הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
68147-03-26 | בית משפט לתביעות קטנות בבת ים | השופטת אידית קליימן-בלק | 2026-08-04
תובעת: שרית רפאלוב | נתבעת: לובה ברון
בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים קיבל חלקית תביעת לשון הרע שנולדה על רקע סכסוך שכנים מתמשך. נקבע כי תשעה פרסומים שנכללו בכתב התביעה מהווים לשון הרע. הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 3,000 ₪ בגין כל פרסום, ובסך הכול 27,000 ₪. בנוסף הורה בית המשפט על תשלום 3,000 ₪ הוצאות ניהול ההליך.
התביעה הועמדה על 39,900 ₪. לצד הפיצוי וההוצאות, חשוב להבחין בין מה שנפסק לבין מה ששולם: פסק הדין הורה לשלם את הסכום הכולל בתוך 30 יום, וקבע כי אם התשלום יתעכב יתווספו הפרשי הצמדה וריבית חוקית. פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל.
הפרסומים והראיות שהוצגו
לפי פסק הדין, הפרסומים נאמרו בעל פה בארבעה מועדים: בין 10 ל־12 בדצמבר 2025 וב־17 בינואר 2026. חלקם כללו קללות ועלבונות בעלי אופי מיני, באחרים יוחסה לתובעת גביית כסף עבור מפגש מיני, ובפרסום נוסף הוטחו בה הערות מבזות על מצבה המשפחתי והחברתי. בית המשפט לא העלה על הכתב את מלוא הדברים שנאמרו, אך קבע כי חלקם קשים ופוגעניים במיוחד.
ההכרעה התבססה על הקלטות וסרטונים שהוגשו לבית המשפט. בית המשפט קבע כי הדברים נשמעו בפומבי, בין היתר מחוץ לבית התובעת וברחוב, וכי בחלק מהמקרים הנתבעת פנתה לשכנים באופן שנועד להביא את דבריה לאוזניהם. לא נקבע מספר האנשים ששמעו את הפרסומים. בית המשפט הבהיר שקביעת האחריות והפיצוי מתייחסת לתשעת הפרסומים שנכללו בכתב התביעה; סרטונים נוספים שהוגשו לא הפכו לפרסומים נוספים שבגינם נפסק פיצוי.
מדוע נדחתה הכחשת הנתבעת
הנתבעת הכחישה את הפרסומים וטענה, בין היתר, שהדברים לא נאמרו בפומבי ושלא התכוונה לפגוע. בית המשפט דחה את הטענות. הוא מצא שההכחשה אינה מתיישבת עם ההקלטות והסרטונים, וציין שבמהלך הדיון הנתבעת הסתייגה תחילה מזיהוי קולה, ובהמשך לא שללה שאמרה חלק מהדברים. בית המשפט התרשם גם כי הנתבעת התחמקה מתשובות ענייניות על הסרטונים.
אשר לטענה שלא הייתה כוונה לפגוע, בית המשפט הסביר כי משמעותו של פרסום נבחנת לפי האופן שבו אדם סביר היה מבין אותו, ולא לפי כוונת המפרסם או תחושתו הסובייקטיבית של הנפגע. לצד כלל זה, בית המשפט תיאר את ההתנהלות כחוזרת לאורך תקופה ממושכת, והביא בחשבון גם את המשך הגידופים במהלך הדיון ואת הפרת התחייבות קודמת שלא לפנות לתובעת. טענות הנתבעת בדבר התנהגות נגדית מצד התובעת לא נתמכו בראיות, ולא הוגשה תביעה שכנגד.
ההליכים הקודמים והיקף הפיצוי
פסק הדין תיאר הליכים קודמים בין השכנות, ובהם צו למניעת הטרדה מאיימת והתחייבות קודמת שלא לפנות לתובעת. בהליך נפרד קודם נפסקו 5,000 ₪ הוצאות, ולפי פסק הדין סכום זה שולם. אין מדובר בחלק מהפיצוי שנפסק בתיק הנוכחי.
בית המשפט מצא שההתנהלות מתאימה גם לתיאור של מטרד ליחיד ופגיעה בפרטיות, אך לא פסק פיצוי בגין עילות אלה משום שלא נכללו בכתב התביעה. לכן, אף שהן נדונו בפסק הדין, הפיצוי הכספי בתיק זה נפסק לפי חוק איסור לשון הרע בלבד. הסכום שנפסק הוא 27,000 ₪ עבור תשעת הפרסומים, בתוספת 3,000 ₪ הוצאות.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין
פסק הדין מדגים כיצד בית המשפט בחן את תוכן הדברים, את נסיבות אמירתם ואת הראיות לכך שנשמעו בפני אחרים. הוא גם ממחיש את חשיבות ההבחנה בין עילות משפטיות שונות: דיון בפגיעה בפרטיות או במטרד אינו מוביל כשלעצמו לפיצוי כאשר עילות אלה לא נכללו בתביעה. ההכרעה תלויה בנסיבות ובראיות של המקרה המסוים, ואין להסיק ממנה שכל אמירה פוגענית בסכסוך שכנים תוביל לאותה תוצאה.
לקריאת פסק הדין המלא – 68147-03-26
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
