא שינו את התוצאה. נפסקו 20,000 ₪ לשני הפרסומים יחד, וכן 6,000 ₪ הוצאות ושכר טרחה בנוסף לסכום שנפסק בהחלטה קודמת.