ביקורת על בדיקה רפואית ברשת: מתי תיאור חוויה מוגן כהבעת דעה?

המחלוקת עסקה בתגובה ברשת שתיארה חוויה בבדיקה רפואית, לרבות המתנה, שיחת טלפון וצילום. בית המשפט הבחין בין עובדות שלא נסתרו, טענה שלא הוכחה והשערה, וקבע כי בנסיבות העניין הפרסום מוגן כהבעת דעה בתום לב.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע כי תגובה המתארת בדיקה רפואית עלולה להטיל דופי במקצועיות הרופא, אך דחה את התביעה לאחר שקיבל את הגנת הבעת הדעה בתום לב לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14248-03-20 | בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב – יפו | השופטת הדס פלד | 2020-09-30

צד תובע: מאיר כהן | צד נתבע: שיראל בוגנים

פסק הדין עוסק במתח שבין שמירה על שם טוב של בעל מקצוע לבין האפשרות לשתף ברשת חוויה אישית, גם כשהתיאור עלול לפגוע במוניטין. בית המשפט מצא שהתגובה עלולה להציג את הרופא באור שלילי ולערער את הרושם על מקצועיותו, אך קבע כי בנסיבות המקרה עומדת למפרסמת הגנת הבעת הדעה בתום לב. התביעה נדחתה.

הרקע לפרסום והגרסאות שהוצגו

לפי הרקע בפסק הדין, רופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית שימש עד מומחה בהליך רשלנות מקצועית שהגישה הנתבעת. לצורך הכנת חוות הדעת היא הגיעה לבדיקה במרפאתו. חוות הדעת, שנמסרה בהמשך, קבעה כי אינה זכאית לאחוזי נכות. כשלושה חודשים לאחר הבדיקה פרסמה הנתבעת תגובה בעמוד פייסבוק של האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית, ובהמשך גם באתר מאקו בריאות.

בתגובה תיארה הנתבעת המתנה ממושכת, המתנה נוספת כשהייתה חשופה חלקית בזמן שיחת טלפון של הרופא, וצילום באמצעות טלפון נייד. היא גם טענה כי התמונות נערכו והעלתה אפשרות שנשלחו לאחרים. בית המשפט ציין כי הטענות על ההמתנה ועל שיחת הטלפון בזמן שהמתינה חשופה לא נסתרו, וכי אין לו יסוד להניח שהנתבעת בדתה אותן. צילום באמצעות טלפון נייד לא היה שנוי במחלוקת. לעומת זאת, הטענה שהתמונות נערכו לא הוכחה, והאפשרות שנשלחו הוצגה כהשערה ולא כעובדה.

הרופא טען שהפרסום מציג אותו כמי שפעל באופן לא מקצועי, ואף עלול להתפרש כייחוס של הטרדה מינית. הנתבעת טענה כי ביקשה לתאר את תחושותיה ואת חווייתה בבדיקה, ולא לפגוע בשמו או בפרנסתו. היא הסבירה כי הפרסום נכתב בתגובה לתוכן שיווקי הנוגע לשתלים שהושתלו בגופה.

למה הפרסום נחשב לשון הרע?

בית המשפט הסביר כי השאלה אם פרסום מהווה לשון הרע נבחנת לפי האופן שבו אדם סביר יבין אותו, בהקשר הכולל, ולא רק לפי תחושתו של מי שנפגע. אין צורך להוכיח שהמפרסם התכוון לפגוע או שהנפגע הושפל בפועל; די בכך שהפרסום עלול להביא לתוצאה כזאת. גם תגובה ברשת חברתית יכולה להיחשב לפרסום לצורך החוק.

על בסיס המבחן הזה, בית המשפט קבע כי תיאור ההמתנה, החשיפה, שיחת הטלפון והצילום, בצירוף ניסוח אירוני המערער על איכות ההתנהלות המקצועית, עלול להטיל דופי במקצועיות הרופא ולהציגו באור שלילי. ככלל, פגיעה ברושם על מקצועיותו של אדם עשויה להיחשב לשון הרע. עם זאת, קביעה זו אינה מסיימת את הבדיקה: יש לבחון גם אם עומדת למפרסם הגנה לפי החוק.

ההבחנה בין עובדות, תחושות והשערות

הנתבעת העלתה גם את הגנת אמת בפרסום, אך בית המשפט לא הכריע בה בנפרד. במקום זאת, הוא בחן את הגנת תום הלב שבסעיף 15(4), העוסקת בהבעת דעה על התנהגות הקשורה לעניין ציבורי. ההגנה מחייבת לבחון כיצד הקורא הסביר יבין את הדברים, ובפרט אם ניתן להבחין בין תיאור עובדתי לבין הבעת עמדה אישית.

בית המשפט ראה בתיאור תחושותיה של הנתבעת בזמן הבדיקה הבעת דעה סבירה על חוויה סובייקטיבית. הוא גם קבע שהניסוח בדבר אפשרות להעברת התמונות נתפס כהשערה או כהסקת מסקנה, ולא כקביעה עובדתית נחרצת. מנגד, קבלת ההגנה אינה קביעה שכל פרט בפרסום הוכח: בית המשפט ציין במפורש שטענת עריכת התמונות לא הוכחה. גם את טענת הרופא בדבר משמעות של הטרדה מינית בחן לפי הבנתו של אדם סביר, ולא אימץ אותה רק משום שכך פירש הנפגע את הדברים.

בית המשפט התייחס גם לאופי של תגובות וביקורות באינטרנט, אך לא קבע שהמרחב המקוון מבטל את ההגנה על שם טוב. ההקשר של פרסום ברשת עשוי להשפיע על האופן שבו קוראים מבינים תגובה, לצד המשך ההכרה בחשיבות ההגנה על שמו של אדם.

הסרת הפרסום ותוצאת ההליך

לפי פסק הדין, לאחר שהרופא ביקש להסיר את הפרסום ולפרסם התנצלות, הנתבעת סירבה תחילה להסירו, אך מחקה אותו כשבוע לאחר פרסומו. בפסק הדין צוין כי היא מסרה שלא התכוונה לפגוע בפרנסתו, אך לא פרסמה את ההתנצלות הפומבית שהתבקשה. אלה היו נסיבות שבית המשפט הביא בחשבון; אין מדובר בצו של בית המשפט להסרת הפרסום.

בסופו של דבר התקבלה הגנת הבעת הדעה בתום לב והתביעה נדחתה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. פסק הדין מדגים כי פרסום עשוי להיחשב פוגעני ואף להיכנס להגדרת לשון הרע, ובכל זאת להיות מוגן כאשר בהקשרו הוא נתפס כהבעת דעה על חוויה אישית. התוצאה תלויה בנסיבות ובניסוח של כל מקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 14248-03-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: פרסום עלול להיחשב לשון הרע בשל פגיעה אפשרית ברושם על מקצועיותו של אדם, אך עדיין להיות מוגן כהבעת דעה בתום לב כאשר כך הוא מובן בהקשרו. במקרה זה התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי.

שאלות נפוצות

כן. בית המשפט קבע כי הפרסום עלול להטיל דופי במקצועיות הרופא ולהציגו באור שלילי. עם זאת, הוא קיבל את הגנת הבעת הדעה בתום לב ודחה את התביעה.

בית המשפט סבר כי תיאור תחושותיה של הנתבעת בבדיקה היה הבעת דעה סבירה על חוויה אישית, וכי בנסיבות המקרה חלה הגנת תום הלב לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

לא. בית המשפט ציין כי הטענות על ההמתנה ועל שיחת הטלפון בזמן שהנתבעת המתינה חשופה לא נסתרו, וכי צילום באמצעות טלפון נייד לא היה שנוי במחלוקת. לעומת זאת, הטענה שהתמונות נערכו לא הוכחה, והאפשרות שנשלחו הוצגה כהשערה.

לא. לפי תוצאת ההכרעה, הגנת אמת בפרסום לא הוכרעה בנפרד, שכן בית המשפט קיבל את הגנת הבעת הדעה בתום לב.

לא. בית המשפט התייחס לאופי של תגובות וביקורות ברשת כחלק מההקשר שבו יש לפרש פרסום, אך לא קבע שההגנה על שם טוב אינה חלה באינטרנט.

פסק הדין אינו קובע מספר מדויק של אנשים שנחשפו לפרסום.

לא. לפי פסק הדין, הנתבעת מחקה את הפרסום כשבוע לאחר שהועלתה בקשה להסרתו, לפני ההכרעה. היא לא פרסמה את ההתנצלות הפומבית שהתבקשה, ופסק הדין אינו מתאר צו להסרה או להתנצלות.

נסכם...

הפרסום נמצא ככזה שעלול להטיל דופי במקצועיות הרופא, אך התביעה נדחתה לאחר שבית המשפט קיבל את הגנת הבעת הדעה בתום לב. בית המשפט ציין כי טענת עריכת התמונות לא הוכחה וכי האפשרות להעברתן הוצגה כהשערה. פסק הדין מתאר שהפרסום הוסר בידי הנתבעת כשבוע לאחר פרסומו, לפני ההכרעה.