התכתבות בין עורכי דין בהליך משפטי: תביעת לשון הרע נדחתה

ההחלטה עוסקת בגבול שבין ביקורת על התנהלות בהליך משפטי לבין לשון הרע, ובהגנה החלה על התכתבות של עורכי דין הקשורה לניהול ההליך.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה תביעה על תשובה שנשלחה בין באי כוח בקשר לבקשת ארכה בהליך אחר. הוא התקשה לקבוע שהדברים מהווים לשון הרע, ולחלופין קבע שחלה עליהם ההגנה לפרסום במסגרת הליך משפטי. התובע לא קיבל פיצוי וחויב ב-3,000 ש״ח הוצאות.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14502-06-25 | בית משפט לתביעות קטנות באשקלון | השופטת אורית סלהוב (חדד) | 2026-02-09

צד תובע: אלכסנדר זלובינסקי | צד נתבע: מבטח – סימון סוכנויות לביטוח בע"מ

תשובה שנשלחה בין באי כוח במסגרת בקשה להארכת מועד בהליך משפטי אחר עמדה במוקד תביעת לשון הרע בסך 30,000 ש״ח. בית המשפט דחה את התביעה. הוא התקשה לקבוע שהדברים עולים כדי לשון הרע, והוסיף שגם אם נוקטים גישה מחמירה ומניחים שכן, חלה על ההתכתבות הגנה הקשורה לפרסום במסגרת הליך משפטי. לתובע לא נפסק פיצוי, והוא חויב לשלם לנתבעת 3,000 ש״ח הוצאות.

ההקשר שבו נכתבה התשובה

הפנייה שקדמה לתשובה עסקה בבקשה לדחות מועד שנקבע לתובע בהליך אזרחי אחר. לפי פסק הדין, ההליך האחר התנהל כחמש שנים והיה בשלב הסיכומים. באותו שלב בית המשפט בהליך ההוא המליץ על דחיית התביעה, והנתבעת המתינה לתשובת התובע בנוגע להמלצה.

לטענת התובע, בקשת הארכה נבעה מעניין רפואי דחוף, והוא ראה בתשובה שנשלחה לבאת כוחו ביקורת פוגענית שמטילה ספק בסיבות שבגללן ביקש ארכה. הנתבעת טענה מנגד שהדברים עסקו בהתמשכות ההליכים ובבקשות דחייה חוזרות, ולא נועדו להשפיל אותו. אלה טענות הצדדים; בית המשפט בחן אותן לצד ההתכתבות והמסמכים שבתיק.

הבחינה נעשתה לפי ההקשר, ולא רק לפי המילים

בית המשפט הסביר כי השאלה אם פרסום הוא לשון הרע נבחנת לפי האופן שבו אדם סביר היה מבין אותו, בהקשר שבו נאמר ובשים לב לאופי ההתכתבות. ביקורת או אמירה שאינה מחמיאה אינן הופכות, כשלעצמן, ללשון הרע.

במקרה הזה, בית המשפט התרשם שהתשובה נכתבה בלשון עניינית ומנומסת, בלי התלהמות, ושנימת הביקורת שבה אינה מספיקה לבדה כדי לקבוע שהדברים מבזים או משפילים. ההקשר חיזק מסקנה זו: זו הייתה תשובה לבקשה בין עורכי דין, בשלב מתקדם של הליך ממושך, ולא פרסום שהופץ לקהל רחב. עם זאת, בית המשפט לא קבע באופן חד-משמעי שאין כאן לשון הרע; הוא ציין שקשה לו להגיע למסקנה כזו, ולאחר מכן הכריע גם על בסיס הגנות משפטיות חלופיות.

ההגנה על התכתבות הקשורה להליך

בית המשפט קבע שגם אם מניחים שהדברים מהווים לשון הרע, התביעה נדחית בשל סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. הסעיף עוסק, בין היתר, בפרסומים של בעלי דין או באי כוחם שנעשו תוך כדי דיון משפטי. לפי הנמקתו, ההגנה משתרעת גם על התכתבות בין באי כוח הנוגעת להליך, ולא רק על דברים שנאמרו באולם או נכתבו במסמך שהוגש לבית המשפט.

ההגנה נועדה, בין היתר, לאפשר את ניהולו התקין של ההליך המשפטי בלי שכל התבטאות הקשורה אליו תחשוף את הכותב לתביעת לשון הרע. בהתאם לכך, בית המשפט ראה בהתכתבות הנדונה חלק מהתקשורת המקובלת והעניינית בין עורכי דין על בקשה בהליך.

מה נמצא לגבי בקשות הדחייה והמצב הרפואי

מעבר לנדרש לצורך ההכרעה, בית המשפט בחן גם את ההגנות הנוספות שהעלתה הנתבעת. מעיון בתיק האחר הוא מצא בקשות קודמות לדחיית מועדים, ולאחר התשובה הוגשו בקשות נוספות, ובהן בקשות שנגעו למועדים לדיונים ולהגשת סיכומים. ממצאים אלה נתנו בסיס לחשש שהביעה הנתבעת מפני התארכות ההליך. בית המשפט קיבל גם את הגנת אמת בפרסום ואת ההגנה המתייחסת להבעת דעה בתום לב על התנהלות בעל דין.

ההבחנה בעניין הרפואי חשובה: בית המשפט הכיר בכך שהתובע מתמודד עם קשיים רפואיים ושיש בעניינו תיעוד רפואי. הוא גם ציין שהנתבעת הסכימה פעמים רבות לבקשות הארכה על רקע זה. עם זאת, הוא לא קיבל את טענת התובע שלפיה התשובה ייחסה לו המצאה של חשש למחלה קשה. לפי קריאת בית המשפט, התשובה הביעה ספק ביחס להתמשכות ההליכים ולבקשות הדחייה, ולא טענה שהקושי הרפואי הומצא.

דחיית התביעה והוצאות

בית המשפט התייחס גם להיקף ההליכים בין הצדדים ולהשפעתם על הנתבעת ועל המשאב השיפוטי. הוא ציין כי מאז מאי 2020 נפתחו שישה הליכים ביוזמת התובע, וחמישה מהם, ובכללם התביעה הנוכחית, נדחו או נמחקו; ההליך האחר נותר תלוי ועומד. על רקע זה התרשם בית המשפט שהשימוש בהליכים חרג מהסביר, ושהתביעה הנוכחית נחזתה כהליך שנועד להרתיע את הנתבעת מלהשמיע את עמדתה או להשיג על בקשות התובע בהליך האחר. הוא קבע שהתביעה לא הייתה אמורה להיות מוגשת, אך הביא בחשבון גם את מצבו הרפואי של התובע ואת מסגרת בית המשפט לתביעות קטנות, ופסק הוצאות בסך 3,000 ש״ח—גבוהות מהמקובל אך לא ממצות את שורת הדין.

התביעה נדחתה, ולא נפסק לתובע פיצוי בגין לשון הרע. החיוב בסך 3,000 ש״ח הוא הוצאות לטובת הנתבעת, ולא פיצוי. פסק הדין קובע את החיוב, אך אינו מציין אם התשלום בוצע.

לקריאת פסק הדין המלא – 14502-06-25

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: התביעה נדחתה משום שבית המשפט התקשה לראות בהתכתבות לשון הרע, ולחלופין קבע כי חלה עליה הגנה לפרסום הקשור להליך משפטי. לא נפסק פיצוי; נפסקו 3,000 ש״ח הוצאות.

שאלות נפוצות

לא נקבע באופן חד-משמעי שההתכתבות אינה לשון הרע. בית המשפט התקשה לראות בה לשון הרע, אך הכריע שגם אם מניחים שמדובר בפרסום כזה, התביעה נדחית מכוח ההגנה הקשורה להליך המשפטי.

בית המשפט קבע שההגנה שבסעיף עשויה לחול גם על התכתבות בין באי כוח הנוגעת להליך, ולא רק על אמירה באולם או מסמך שהוגש לבית המשפט. במקרה הזה התשובה ניתנה בקשר לבקשת ארכה בהליך אחר.

לא. בית המשפט הכיר בקשיים הרפואיים ובתיעוד שהוצג, וקבע שלא כך יש להבין את התשובה. לפי קריאתו, הביקורת עסקה בהתמשכות ההליך ובבקשות הדחייה, ולא טענה שהחשש הרפואי הומצא.

בית המשפט עיין בתיק ההליך האחר ומצא בו בקשות קודמות לדחיית מועדים וגם בקשות נוספות שהוגשו לאחר התשובה. הוא ראה בכך בסיס לחשש הנתבעת מפני התארכות ההליך.

לא. התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. התובע חויב לשלם לנתבעת 3,000 ש״ח הוצאות, והחיוב הזה אינו פיצוי.

בית המשפט ציין כי התובע פתח שישה הליכים מאז מאי 2020, וחמישה מהם, לרבות התביעה הנוכחית, נדחו או נמחקו; ההליך האחר נותר תלוי ועומד. הוא סבר שהשימוש בהליכים חרג מהסביר ושהתביעה הנוכחית נחזתה כמי שנועדה להרתיע את הנתבעת מלהשמיע את עמדתה בהליך האחר, ואף קבע שלא הייתה אמורה להיות מוגשת. לצד קביעות אלה הביא בחשבון את מצבו הרפואי של התובע ואת העובדה שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, והורה על הוצאות בסך 3,000 ש״ח, גבוהות מהמקובל אך לא ממצות את שורת הדין.

נסכם...

בית המשפט בחן תשובה שנשלחה בעקבות בקשה לדחיית מועד. הוא שקל את ניסוח הדברים ואת ההקשר, התקשה לראות בהם לשון הרע, וקבע שגם אם מניחים אחרת, חלה הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. בדיון נוסף הוא התייחס גם לבקשות דחייה קודמות ולתיעוד הרפואי, והבהיר שלא קבע שהקושי הרפואי הומצא. אשר להוצאות, ציין כי התובע פתח שישה הליכים מאז מאי 2020, וחמישה מהם, לרבות התביעה הנוכחית, נדחו או נמחקו; ההליך האחר נותר תלוי ועומד. הוא התרשם שהשימוש בהליכים חרג מהסביר, שהתביעה נחזתה כמי שנועדה להרתיע את הנתבעת מלהשמיע את עמדתה, וקבע שלא היה מקום להגישה. לצד זאת התחשב במצבו הרפואי של התובע ובמסגרת תביעות קטנות ופסק 3,000 ש״ח הוצאות, גבוהות מהמקובל אך לא ממצות את שורת הדין.