לשון הרע בסניף סופרמרקט: כשהקשר של תלונה צרכנית נשמט

פסק הדין עוסק בדברים שנאמרו בסניף במהלך בירור של חיוב שלטענת התובע לא תאם את המחיר בשילוט. בית המשפט בחן את משמעות הדברים לצד הרקע הצרכני, את ההקלטה ואת השאלה אם הוכחו ההגנות שהעלתה הנתבעת.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בבית שמש קיבל בחלקה תביעת לשון הרע בעקבות דברים שנאמרו בסניף סופרמרקט. נקבע כי ייחוס התנהגות חוזרת של הפרעה וצילום עובדות, בלי להציג את הרקע של טענות צרכניות, עלול להשפיל. נפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, 7,000 ש״ח שכר טרחה ו-3,643 ש״ח הוצאות.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

58455-08-20 | בית משפט השלום בבית שמש | אופיר יחזקאל | 2024-08-27

התובע: פנחס יעקב מיוחס | הנתבעת: רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ

תביעת לשון הרע בעקבות אירוע בסניף סופרמרקט התקבלה בחלקה. בית משפט השלום בבית שמש קבע כי דברים שנאמרו על התובע בפני עובדי הסניף ובמהלך פנייה למשטרה עלו כדי לשון הרע. הנתבעת חויבה לשלם 10,000 ש״ח פיצוי, וכן שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שנפסקו בנפרד.

מה התרחש בסניף?

לפי גרסת התובע, הוא ביקש להחזיר אריזת עגבניות לאחר שסבר שחויב במחיר גבוה מזה שהופיע בשילוט, וגם לתעד את מה שראה כהפרה צרכנית. הקופאית פנתה לסגן מנהל הסניף והציגה את התובע כמי שהתנהלותו מול העובדים חוזרת ומצדיקה סירוב לתת לו שירות. בהמשך ייחס לו סגן המנהל הפרעה לעבודה, צילום חוזר של עובדות ויצירת מהומה, ובין היתר פנה כך גם למשטרה. לאחר שהתובע חזר וביקש שירות, סגן המנהל בירר מה מבוקש והסכים לזכות אותו עבור העגבניות.

בית המשפט ציין כי הקופאית אמרה את הדברים לסגן מנהל הסניף, ובהמשך נאמרו דברים על התובע בפניו, בפני עובדת ובפני המשטרה. האירוע התרחש בפומבי ליד הקופה הראשית. בית המשפט קבע שהדברים הגיעו לפחות לאדם אחד מלבד התובע, וציין שסביר שהגיעו ליותר מאדם אחד. כך נשמר ההבדל בין הנמענים בשלבים השונים של האירוע, ולא מדובר בקביעה שאיש לא שמע את השיחה כולה.

ההקשר והראיות להכרעה

רוב האירוע הוקלט. בית המשפט מצא כי חלק מגרסת הנתבעת לא התיישב עם ההקלטה והתמליל, וכי נראה שהגרסה בכתב ההגנה נוסחה לפני שהנתבעת ידעה על קיום ההקלטה. טענות בדבר אפשרות למניפולציה בהקלטה נזנחו בהמשך, ועורכי התמליל לא זומנו לחקירה. בהתאם לכך, בית המשפט ראה את תוכן האירוע, ברובו, ככזה שאינו שנוי במחלוקת.

בית המשפט קיבל את גרסת התובע שלפיה העלה מול הנתבעת טענות צרכניות. לפי פסק הדין, החומר שהציג תמך לכאורה בטענות אלה, והנתבעת לא הציגה מענה להן במסגרת ההליך. בית המשפט קבע שעצם הצגת טענות ודרישות מסוג זה היא חלק מהטיפול שעל עסק לתת, ולא הוכח שהיא הפרעה לעבודת הסניף. גם העובדה שהתובע הביע עמדה עקרונית בדבר זכותו לצלם לא הוכיחה שצילם בפועל באירוע או שנהג לצלם עובדות בקביעות.

מדוע הדברים נמצאו לשון הרע?

בית המשפט הסביר כי השאלה אינה מסתכמת בשאלה אם נאמרו דברים על אדם. יש לבחון אם מדובר בפרסום, אם משמעותו בעיני אדם סביר היא לשון הרע, אם עומדת למפרסם הגנה, ורק לאחר מכן מהו הסעד המתאים. במקרה הזה, בית המשפט קבע כי הצגת התובע כמי שפועל באופן חוזר בדרך שאינה נורמטיבית, מפריע לעבודת הסניף ומצלם את העובדות, עלולה להשפיל או לבזות אותו.

חשיבות מיוחדת ניתנה לכך שהדברים הוצגו בלי הרקע של דרישות צרכניות שהעלה התובע. בית המשפט ציין כי המסקנה עומדת גם בלי להכריע אם הדברים נשאו משמעות מינית. עם זאת, ההתייחסות הממוקדת לעובדות השפיעה על האופן שבו הוצג התובע בפני אחרים.

מדוע ההגנות נדחו?

הגנת אמת בפרסום נדחתה משום שלא הוכח שהתובע נהג לקלל את עובדי הסניף, ואף לא הוכח מקרה בודד כזה. בהקלטה לא נשמע מקלל במהלך האירוע, וגרסת הנתבעת שלפיה קילל, צעק או התנהג באגרסיביות לפני הזמנת המשטרה לא תאמה את ההקלטה. הנתבעת גם לא הביאה לעדות את הקופאית או עובדות אחרות שלכאורה צולמו, ולא הציגה את צילומי האירוע, שלפי בית המשפט לכאורה היו בידיה.

התובע העיד על שני מקרים קודמים שבהם צילם עובדות, לדבריו, לצורך תיעוד מסירת מכתבי דרישה. בית המשפט מצא את עדותו בעניין זה אמינה ולא נסתרת, ולא ראה בכך הוכחה לצילום חוזר של העובדות או לצילום באירוע הנדון. גם הגנת תום הלב נדחתה: בית המשפט קבע כי ייחוס התנהגות שלא הוכחה, ללא הצגת ההקשר הצרכני, אינו מתיישב עם ההגנה. מעבר לנדרש העיר שספק אם היה צורך להזעיק משטרה בפומבי בנסיבות שתועדו, בהיעדר הוכחה להתנהגות תוקפנית או מטרידה.

הפיצוי וההוצאות

התובע ביקש 120,000 ש״ח. בית המשפט פסק 10,000 ש״ח פיצוי. בקביעת הסכום הביא בחשבון שהאירוע התרחש במקום ציבורי, ושהתובע הוצג כמי שהתנהלותו מצדיקה הזמנת משטרה. מנגד, בית המשפט לא מצא שהוכחה כוונה לפגוע בו, והכיר באפשרות שהנתבעת ניסתה לטפל במה שנתפס בעיניה, שלא בצדק, כמטרד.

  • 10,000 ש״ח פיצוי בגין לשון הרע.
  • 7,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין.
  • 3,643 ש״ח הוצאות משפט בגין אגרה ותמלילים.

בית המשפט הורה שהסכומים ישולמו בתוך 30 ימים. פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל.

מה ניתן ללמוד מפסק הדין?

פסק הדין מדגים את החשיבות שבבחינת הדברים יחד עם ההקשר שבו נאמרו: הצגת פנייה צרכנית כאילו היא התנהגות חוזרת המפריעה לעובדים עשויה להשפיע על הרושם שנוצר על האדם. במקרה זה, בית המשפט גם נתן משקל להקלטה ולפער בינה לבין חלק מגרסת הנתבעת. ההכרעה מבוססת על נסיבות המקרה ועל הראיות שנשמעו בו; מקרים אחרים ייבחנו לפי נסיבותיהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 58455-08-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: ייחוס התנהגות חוזרת הפוגעת בעובדי סניף ומפריעה לעבודתם, בלי להציג את ההקשר הצרכני, עלול להוות לשון הרע. במקרה זה לא הוכחו הגנות אמת בפרסום או תום לב, ונפסקו 10,000 ש״ח פיצוי לצד שכר טרחה והוצאות נפרדים.

שאלות נפוצות

התביעה עסקה בדברים שנאמרו על התובע במהלך אירוע בסניף, שבהם יוחסה לו התנהגות חוזרת כלפי עובדי הסניף והפרעה לעבודתם. בית המשפט קבע כי הדברים עלו כדי לשון הרע.

בית המשפט קבע שהתובע העלה טענות ודרישות צרכניות, ולא הוכח שעצם העלאתן הפריעה לעבודת הסניף. הצגת הדברים בלי הרקע הזה השפיעה על האופן שבו נשמעו ייחוסי ההתנהגות.

לא. בית המשפט קבע שלא הוכח שהתובע נהג לקלל, ולא הוכח שצילם את עובדות הסניף בקביעות או שצילם באירוע המסוים.

בית המשפט מצא שלא הובאו ראיות מספיקות לביסוס ייחוס הקללות, הצילום החוזר או ההפרעה לעבודה. בין היתר, לא העידו העובדות הרלוונטיות ולא הוצגו צילומי האירוע.

נפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, 7,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין ו-3,643 ש״ח הוצאות משפט בגין אגרה ותמלילים. אלה רכיבים נפרדים בפסק הדין.

לא. בית המשפט ציין שלא הוכחה כוונה לפגוע, והעלה אפשרות שהנתבעת ניסתה לטפל במה שנתפס בעיניה, שלא בצדק, כמטרד.

לא. בית המשפט הורה לשלם את הסכומים בתוך 30 ימים, אך פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל.

נסכם...

בית המשפט קבע שהדברים על התובע היו לשון הרע, בין היתר משום שהציגו אותו כמי שהתנהלותו החוזרת מפריעה לעבודת הסניף, בלי לציין את הרקע של דרישותיו הצרכניות. לא הוכחו אמת בפרסום או תום לב. התביעה התקבלה בחלקה, ונפסקו 10,000 ש״ח פיצוי, 7,000 ש״ח שכר טרחת עורך דין ו-3,643 ש״ח הוצאות משפט. בית המשפט לא מצא שהוכחה כוונה לפגוע.