ביקורת בהערכת עובד ותביעת לשון הרע: מה הכריע בית הדין?

במקרה שנדון בבית הדין האזורי לעבודה, התובע טען כי הערכת עובד, מכתב זימון לשימוע ואמירה בעל פה פגעו בשמו הטוב. בית הדין דחה את תביעת לשון הרע לאחר שבחן את תוכן המסמכים, את תפוצתם ואת הראיות לאמירה הנוספת.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית הדין דחה תביעת לשון הרע שנגעה להערכת עובד ולמכתב זימון לשימוע. נקבע כי הביקורת התייחסה לביצועים המקצועיים, לא הוכחה תפוצה מעבר למסגרת הפנימית המצומצמת, והאמירה הנוספת שיוחסה למנהל לא הוכחה.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15888-07-15 | בית הדין האזורי לעבודה תל אביב | שגית דרוקר | 2021-06-02

צד תובע: יצחק קופפרמן | צד נתבע: אוויה תקשורת ישראל בע"מ, תומר פרידור

ייצוג תובעים: עו״ד אופיר רונן | ייצוג נתבעים: עו״ד קובי רפאלי

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה תביעה שכללה רכיבי עבודה, ובהם תביעת לשון הרע נגד מנהל. הדיון בעילת לשון הרע התקיים מחדש לאחר שהעניין הוחזר בערעור לבחינה בפני מותב אחר. בית הדין קבע כי תוכן הערכת העובד ומכתב הזימון לשימוע לא עלה כדי לשון הרע, וכי לא הוכחה הפצה מעבר לתפוצה הפנימית המצומצמת. האמירה הנוספת שיוחסה למנהל לא הוכחה.

מה נטען ומה נבחן מחדש?

התובע טען כי הערכת עובד שנכתבה עליו כללה ביקורת פוגענית, דירוג נמוך והערות שפגעו במעמדו המקצועי. עוד טען כי מכתב הזימון לשימוע כלל טענות כוזבות והופץ למנהליו ולמחלקת משאבי האנוש. טענה נוספת הייתה שמנהל אמר לעובדת משאבי אנוש כי התובע הציג עצמו כחולה שלא כדין. אלה היו טענות התובע; בית הדין בחן אם הוכחו ואם עמדו בתנאי העוולה.

בפסק הדין הובהר כי בחינת לשון הרע נעשית לפי משמעות הדברים מנקודת מבט אובייקטיבית, ולא רק לפי תחושתו של האדם שעליו נכתבו. במסגרת הבחינה נבדק תחילה אם הדברים מהווים לשון הרע, ורק לאחר מכן נבחנות הגנות ושאלת הפיצוי. במקרה הזה בית הדין הכריע כי ההערכה והמכתב לא עברו את הסף הראשון.

הערכה מקצועית, גם כשהיא קשה

בית הדין קבע שהביקורת בהערכת העובד התייחסה לביצועי העבודה ולא לאופיו של התובע. גם הדירוג הנמוך שנתן המנהל נתפס כחלק מהערכת עבודתו של עובד. בית הדין לא התעלם מכך שהקריאה בהערכה פגעה בתובע, אך קבע שפגיעה סובייקטיבית לבדה אינה מוכיחה כי התקיימה לשון הרע במבחן חיצוני.

עוד נדחתה הטענה שעצם העובדה שהמנהל העריך תקופה שקדמה לתחילת עבודתו במקום פוסלת את ההערכה. בית הדין ציין כי מנהלים שונים עשויים להעריך עובד באופן שונה, בין היתר בשל נקודות מבט וציפיות שונות. ההערכה הקודמת, שהייתה חיובית יותר, לא חייבה את המנהל החדש להגיע לאותה מסקנה.

המסמכים נשארו במסגרת פנימית, והאמירה לא הוכחה

בית הדין התייחס להערכת העובד ולמכתב הזימון לשימוע כמסמכים פנימיים שנועדו למספר מצומצם של אנשים. לא הוכח שהם הופצו לקהל רחב יותר מהמקובל או לגורמים שלא היה להם קשר להערכת תפקודו של התובע. לכן, לצד מסקנת בית הדין שתוכן המסמכים אינו לשון הרע, לא הוכחה גם תפוצה רחבה יותר.

באשר לטענה בדבר אמירה על התחזות למחלה, בית הדין קבע שהתובע לא הוכיח שהיא נאמרה. עדת משאבי האנוש, שלטענת התובע הייתה הנמענת, כלל לא נשאלה על כך בחקירתה. בית הדין הוסיף כי אף אילו נאמרו הדברים, ספק אם בנסיבות המתוארות היו מקיימים את יסודות לשון הרע והפרסום. מדובר בהערה מסויגת של בית הדין, ולא בקביעה שהאמירה אכן נאמרה.

משקל הראיות וההכרעה

הכרעת בית הדין נשענה גם על כך שטענות התובע לא נתמכו בעדות חיצונית. בית הדין ציין כי התובע לא הציג עדות שתאמת את טענותיו בעניין לשון הרע, ולא חקר את עדת משאבי האנוש ואת המנהל האחר בסוגיה זו. היעדר התמיכה לא שימש תחליף לבדיקת תוכן הפרסומים, אלא חיזק את המסקנה שהטענות העובדתיות הנוספות לא הוכחו.

התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. התובע חויב לשלם לכל אחד משני הנתבעים הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (16,000 ₪ בסך הכול). בנפרד, פיצוי קודם בסך 34,000 ₪ בגין פגם בהליך השימוע בוטל בערעור, והוא אינו חלק מהסכומים שנפסקו בפסק הדין הנוכחי.

מה אפשר ללמוד מפסק הדין?

פסק הדין מדגים את ההבחנה בין ביקורת מקצועית, גם אם היא קשה ופוגעת, לבין פרסום שנחשב לשון הרע לפי מבחן אובייקטיבי. בהקשר של יחסי עבודה, בית הדין הכיר בחשיבות של הערכת עובדים וביקורת ניהולית, אך הדגיש גם את הצורך בהגינות, מידתיות וכבוד הדדי. התוצאה כאן נשענה על תוכן המסמכים, תפוצתם והראיות שהובאו; מקרים אחרים תלויים בנסיבותיהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 15888-07-15

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: במקרה זה, ביקורת מקצועית בהערכת עובד לא הוכרה כלשון הרע, בין היתר משום שהתייחסה לביצועים ולא הוכחה תפוצה רחבה. האמירה הנוספת לא הוכחה; התביעה נדחתה ונפסקו הוצאות.

שאלות נפוצות

לא. בית הדין קבע שהביקורת בהערכה התייחסה לביצועיו המקצועיים של התובע ולא לאופיו, ולכן לא עלתה כדי לשון הרע.

לא. בית הדין התייחס אליהם כמסמכים פנימיים שנועדו למספר מצומצם של אנשים, וקבע שלא הוכחה תפוצה רחבה יותר או הפצה לגורמים לא רלוונטיים.

הטענה שהמנהל אמר זאת לעובדת משאבי האנוש לא הוכחה. בית הדין ציין גם שספק אם האמירה, אילו נאמרה, הייתה מקיימת את יסודות לשון הרע והפרסום.

לא במקרה הזה. בית הדין הכיר בכך שההערכה עשויה הייתה לפגוע בתובע, אך קבע שיש לבחון את הדברים גם מנקודת מבט אובייקטיבית, ותחושתו לבדה אינה מספיקה.

לא. תביעת לשון הרע נדחתה, ולכן לא נפסק בגינה פיצוי. בנפרד, התובע חויב בהוצאות בסך 8,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

הסכום נפסק בפסק דין קודם בגין פגם בהליך השימוע, אך בוטל בערעור. הוא אינו פיצוי שנפסק בפסק הדין הנוכחי.

לא. ההכרעה התייחסה לתוכן המסמכים, לתפוצתם ולראיות שהובאו במקרה המסוים. מקרים אחרים נבחנים לפי נסיבותיהם.

נסכם...

בית הדין קבע כי הביקורת בהערכת העובד עסקה בביצועים ולא באופיו של התובע, וכי לא הוכחה תפוצה רחבה או בלתי רלוונטית של המסמכים. הטענה בדבר אמירה על התחזות למחלה לא הוכחה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, ונפסקו הוצאות של 8,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים. פיצוי קודם בסך 34,000 ₪ בגין פגם בשימוע בוטל בערעור ואינו פיצוי שנפסק בפסק דין זה.