הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
25443-09-19 | בית משפט השלום בפתח תקווה | ניצה מימון שעשוע | 2021-12-23
התובע: שמעון חיים | הנתבעת: הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ
ייצוג תובעים: עו״ד עמיר אושפיז | ייצוג נתבעים: עו״ד גיא ירום, עו״ד יגאל ארנון
תביעה שהוגשה בעקבות שיחה בין מתאמן למאמן כושר נדחתה. התובע ביקש 50,000 ₪ כפיצוי בגין לשון הרע, וכן החזר של 2,010 ₪ עבור שישה חודשי מנוי או, לחלופין, אפשרות להתאמן במשך שישה חודשים במכון אחר של הנתבעת ללא תשלום. בית המשפט קבע שהשיחה הראשונית הייתה בירור ענייני ללא לשון הרע ושלא נכח בה אדם נוסף; בהמשך נערך לפני פקידת הקבלה בירור מוגבל, שגם בו לא מצא לשון הרע.
מה נטען לגבי השיחה במכון?
לטענת התובע, לאחר שביקש מהמאמן לחתום על כרטיסיית האימונים שלו, המאמן חשד שהוא מבקש לקבל הטבה שאינה מגיעה לו. התובע טען שהמאמן צעק עליו ולעג לו במכון, ובהמשך המשיך לעשות זאת ליד פקידת הקבלה. הוא הוסיף שפנה למנהלת המכון, אך לא קיבל מענה לפנייתו.
מנגד, הנתבעת טענה שהכרטיסייה שהוצגה הייתה ריקה, ללא פרטים מזהים וללא חתימת יועץ, ולכן המאמן ביקש לברר מה מקורה. לפי גרסת הנתבעת, תפקיד המאמן היה לחתום על כרטיסיות תקינות, ולא למלא בהן את הפרטים. היא גם טענה שהמתאמן כבר קיבל את ההטבות של התוכנית.
מדוע בית המשפט קיבל את גרסת המאמן?
בית המשפט מצא שהכרטיסייה הריקה נראתה באופן בולט שונה מהכרטיסייה שנמסרה לתובע בתחילת המנוי, שבה הופיעו פרטים וחתימות. השופטת קיבלה את עדות המאמן שלפיה הוא שאל על מקור הכרטיסייה והפנה את התובע לברר את העניין עם פקידת הקבלה. היא ציינה שהמאמן עסק באישור כרטיסיות תקינות, ושלא הייתה לו סיבה להעליב את התובע.
בית המשפט גם לא מצא סבירה את גרסת התובע שלפיה ביקש חתימה על כרטיסייה ריקה לצורך רישום אישי בלבד, מבלי שהתכוון להציג את החתימות לאחרים. בהקשר זה צוין כי ההטבות שנדונו במסגרת התוכנית היו קשורות לאימונים, כגון אימון אישי וייעוץ תזונתי. על רקע זה, בית המשפט לא קיבל את הטענה שהמאמן ייחס לתובע ניסיון להשיג הטבות כספיות שלא כדין.
גם ליד הקבלה לא הוכח פרסום
לגבי ההמשך ליד פקידת הקבלה, בית המשפט קיבל את גרסת המאמן שלפיה נערך שם בירור מוגבל לגבי הכרטיסייה, בפני פקידת הקבלה, ולא מעבר לכך. בנפרד, נקבע כי בשיחה הראשונית בין התובע למאמן לא נכח אדם נוסף. בית המשפט לא ראה בבירור ליד הקבלה משום לשון הרע. לכן, תחושת העלבון של התובע, כפי שהשתקפה בעיניו מהשאלות שהופנו אליו, לא הספיקה כדי לבסס את התביעה בנסיבות שנקבעו.
פסק הדין התייחס גם לטענה שלא הוגשו צילומי מצלמות אבטחה: מנהלת המכון העידה שהמצלמה במקום אינה מקליטה, ולכן בית המשפט קבע שלעניין זה אין משקל. בקשה מאוחרת של הנתבעת להגיש תצהיר מטעם פקידת הקבלה נדחתה, לאחר שהתברר שהיא לא זכרה את האירוע ולא הוצגה ראיה ברורה לכך שעבדה במועד הרלוונטי.
התוצאה וההוצאות
משנקבע כי השיחה הראשונית הייתה בירור ענייני שלא נכח בו אדם נוסף, וכי הבירור המאוחר לפני פקידת הקבלה היה מוגבל ולא כלל לשון הרע, התביעה נדחתה. לא נפסק לתובע פיצוי או החזר מנוי. תובע חויבו לשלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך 8,000 ₪.
המסקנה מפסק הדין: במקרה זה, בית המשפט הבחין בין תחושת עלבון אישית לבין אמירה פוגענית שפורסמה לאחרים. ההכרעה נשענה על תוכן הבירור, ההקשר שבו נערך והראיות לגבי מי שנכח בשיחה; מקרים אחרים נבחנים לפי נסיבותיהם.
לקריאת פסק הדין המלא – 25443-09-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
