עיקול חשבון בנק ולשון הרע: מתי חל היתר הפרסום שבדין?

פסק הדין עוסק במפגש בין הליכי גבייה לבין הזכות לשם טוב: מתי הודעת עיקול לבנק עשויה להיחשב פוגענית, ומדוע בכל זאת לא הוטלה אחריות במקרה שנדון.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה תביעת לשון הרע שעסקה בעיקול חשבון בנק. נקבע כי הודעת עיקול עשויה לפגוע בשם הטוב, אך במקרה זה הפרסום היה מותר לפי סעיף 13(9) לחוק, ולא הוכח פגם בהטלת העיקול.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15952-08-19 | בית משפט השלום בעכו | בדריה חסן-חסניין | 2024-06-25

צד תובע: יאסין רביע, יאסין היאם | צד נתבע: מי הגליל – תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ

ייצוג מי הגליל – תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ: עו״ד עמיר ליבונטין ו/או אילון נבו | ייצוג תובעים: עו״ד מוחמד יאסין

האם עיקול חשבון בנק עלול לפגוע בשם הטוב, גם כשההודעה נמסרת רק לבנק? בפסק דין שעסק בהליכי גבייה בגין חוב מים, בית המשפט הכיר בכך שהודעת עיקול שמגיעה לעובדי הבנק עשויה ליצור מצג שלפיו בעל החשבון אינו משלם את חובותיו. עם זאת, הוא דחה את עילת לשון הרע משום שהפרסום נעשה במסגרת סמכות שהדין העניק לגוף הגובה.

התביעה עסקה בכמה טענות, לא רק בעיקול הבנקאי

התובעים ביקשו 220,000 ש״ח בגין שורה של טענות הנוגעות להליכי גבייה. לטענתם, נשלחו מעקלים לביתם, נגבה מהם תשלום שאינו מוצדק, ולתובע הוטל עיקול על חשבון הבנק. עוד טענו כי לא נשלחו אליהם התראות מראש. הנתבעת טענה מנגד כי נרשם חוב בגין צריכת מים, כי נשלחו דרישות תשלום וכי הליכי הגבייה נעשו כדין.

בית המשפט הבחין בין הטענה הנוגעת להתנהלות בעת הוצאת מיטלטלין מהבית לבין עילת לשון הרע, שהתמקדה בהודעת העיקול על חשבון הבנק. אלה אינן אותה פעולה, ובפסק הדין נבחנו בנפרד חוקיות הגבייה, הפרסום הנטען והטענה לעוגמת נפש.

הודעות שנשלחו לכתובת הנכס והנטל להוכיח שלא התקבלו

במהלך הדיון התברר כי התובע נרשם כצרכן מים בלי ידיעתו, תמונה שהתיישבה עם חלק מטענות התובעים. בית המשפט ציין כי לפי כללי השירות הרלוונטיים, היה על הנתבעת להודיע לבעל הנכס על הרישום. עם זאת, עצם הרישום ללא ידיעת התובע לא הוכיח שהחשבונות וההתראות לא נשלחו או שלא הגיעו ליעדם.

הנתבעת הציגה חשבונות ודרישות תשלום שנשלחו, לפי רישומיה, לכתובת הנכס. בית המשפט קיבל כי הכתובת שימשה כתובת למשלוח דואר, והחיל את חזקת המסירה ואת חזקת תקינות המעשה המינהלי. מנגד, התובעים לא הביאו מסמכים התומכים בטענה שהחשבונות לא הגיעו, ראיות לתשלום עבור צריכת המים או עד רלוונטי שיכול היה לחזק את גרסתם. לכן לא הוכח כי ההתראות לא נשלחו או כי החוב והליכי הגבייה היו בלתי חוקיים.

בית המשפט קבע כי הצטברות חוב לאורך שנים והמשך הליכי גבייה שאינם מביאים לפירעון יוצרים מצב המטיל על הרשות חובה לבדוק את העניין באופן אקטיבי. עם זאת, במסקנתו קבע כי דרישות החוב נשלחו לכתובת שנרשמה, ולא נמצא פגם בהטלת העיקול.

פרסום שעלול לפגוע בשם הטוב, אך מותר לפי דין

בית המשפט הסביר כי הודעת עיקול שמגיעה לידיעת עובדי הבנק עשויה לפגוע בשם הטוב, משום שהיא עלולה ליצור רושם שבעל החשבון משתמט מתשלום. אולם במקרה הזה, הנתבעת הייתה מוסמכת לנקוט הליכי גבייה מנהליים, ובית המשפט קבע כי הפרסום הנובע מהעיקול מוגן לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. הנתבעת הפנתה גם להגנת תום הלב שבסעיף 15, אך ההכרעה בעילת לשון הרע נשענה על ההיתר שבסעיף 13(9).

לכן, ההכרה בכך שהודעת עיקול עשויה לפגוע במוניטין לא הספיקה כדי להטיל אחריות בנסיבות שנדונו. בית המשפט דחה את עילת לשון הרע ולא פסק בגינה פיצוי.

התרשמות מהתנהלות אגרסיבית לא הובילה לפיצוי

בית המשפט ציין כי התרשם שהתנהלותו של אחד משליחי הגבייה במהלך הוצאת המיטלטלין התאפיינה באגרסיביות. הוא הדגיש שסמכות לנקוט הליכי גבייה אינה היתר להתנהגות קיצונית או לפגיעה בכבוד האדם. לצד זאת, חלק ניכר מהתיאורים שהעלו התובעים לא נתמך בראיות, ולא הוכח נזק המזכה בפיצוי.

בית המשפט לא פסק פיצוי בגין עוגמת נפש. הוא התייחס גם לכך שהתובע לא הוכיח כי שילם עבור צריכת המים, ולא קבע שיש להפחית סכום מסוים מפיצוי: בפועל לא נפסק פיצוי כלל. בסיום נדחתה התביעה לגופה, וכל צד נשא בהוצאותיו.

מה חשוב להבין מפסק הדין

פסק הדין מדגים את ההבחנה בין האפשרות שעיקול בנקאי יפגע בשם הטוב לבין השאלה אם הפרסום מטיל אחריות משפטית. כאן, הגנת הפרסום המותר חלה משום שהעיקול נעשה במסגרת סמכות חוקית, ובית המשפט מצא שלא הוכח פגם בהליך. לצד זאת, הוא הבהיר שסמכות גבייה אינה מצדיקה התנהגות אגרסיבית. התוצאה במקרה הזה נשענה גם על הראיות שהוצגו; במקרים אחרים, נסיבות הליך הגבייה והוכחת הנזק עשויות להיות שונות.

לקריאת פסק הדין המלא – 15952-08-19

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: הודעת עיקול בנקאית עשויה לפגוע בשם הטוב, אך במקרה זה הפרסום היה מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. התביעה נדחתה, לא נפסק פיצוי, וכל צד נשא בהוצאותיו.

שאלות נפוצות

התובעים ביקשו 220,000 ש״ח בגין כמה טענות הקשורות להליכי גבייה, ובהן טענה לפגיעה בשם הטוב בעקבות עיקול חשבון בנק.

בית המשפט דחה את התביעה לגופה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע או עוגמת נפש, וכל צד נשא בהוצאותיו.

כן. בית המשפט הסביר שהודעת עיקול המגיעה לעובדי הבנק עשויה ליצור רושם של אי-תשלום חובות ולפגוע בשם הטוב. עם זאת, קביעה זו לא הביאה לאחריות במקרה המסוים.

בית המשפט קבע כי הודעת העיקול נבעה מהליך גבייה שהנתבעת הייתה מוסמכת לבצע, ולכן הפרסום היה מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

לא. הנתבעת הציגה חשבונות ודרישות שנשלחו לכתובת הנכס, ובית המשפט קבע שלא הוכח כי ההתראות לא נשלחו או לא הגיעו ליעדן.

כן. בית המשפט ציין כי התרשם מהתנהלות אגרסיבית של אחד משליחי הגבייה, והבהיר שסמכות גבייה אינה היתר להתנהגות קיצונית. עם זאת, לא הוכח נזק המזכה בפיצוי.

לא. בית המשפט לא פסק פיצוי, בין היתר משום שלא הוכח נזק. הוא התייחס גם לכך שהתובע לא הוכיח כי שילם עבור צריכת המים.

נסכם...

הנתבעת נקטה הליכי גבייה בגין חוב מים, והתובעים טענו בין היתר כי עיקול חשבון הבנק פגע בשם הטוב וכי לא נשלחו התראות. בית המשפט קבע כי הודעת עיקול עשויה ליצור רושם של התחמקות מתשלום, אך הפרסום במקרה זה היה מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. מסמכי הנתבעת תמכו בכך שדרישות נשלחו לכתובת הנכס, ולא הוכח פגם בהטלת העיקול. בית המשפט התרשם מאגרסיביות בהתנהלות שליח גבייה, אך לא פסק פיצוי על עוגמת נפש משום שהנזק לא הוכח. התביעה נדחתה וכל צד נשא בהוצאותיו.