הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
27325-11-18 | בית משפט השלום בחיפה | 2022-01-31
צד תובע: חיים צורי | צד נתבע: צבי רוסמן
ייצוג תובעים: עו״ד אלדד בן הרוש | ייצוג נתבעים: עו״ד אילן גולדנברג
תביעת לשון הרע שהוגשה בעקבות פוסטים בפייסבוק לקראת הבחירות המקומיות ב-2018 נדחתה. בית המשפט הבחין בין פרסומים שכללו לשון הרע אך היו מוגנים כהבעת דעה, פרסומים שלא היו לשון הרע, וטענות שנדחו משום שלא פורטו או שלא צורף להן הפרסום. התובע ביקש פיצוי בסך 200,000 ש"ח וכן צו להסרת הפרסומים; לא נפסקו לו פיצויים, והתביעה נדחתה. מנגד, התובע חויב לשלם לנתבע 15,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.
ההקשר הפוליטי היה חלק מרכזי מההכרעה
הפרסומים עסקו בהתנהלותו של ראש עיר מכהן, סמוך למערכת בחירות. ברקע היו כתבות ופרסומים בתקשורת על ביקורת ציבורית וחשדות שנחקרו. בית המשפט הדגיש שדיווח על חקירה או חשד אינו מוכיח שהחשוד ביצע עבירה. הוא גם קבע שהפניה לכתבות עיתונאיות, כשלעצמה, אינה מוכיחה את אמיתות הטענות שהובאו בהן.
עם זאת, ההכרעה לא הסתיימה בשאלה אם כל ביטוי היה נכון. בית המשפט בחן גם אם מדובר בעובדה המוצגת לקוראים כאמת או בהבעת דעה על התנהלות ציבורית, ומהו הרושם שיוצר הפרסום כולו. הוא הסביר כי להבעת דעה פוליטית על נבחר ציבור, במיוחד בתקופת בחירות, עשויה להיות הגנה רחבה, אך לא בלתי מוגבלת.
הפוסטים מספטמבר: חלקם לשון הרע, אך מוגנים
בפוסט מ-4 בספטמבר יוחסו לראש העיר, בין היתר, התנהלות מושחתת, שימוש בשיטות לא דמוקרטיות ומעקב אחר תושבים. בית המשפט קבע שחלק מהתיאורים עלולים לפגוע בשם הטוב ובמעמד הציבורי, ולכן הם עולים כדי לשון הרע. הפרסום לא סייג בבירור את הדברים כחשדות, ולא הוכח שהטענות העובדתיות שעמדו בבסיס הכתבות הן אמת.
למרות זאת, בית המשפט בחן את הפוסט בשלמותו וקבע כי הוא סיכם כתבות תקשורתיות והציג את פרשנותו של הכותב להתנהלות ראש העיר. הדברים עסקו בתפקוד ציבורי ובנושאים שעלו בחקירות, ולא ייחסו לו נטילת כסף לכיסו או תכונות שליליות שאינן קשורות לתפקידו. לכן, הוחלה הגנת הבעת הדעה על התנהגות בתפקיד ציבורי ועל אדם שעניינו נושא לחקירה. בית המשפט קבע גם שהפרסום נעשה בתום לב: הכותב ביקש לעורר שיח פוליטי, ופרסם בקבוצות שיועדו לשיח מסוג זה. ידיעתו שהוא עלול להיתבע לא הספיקה, בנסיבות אלה, כדי לשלול את תום לבו.
בפוסט מ-12 בספטמבר הובאו מסקנות ועדה שעסקה בחשש לניגוד עניינים בהעסקת אשת התובע בתפקיד ציבורי, ונוספה להן פרשנות של הכותב. בית המשפט קבע שהצגת מסקנות הוועדה הייתה פרסום נכון והוגן, והפרשנות הנלווית הובנה כדעה על תוכן המסקנות. מאחר שהביקורת לא חרגה מהסביר בנסיבות, היא נהנתה מהגנת תום הלב.
גם בפוסט מ-17 בספטמבר, שכלל ייחוס שחיתות והפעלת מנגנון עברייני, ראה בית המשפט ביטוי פוגעני שלא הוכחה אמיתותו. אולם, בהקשר המלא, זו הייתה הבעת עמדה על התנהלות ציבורית, שנכתבה לקראת הבחירות ונועדה להשפיע על השיח ועל הצבעת התושבים. משום כך נקבע שגם פרסום זה מוגן.
ביקורת סאטירית וטענות שלא פורטו
הפוסט מ-26 בספטמבר עסק, בין היתר, במינוי אשת התובע ובשכרה. בית המשפט פירש את התיאור הציורי של ראיון קבלה במטבח כפרט הומוריסטי או זניח, ולא כטענה עובדתית משמעותית. גם יתר הדברים נתפסו כביקורת על ניהול ציבורי, ולא כלשון הרע בנסיבות המקרה.
רכיב התביעה שעסק בסרטון מישיבת מועצת העיר נדחה משום שהסרטון לא צורף. בית המשפט הוסיף, למעלה מן הדרוש, כי גם אילו נבחן, הפרסום היה עשוי לחסות תחת הגנות הנוגעות לפרסום של חומר שפורסם כדין. טענות כלליות בדבר עשרות פרסומים נוספים נדחו משום שלא פורטו המילים המסוימות שלטענת התובע היו פוגעניות. לפי בית המשפט, צירוף צילומי מסך כנספחים אינו מחליף פירוט של הביטויים שבגינם מבוקש סעד.
תביעת השתקה והיעדר כוונה לפגוע
למעלה מן הדרוש, בית המשפט הוסיף כי גם אילו הפרסומים לא היו מוגנים, היו נסיבות התביעה מצדיקות את דחייתה כתביעת השתקה. בין השיקולים שמנה היו פערי הכוחות, העיסוק בעניין ציבורי והעיתוי הסמוך לבחירות. הוא התייחס גם לכך שלא נשלחה בזמן אמת דרישה להסרה או מכתב התראה, לכך שהתביעה לא הוגשה נגד העיתונאים שאת כתבותיהם שיתף הנתבע, ולעדות שלפיה הנתבע היה מוותר על הפרסום בדיעבד ונענה להסרה אילו נדרש לכך. קביעה זו לא משנה את העובדה האופרטיבית: התביעה נדחתה, ואין בפסק הדין קביעה שהפרסומים הוסרו.
בית המשפט קבע בנוסף שלא הוכחה כוונה אישית לפגוע. הוא דחה את הטענה שהפרסום נבע מנקמה הקשורה לפיטורי אשת הנתבע, וציין כי הפיטורים אירעו כ-22 שנים קודם לכן. כמו כן, לא הוכח נזק אלקטורלי: התובע נבחר מחדש בבחירות. מאחר שהתביעה ביקשה פיצוי במסלול המחייב כוונה לפגוע, היעדר הוכחה לכוונה זו תמך אף הוא בדחיית התביעה.
המסקנה מפסק הדין
במקרה זה, גם ביטויים שבית המשפט ראה כלשון הרע לא הובילו לאחריות, משום שהופיעו כביקורת על תפקוד ציבורי בתקופת בחירות ונמצאו מוגנים כהבעת דעה. ההכרעה תלויה בהקשר, בניסוח ובהבחנה בין עובדה לדעה; היא אינה קובעת שכל פרסום פוליטי או כל טענה על נבחר ציבור יהיו מוגנים.
לקריאת פסק הדין המלא – 27325-11-18
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
