שני פוסטים בפייסבוק, שתי תוצאות: מתי אמירה נתפסה כעובדה פוגענית

בפסק דין שעסק בשני פוסטים בפייסבוק, בית המשפט הבחין בין פרסום שמכלול האמירות בו נתפס כתיאור עובדתי פוגעני לבין דיווח על איום תביעה שצורף אליו מכתב תגובה. הפרסום הראשון נמצא לשון הרע והפרסום השני לא.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע כי הפרסום הראשון בפייסבוק הציג ייחוסים פוגעניים כתיאור עובדתי ולכן היווה לשון הרע; הפרסום השני, שדיווח על איום התביעה וצירף מכתב תגובה, לא נמצא לשון הרע. הנתבע חויב בפיצוי של 18,000 ₪ ובהוצאות של 3,500 ₪. פסק הדין אינו מציין אם הסכומים שולמו.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

16373-09-23 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | נאוה ברוורמן | 2024-09-02

צד תובע: אדוארד דולינסקי | צד נתבע: אלכס אבני

ייצוג התובע אדוארד דולינסקי: עו״ד ר. קרופניק | ייצוג הנתבע אלכס אבני: עו״ד סופי רון-מוריה

פסק הדין עסק בשני פרסומים בפייסבוק ובשאלה אם יש לראות בהם הבעת דעה במסגרת שיח ציבורי, או ייחוס של עובדות הפוגעות בשם טוב. התוצאה הייתה שונה לגבי כל אחד מהם: הפרסום הראשון נמצא לשון הרע, ואילו הפרסום השני לא.

מה כלל כל אחד מהפרסומים?

הפרסום הראשון הופיע במאי 2023 במסגרת דיון שהחל בפוסט של אדם אחר. הנתבע ייחס לתובע, בין היתר, פעולה לטובת רוסיה, קידום מסרים התואמים את עמדותיה וקשרים עסקיים במוסקבה. אלה היו טענות שנכללו בפרסום, ולא ממצאים עצמאיים בדבר מעשיו של התובע.

הפרסום השני, מיום 18 במאי 2023, פורסם לאחר שנשלח מכתב התראה. הוא דיווח על איום התביעה וצירף מכתב תגובה מטעם בא כוח הנתבע. התובע טען כי הדיווח הציג את הדברים באופן מסולף, אך בית המשפט קבע שהפרסום השני אינו לשון הרע.

הצדדים הסכימו שאין מחלוקת על העובדות, ולכן בית המשפט נדרש בעיקר למשמעות המשפטית של הפרסומים. לא נשמעו עדויות ולא הוגשו תצהירי עדות ראשית.

למה הפרסום הראשון נחשב לשון הרע?

בית המשפט בחן את משמעות הדברים כפי שקורא סביר היה מבין אותם, על רקע נוסח הפרסום וההקשר. השאלה לא הייתה רק מה התכוון הנתבע לומר, או כיצד התובע הבין את הדברים, אלא איזה רושם נוצר אצל קורא רגיל.

הנתבע טען שהדברים היו הבעת דעה על פעילות ציבורית ועל נושאים פוליטיים. בית המשפט בחן את האמירות כמכלול, וקבע שהצטברות הייחוסים והאופן הנחרץ שבו הוצגו יצרו רושם של תיאור עובדתי על התובע, ולא של דימוי בודד או עמדה סובייקטיבית. בין היתר, הפרסום ייחס לתובע קשרים ופעילות עסקית, לצד זיקה לקידום אינטרסים רוסיים.

בית המשפט הוסיף שהקורא הסביר לא היה מבין בבירור כי מדובר בביקורת על פעילות ציבורית שנעשתה במסגרת תפקיד. לכן נדחו ההגנות שביקש הנתבע להסתמך עליהן: הבעת דעה בעניין ציבורי וביקורת על פעולה שנעשתה בפומבי. הנתבע לא טען להגנת אמת בפרסום ולא הציג ראיות לכך שהטענות אמת או שהיה לו בסיס להאמין שהן אמת. בית המשפט קבע גם שלא הוכח תום לב כנדרש להגנות שנדונו.

מדוע הפרסום השני לא נחשב לשון הרע?

בנוגע לפרסום השני, בית המשפט קבע כי מדובר בדיווח על איום התביעה בצירוף מכתב תגובה מטעם בא כוח הנתבע. על בסיס התוכן והאופן שבו הוצג הפרסום, לא נקבע שהוא מהווה לשון הרע. חשוב להבחין בין התוצאה הזו לבין ממצא לגבי הפרסום הראשון: פסק הדין לא קבע ששני הפרסומים היו פוגעניים או בלתי חוקיים.

איך נקבע הפיצוי?

בית המשפט פסק פיצוי ללא הוכחת נזק, והעמיד אותו על 18,000 ₪ בגין הפרסום הראשון. בין השיקולים לחומרה נמנו האופי המכפיש והמביש של האמירות, וכן העובדה שהדברים פורסמו בזמן המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כשהתובע מתגורר באוקראינה. בית המשפט ציין גם שלא ניתנה התנצלות, ושבפרסום השני חודשה ההתכתשות בין הצדדים, אף שהפרסום השני עצמו לא נמצא לשון הרע.

מנגד, בית המשפט התחשב בכך שהיקף הפרסום היה קטן יחסית. הוא ציין שהפוסט קיבל 13 לייקים, אך העריך שסביר כי נחשפו אליו אנשים נוספים; מספר הלייקים לא נקבע כמספר הקוראים. עוד צוין שהפוסט הוסר בתוך פחות מ-48 שעות.

בנוסף לפיצוי, הנתבע חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 3,500 ₪, כולל מע״מ. נקבע כי הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים. פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל.

המשמעות המעשית של פסק הדין

פסק הדין מדגים שההבחנה בין דעה לעובדה נבחנת לפי הרושם הכולל שנוצר אצל קורא סביר, ולא לפי תווית שהמפרסם נותן לדבריו. באותו מקרה, הצטברות של ייחוסים שנחזו לתיאור עובדתי לא זכתה להגנה שנועדה להגן על הבעת דעה או ביקורת ציבורית. לעומת זאת, דיווח על איום תביעה בצירוף מכתב תגובה לא נמצא לשון הרע. התוצאה תלויה בתוכן הפרסום ובהקשרו, ולכן אינה קובעת כלל אוטומטי לכל פרסום אחר.

לקריאת פסק הדין המלא – 16373-09-23

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: במקרה זה, מכלול של ייחוסים שנקלטו אצל קורא סביר כתיאור עובדתי פוגעני נמצא לשון הרע, בעוד שדיווח על איום תביעה בצירוף מכתב תגובה לא נמצא כזה. הנתבע חויב בפיצוי של 18,000 ₪ ובהוצאות של 3,500 ₪; פסק הדין אינו מציין אם הסכומים שולמו.

שאלות נפוצות

הפרסום הראשון נמצא לשון הרע משום שמכלול האמירות נתפס כתיאור עובדתי פוגעני. הפרסום השני, שדיווח על איום התביעה וצירף מכתב תגובה, לא נמצא לשון הרע.

בית המשפט בחן את הרושם הכולל אצל קורא סביר וקבע שהצטברות הייחוסים והניסוח הנחרץ הציגו אותם כעובדות על התובע, ולא כעמדה סובייקטיבית בלבד.

לא. לפי פסק הדין, הנתבע לא טען להגנת אמת בפרסום ולא הציג ראיות שהטענות אמת או שהיה לו בסיס להאמין שהן אמת.

הפרסום השני דיווח על איום התביעה וצירף מכתב תגובה מטעם בא כוח הנתבע. בית המשפט קבע שבנסיבות אלה אין לראות בו לשון הרע.

בגין הפרסום הראשון נפסקו 18,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק. בנפרד נפסקו 3,500 ₪ עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כולל מע״מ.

לא. בית המשפט הורה לשלם את הסכומים בתוך 30 ימים, אך פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל.

נסכם...

הבחינה נעשתה לפי משמעות הדברים בעיני קורא סביר ובהקשרם הכולל. בית המשפט דחה את ההגנות שנדונו לגבי הפרסום הראשון, בין היתר משום שהנתבע לא הציג ראיות לאמת הטענות או בסיס לאמונה בהן. בגין הפרסום הראשון נפסקו 18,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ובנפרד 3,500 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין כולל מע״מ. התשלום הורה בתוך 30 ימים, אך פסק הדין אינו קובע אם בוצע.