הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
15822-11-18 | בית משפט השלום בחיפה | אפרים צ'יזיק | 2021-11-04
צד תובע: אמנון כהן שור | צד נתבע: מאיר אשל
ייצוג תובעים: עו״ד יגאל מלצר | ייצוג נתבעים: עו״ד זיו אהרון אור
האם אמירה שנאמרה במסגרת דיון של ועדה עירונית נהנית בהכרח מהגנה מפני תביעת לשון הרע? בפסק דין זה השיב בית משפט השלום בחיפה בשלילה, לאחר שבחן את סמכויות הוועדה ואת הקשר בין הדברים שנאמרו לבין הנושא שנדון בפניה.
התביעה עסקה באמירה בעל פה שנאמרה בישיבת ועדת שכנים בעיריית חיפה ביום 7 בפברואר 2016. הישיבה נגעה להתנגדות לבקשה לשימוש חורג בנכס. לפי הפרסום שיוחס לנתבע, בתשובה לשאלה על השימוש הקודם בדירה הוא קשר אותה לתקופה קצרה של פעילות מינית מסחרית. הדברים נכללו בפרוטוקול הישיבה, שהתקיימה בפני משתתפים מטעם העירייה והמהנדס מטעם מגיש הבקשה.
התובע טען גם שהנתבע חזר על האמירה בפני אמו של רוכש הדירה. בית המשפט לא קיבל את הטענה הזאת. העדה העידה שלא נאמר לה שהתובע או בנו ניהלו פעילות כזאת בדירה; היא זכרה ששמעה באופן אגבי על מודעות שפורסמו בעבר, אך לא זכרה ממי שמעה זאת ולא ייחסה לכך חשיבות. בית המשפט ציין גם שהתובע לא פירט בכתב התביעה מתי והיכן נאמרה לכאורה האמירה הנוספת, ולא העלה אותה במכתבי ההתראה. לכן ההכרעה עסקה באמירה שנאמרה בישיבה בלבד.
הוועדה הייתה גוף מנהלי, לא גוף מעין שיפוטי
הנתבע טען שהאמירה מוגנת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, משום שנאמרה במסגרת הליך מעין שיפוטי ועל ידו כמייצג של חברה. בית המשפט דחה את הטענה. הוא בחן את אופי הדיון ואת סמכויות הוועדה, ולא הסתפק בכך שהדברים נאמרו במסגרת הליך רשמי.
לפי ממצאי בית המשפט, הוועדה דנה בהתנגדויות שכנים להיתר בנייה, אך לא פעלה כטריבונל שיפוטי: לא הוצגו לה סמכויות לזמן עדים, לחקור אותם או לקבוע ממצאים בהליך ראייתי, ובסיום הדיון לא ניתנה החלטה מנומקת של כלל חברי הוועדה. ההוראה המעשית שניתנה בסיום הייתה לשלוח פקח לבניין. בנסיבות אלה קבע בית המשפט שמדובר בגוף מנהלי, ולכן ההגנה שבסעיף 13(5) לא חלה. בית המשפט דחה גם את טענת היעדר היריבות, בין היתר משום שלא הוגשה בקשה לשנות את בעלי הדין או לצרף אחרים.
תשתית חלקית אינה מספיקה להגנת אמת בפרסום
בית המשפט לא קבע שלא הייתה כל תשתית עובדתית לטענה על פעילות קודמת בנכס. הוא מצא שהוצגה תשתית לכך שאדם ששכר את הנכס עסק שם בפעילות מינית לתקופה קצרה, כשלוש עשרה שנים לפני הדיון, ולמשך כחודשיים. עם זאת, קיומו של בסיס עובדתי מסוים לא הכריע את שאלת הגנת אמת הפרסום.
ההגנה לפי סעיף 14 מחייבת, כפי שהסביר בית המשפט, גם אמת בפרסום וגם עניין ציבורי בפרסומו. כאן הדיון עסק בשאלה אם הנכס שימש למגורים או למשרדים. בית המשפט קבע שהמידע על אירוע קצר שאירע שנים קודם לכן לא היה רלוונטי להכרעה בהתנגדות, ושאופן הצגת המידע היה חלקי ומתריס ויצר רושם שלילי על התובע. לכן לא התקיים רכיב העניין הציבורי הנדרש, וההגנה נדחתה. ההכרעה אינה קובעת שכל פרט ברקע העובדתי היה שקרי; היא מבחינה בין התשתית לגבי אירוע עבר לבין האופן וההקשר שבהם הוצגה האמירה.
כיצד נקבע הפיצוי?
התביעה הוגשה על סך 142,580 ₪, אך בית המשפט פסק 8,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. בקביעת הסכום נשקלו גם נסיבות שהגבילו את הפגיעה: זו הייתה אמירה חד-פעמית וקצרה, שנאמרה בפורום סגור ללא דיירים אחרים, ותגובת יו״ר הוועדה לא השפיעה באופן מהותי על מהלך הדיון או על תוצאתו האופרטיבית. התובע לא מחה במהלך הישיבה, ופנה לנתבע לראשונה קרוב לשנתיים לאחר מכן. לאחר הפנייה הנתבע התנצל בכתב.
מנגד, בית המשפט קבע שהאמירה נאמרה שלא לצורך הדיון ויצרה בפני יו״ר הוועדה וחבריה מצג שלילי לגבי התובע. בהתחשב במכלול הנסיבות, הוא לא פסק כפל פיצוי והעמיד את הפיצוי על 8,000 ₪. בנוסף הורה לנתבע לשלם 750 ₪ הוצאות משפט בגין אגרות ו־2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע״מ כחוק. נקבע שאם הסכום לא ישולם בתוך 30 יום, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין. פסק הדין אינו מציין אם החיובים שולמו בפועל.
המסקנה המעשית מן ההכרעה
במקרה זה, עצם אמירת הדברים בישיבה עירונית לא הקימה חסינות: בית המשפט סיווג את הוועדה כגוף מנהלי ובחן גם אם המידע היה רלוונטי ואם התקיים בו עניין ציבורי. לצד זאת, הפיצוי הושפע מהיקף החשיפה המצומצם, מהפרסום החד-פעמי ומההתנצלות. תוצאות במקרים אחרים תלויות במאפייני הגוף, בתוכן הפרסום ובנסיבותיו.
לקריאת פסק הדין המלא – 15822-11-18
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
