ביקורת על דירת אירוח ב-Booking.com: פיצוי של 30,000 ₪ בגין לשון הרע

המחלוקת עסקה בביקורת שלילית על דירת אירוח, שלטענת הנתבע נכתבה בטעות על דירה אחרת. בית המשפט קבע שהפרסום עלול לפגוע בעסק, אך לא הוכח שהביקורת הייתה אמת ביחס לדירה האחרת או שנכתבה לבקשת אורחת.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בתל אביב–יפו קבע שביקורת על דירת אירוח שפורסמה ב-Booking.com מהווה לשון הרע, ודחה את הגנת תום הלב לפי סעיף 15(3). נפסקו 30,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק, אף שלא הוכח הפסד כספי בפועל. לא הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

7458-07-19 | בית משפט השלום בתל אביב – יפו | כבוד השופטת הדס פלד | 2021-07-05

התובע: גילי מרקור | הנתבע: אריאל מיטרני

ייצוג גילי מרקור: עו״ד אייל אבידן

ביקורת שלילית באתר הזמנות עשויה להשפיע על עסק גם בלי שהוכח אובדן הכנסה בפועל. במקרה זה קבע בית משפט השלום בתל אביב–יפו שביקורת על דירת אירוח לטווח קצר עלולה לפגוע בעסקו ובמשלח ידו של התובע, ודחה את הגנת תום הלב שהעלה הנתבע. נפסקו 30,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק.

מה פורסם ומה נטען להגנת הנתבע?

הביקורת פורסמה ב-Booking.com וכללה טענות על ניקיון הדירה, חרקים, נזקי מים וסירוב להחזיר תשלום. לפי הרקע שתואר בפסק הדין, הנתבע השכיר דירה סמוכה. הוא טען כי בשל הזמנות כפולות התכוון לכתוב ביקורת על דירה אחרת, אך פרסם אותה בטעות על דירת התובע. עוד טען כי פנה לאתר בבקשה לבטל את הביקורת, אך זו לא הוסרה.

בית המשפט הבחין בין הטענה שהביקורת נכתבה בטעות על הדירה הלא נכונה לבין השאלה אם עומדת לנתבע הגנה משפטית. נקבע שלא הייתה מחלוקת שהביקורת לא הייתה אמת ביחס לדירת התובע, אך גם לא הוכח שהיא הייתה אמת ביחס לדירה האחרת. בנוסף, לא הוכח שהאורחת שהתארחה בדירה האחרת ביקשה מהנתבע לפרסם עליה חוות דעת, או שהפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע. על כן נדחתה ההגנה לפי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.

גם בהנחה שהביקורת נכתבה בטעות, מדוע נדחתה ההגנה?

בית המשפט קבע שהנתבע ידע בסמוך לפרסום שהביקורת מתייחסת לדירת התובע ואינה נכונה לגביה, אך לא עשה די כדי להביא להסרתה. על יסוד הראיות, נקבע שלא הוכח שפנה לאתר בוקינג בדוא״ל או בטלפון בבקשת הסרה. עוד נקבע שגם אילו נשלח דוא״ל, היה על הנתבע לעקוב אחר הפנייה ולוודא שהביקורת לא תפורסם או תוסר בהקדם.

ההסבר שלפיו לא ניתן היה לבטל ביקורת לאחר שליחתה לא שכנע את בית המשפט. מהראיות עלה כי כותב הביקורת יכול להסירה דרך חשבונו, וכי נציגי האתר עצמם אינם יכולים למחוק אותה. בית המשפט התייחס גם לכך שהנתבע טען בכתב ההגנה שהפרסום הוסר, אך בפועל הוא נותר באתר במועד הגשת כתב ההגנה. בחקירתו הסביר הנתבע שלא הבחין בו. מכלול הדברים תמך במסקנה שההתנהלות לאחר הפרסום לא הייתה בתום לב.

עם זאת, בית המשפט לא קבע שהפרסום נועד לפגוע בתובע. הוא גם ציין שהנתבע נתן לכל קטגוריות הדירוג ציון זהה, לרבות מיקום הדירה, פרט שאינו מתיישב עם טענתו שהתכוון לדרג דירה אחרת. ממצא זה השתלב בבחינת התנהלותו, אך לא הביא לקביעה שהוכחה כוונה לפגוע. לכן לא הוחלה האפשרות לפיצוי מוגדל לפי סעיף 7א(ג) לחוק.

כיצד נקבע הפיצוי?

בית המשפט לא מצא ראיות לנזק כלכלי בפועל. טענה להזמנה שבוטלה לא הוכיחה קשר סיבתי בין הביטול לבין הביקורת, וגם הראיות שהוגשו לא ביססו את היקף הביטולים. מנגד, בית המשפט הביא בחשבון את פוטנציאל הפגיעה בהכנסות כאשר לקוחות פוטנציאליים נחשפים לביקורת מסוג זה.

נשקלה גם התנהלות הנתבע לאחר שנודע לו על הביקורת, ובכלל זה היעדר פעולה מספקת להסרתה. לקולה צוין שהתובע לא פנה לנתבע לפני הגשת התביעה וביקש ממנו להסיר את הפרסום; בית המשפט קבע שפנייה כזו הייתה עשויה לצמצם את הנזק. אלה היו שיקולים בקביעת הסכום, ולא קביעה שנגרם לתובע נזק כספי מוכח.

מה נפסק בפועל?

התביעה התקבלה בחלקה ונפסקו 30,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק. לסכום זה נקבעו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחה בסך 5,000 ₪. הוצאות האגרה ישולמו בתוך 30 ימים, וכן ישולם שכר הטרחה בסך 5,000 ₪ בתוך אותו מועד. אם לא ישולמו במועד, יישאו הוצאות אלה ושכר הטרחה הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התובע ביקש גם שבית המשפט יורה על הסרת הביקורת, אך ההוראה האופרטיבית המתוארת בפסק הדין עוסקת בתשלום. פסק הדין אינו מציין אם הביקורת הוסרה לאחר מכן. התוצאה ממחישה את ההבחנה בין הוכחת לשון הרע ופוטנציאל פגיעה בעסק לבין הוכחת הפסד כספי בפועל; ההכרעה בכל מקרה תלויה בנסיבות ובראיות שהוצגו.

לקריאת פסק הדין המלא – 7458-07-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: ביקורת על עסק שפורסמה ברשת עשויה להיחשב לשון הרע כאשר היא עלולה לפגוע במשלח היד. בנסיבות מקרה זה נדחתה הגנת תום הלב לפי סעיף 15(3), בין היתר משום שלא הוכח שהפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע או שהיה אמת ביחס לדירה האחרת. נפסקו 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק; לא הוכחו הפסד כספי בפועל או כוונה לפגוע.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע שהביקורת, בהקשרה, עלולה לפגוע בעסקו ובמשלח ידו של התובע. לצורך הקביעה לא היה צורך להוכיח שהפגיעה או ההשפלה התרחשו בפועל.

הנתבע טען שהתכוון לפרסם ביקורת על דירה אחרת, אך התבלבל ופרסם אותה ביחס לדירת התובע. בית המשפט לא קבע שהביקורת הייתה אמת לגבי הדירה האחרת, ולא הוכח שהאורחת ביקשה מהנתבע לכתוב עליה.

לא הוכח שהפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע. בית המשפט קבע גם שלא הוכח שהביקורת הייתה אמת ביחס לדירה האחרת, ושהנתבע לא עשה די כדי להסיר את הביקורת לאחר שנודע לו שהיא מתייחסת לדירת התובע.

לא. בית המשפט קבע שלא הובאו ראיות לנזק כלכלי בפועל ושלא הוכח קשר סיבתי בין ביקורת לבין הזמנה נטענת שבוטלה. עם זאת, נשקל פוטנציאל הפגיעה בהכנסות עקב חשיפת לקוחות אפשריים לביקורת.

נפסקו 30,000 ₪ ללא הוכחת נזק. בית המשפט קבע שלא הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, ולכן לא הוחלה האפשרות לפיצוי מוגדל לפי סעיף 7א(ג) לחוק.

התובע ביקש שבית המשפט יורה על הסרתה, אך ההוראה האופרטיבית המתוארת בפסק הדין עוסקת בתשלום פיצוי והוצאות. פסק הדין אינו מציין אם הביקורת הוסרה לאחר מכן.

נפסקו 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין וכן הוצאות אגרה ביחס לסכום פסק הדין, בלי שסכום האגרה פורט. אלה נפרדים מפיצוי ה-30,000 ₪.

נסכם...

ההגנה נדחתה, בין היתר משום שלא הוכח עניין אישי כשר המצדיק את הפרסום ומשום שהנתבע לא פעל די להסרת הביקורת לאחר שנודע לו שהיא מתייחסת לדירה הלא נכונה. נפסקו 30,000 ₪ פיצוי, 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות אגרה שלא פורטו. לא הוכח נזק כלכלי בפועל או שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע.