תביעת לשון הרע בעבודה נדחתה: לא הוכח מה נאמר בישיבת העובדים

ההליך עסק בטענה של עובד לשעבר כי בישיבת עובדים נאמר עליו שנטל מידע עסקי של החברה. בית הדין בחן אם הוכחו עצם הפרסום ותוכנו, ודחה את עילת לשון הרע לאחר שהעובד לא הוכיח מה נאמר.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית הדין דחה תביעת לשון הרע של עובד לשעבר, לאחר שלא הוכח מה נאמר בישיבת העובדים. העובד לא נכח בישיבה, והעדות שהובאה לא תמכה בטענה כי המנהל ייחס לו נטילת מידע. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע; הגנות אמת הפרסום ותום לב לא הוכרעו.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

16040-09-16 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | תומר סילורה | 2021-06-10

התובעת/הנתבעת שכנגד: טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ | הנתבע/התובע שכנגד: טל כהן

ייצוג התובעת והנתבעת שכנגד טריגו חברה להשקעות ושיווק נדל"ן בע"מ: עו״ד דורון אפיק ועו״ד יאיר אלוני | ייצוג הנתבע והתובע שכנגד טל כהן: עו״ד אייל ריבנר

תביעה שכנגד של עובד לשעבר כללה טענה כי בישיבת עובדים ייחס לו מנהל החברה נטילת מידע עסקי סודי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את עילת לשון הרע, משום שהעובד לא הוכיח מה נאמר בישיבה. הקביעה אינה מכריעה אם הטענה המקורית על נטילת המידע הייתה נכונה: בית הדין דן בשאלה אם הוכח הפרסום שעליו התבססה תביעת לשון הרע.

הטענה על הדברים שנאמרו לעובדים

לטענת העובד, ימים אחדים לאחר ביצוע צו חיפוש ותפיסת חומרים, נערכה ישיבה במשרדי החברה, ובה נאמר לעובדים כי החשדות נגדו בדבר נטילת מידע של החברה התבררו כנכונים. העובד לא נכח בישיבה. לדבריו, הוא שמע על הדברים מעובדת אחרת, אך אותה עובדת לא זומנה לעדות.

החברה הכחישה כי מנהלה ייחס לעובד את האמירה הנטענת. היא טענה כי העובדים עודכנו על ההליך ועל הוצאת מידע ממחשבי החברה, וכי הדבר נעשה כדי להבהיר את חשיבות השמירה על מידע. המנהל העיד כי שוחח עם העובדים על האירוע, אך לא זכר שאמר את הביטוי שיוחס לו. עדה שעבדה בחברה העידה שלא נאמר לה מטעם ההנהלה שהעובד נטל לידים; היא תיארה את הדברים ששמעה ואת השיחות בין העובדים כפרשנות לשמועות.

למה התביעה נדחתה?

בית הדין הסביר כי לצורך הכרעה בתביעת לשון הרע יש להוכיח את הפרסום ואת תוכנו, ולא די בעצם הטענה שנאמרו דברים פוגעניים. כאן, העובד לא היה עד לישיבה ולא יכול היה להעיד מידיעה אישית מה נאמר בה. הוא גם לא הביא לעדות עובדים נוספים שהיו יכולים לשפוך אור על תוכן הדברים. העדות היחידה שהובאה בנושא לא תמכה בגרסתו.

בית הדין לא קבע שכל שיחה על העובד או על המידע שהוצא ממחשבי החברה לא התקיימה. הוא קבע שלא הוכח מה בדיוק נאמר בשיחה עם העובדים, ובפרט לא הוכח שהמנהל השתמש באמירה שיוחסה לו. על יסוד התשתית הזו נדחתה תביעת לשון הרע. החברה העלתה גם הגנות של אמת הפרסום ותום לב, אך בית הדין לא הכריע בהן.

ההבחנה בין לשון הרע לעילות האחרות

ההליך עסק גם במחלוקת נפרדת על קבצים שהעובד העביר למחשבו הפרטי במהלך עבודתו. בית הדין קבע שהחברה לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות שהוצגה היא סוד מסחרי, או שהעובד העביר אותה לצד שלישי, עשה בה שימוש או הפיק ממנה תועלת כלכלית. עם זאת, נקבע כי העברת הקבצים למחשב הפרטי, ללא ידיעת הממונים ובמועד שבו העובד ידע כי נשקל המשך העסקתו, הפרה את חובת האמון המיוחדת כלפי החברה. בגין הפרה זו חויב העובד לשלם 15,000 ש״ח. סכום זה אינו פיצוי בגין לשון הרע.

בתביעה שכנגד נפסק לעובד פיצוי בסך 10,000 ש״ח בגין פיטורים ללא הליך שימוע כדין. בית הדין מצא, בין היתר, שההודעה על השימוע נמסרה ערב קודם, שהנימוק שנמסר היה כללי ושלא הוכח כי השימוע התקיים. בנוסף נפסקו 5,000 ש״ח בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה. גם סכומים אלה נוגעים לעילות עבודה אחרות, ולא ללשון הרע. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע ולא ניתן צו להוצאות.

מה ניתן ללמוד מההכרעה?

במקרה הזה, הטענה כי דברים פוגעניים נאמרו בישיבה לא הספיקה: נדרשה ראיה שתבסס מה נאמר, והעובד לא נכח באותה ישיבה. מנגד, דחיית תביעת לשון הרע לא ביטלה את ההכרעות הנפרדות בנוגע ליחסי העבודה ולחובת האמון. כל מקרה נבחן לפי הראיות והנסיבות שלו.

לקריאת פסק הדין המלא – 16040-09-16

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע נדחתה משום שלא הוכח תוכן הדברים שיוחסו למנהל בישיבת העובדים. לא נפסק פיצוי בגין עילה זו; הסכומים שנפסקו בהליך נגעו לעילות עבודה אחרות.

שאלות נפוצות

העובד לשעבר טען כי בישיבת עובדים נאמר שהוא נטל מידע עסקי של החברה. הוא לא נכח בישיבה, ואת המידע על הדברים מסרה לו, לטענתו, עובדת אחרת.

בית הדין קבע שלא הוכח מה נאמר בישיבה. העובד לא נכח בה ולא הביא לעדות עובדים נוספים שיכלו להעיד על תוכן הדברים, והעדה שהעידה לא תמכה בטענה שיוחסה למנהל אמירה כזו.

לא. בית הדין לא שלל שהתקיימה שיחה על האירוע, אך קבע שלא הוכח מה בדיוק נאמר בה, ובפרט שלא הוכחה האמירה שעליה התבססה התביעה.

לא. החברה העלתה הגנות של אמת הפרסום ותום לב, אך בית הדין לא הכריע בהן לאחר שקבע שלא הוכח תוכן הפרסום הנטען.

לא. התביעה בגין לשון הרע נדחתה, ולא נפסק בגינה פיצוי. העובד דרש 100,000 ש״ח בגין עילה זו.

העובד חויב לשלם 15,000 ש״ח בגין הפרת חובת נאמנות. החברה חויבה לשלם 10,000 ש״ח בגין פיטורים שלא כדין ו-5,000 ש״ח בגין אי מסירת הודעה לעובד. אלה אינם פיצויים בגין לשון הרע.

בהכרעה הזו, בית הדין הדגיש כי היה צורך להוכיח מה נאמר, והסתמכות על מידע מכלי שני לא הספיקה בנסיבות המקרה. תוצאה בתיק אחר תלויה בראיות ובנסיבות שלו.

נסכם...

העובד לא היה נוכח בישיבה, הסתמך על מידע ששמע מאחרת שלא העידה, ועדה שהעידה לא אישרה כי המנהל אמר את הדברים שיוחסו לו. לכן נדחתה תביעת לשון הרע, בלי הכרעה בהגנות אמת הפרסום ותום לב. בנפרד נפסקו 15,000 ש״ח בגין הפרת חובת נאמנות, 10,000 ש״ח בגין פיטורים שלא כדין ו-5,000 ש״ח בגין אי מסירת הודעה לעובד.