הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
28235-02-20 | בית משפט השלום בתל אביב – יפו | רון גולדשטיין | 2022-09-28
צד תובע: תקווה ראובני | צד נתבע: אורנה זיו
ייצוג תקווה ראובני: עו״ד מורן חיון | ייצוג אורנה זיו: עו״ד בני אפריאט
סכסוך בבניין מגורים סביב ניהול ועד הבית והחובות של בית עסק בבניין הוביל לארבעה פרסומים ולתביעת לשון הרע. בית המשפט קיבל את התביעה רק בחלקה: הוא הבחין בין ביקורת, שחלקה נמצאה מבוססת או לגיטימית, לבין הטענה העובדתית שנציגת ועד הבית נמנעה מגביית דמי ועד בתמורה להטבות אישיות מבית העסק.
ארבעה פרסומים בתוך סכסוך מתמשך
הפרסומים כללו הערות בכתב יד על מודעה בחדר המדרגות ועל לוח המודעות, הודעת וואטסאפ שהועברה לתובעת וכללה כינוי גנאי, ומכתב שנשלח לתובעת והועתק גם לאגודה לתרבות הדיור. חלק מהטענות עסקו בהתנהלות ועד הבית, ובכללן אי-גביית דמי ועד מבית הקפה, טיפול בהוצאות ובתיקונים והצגת דוחות כספיים.
בית המשפט בחן את הדברים בהקשר הכולל. הוא ציין שכינוי גנאי בוטה אינו בהכרח לשון הרע כשהוא עומד לבדו, אך אין לנתק את הודעת הוואטסאפ משאר ההתבטאויות ומההאשמות החמורות שהועלו במהלך הסכסוך. בהתאם, הפרסומים נבחנו כמכלול, תוך הבחנה בין רכיבי הביקורת השונים.
עובדה נכונה אינה מוכיחה שחיתות
בית המשפט הכיר בכך שהטענה שבית הקפה לא שילם דמי ועד במשך שנים הייתה מבוססת. גם חלק מהביקורת על החזרי הוצאות לדיירים ועל התנהלות הוועד לא נסתרה. עם זאת, קיומם של ליקויים או מחלוקות בניהול הוועד אינו מוכיח כשלעצמו שהנציגת פעלה בשחיתות או מעלה בתפקידה.
ההאשמה המרכזית הייתה שאי-גביית התשלומים נבעה מכך שנציגת הוועד קיבלה משקאות מבית הקפה. היא הכחישה שקיבלה הטבות מתמשכות, ועדותה כי קיבלה פעם אחת כוס תה קיבלה חיזוק בעדות בעל בית הקפה. הנתבעת לא הציגה ראיות להטבות משמעותיות או חוזרות. בית המשפט הוסיף שגם אילו הוכח שהתקבלו משקאות בחינם, הדבר לבדו לא היה מוכיח שההטבות הן הסיבה לאי-גביית דמי הוועד.
למסקנה זו היו גם טעמים נוספים. אי-גביית התשלומים החלה לפני שנציגת הוועד נכנסה לתפקידה, ולכן המשך המצב הקיים לא הראה שהיא שינתה מדיניות כדי להיטיב עם בית הקפה. בנוסף, ועד הבית לא נקט הליכים ממשיים גם בנוגע לחובות נטענים של דיירים אחרים, לרבות הנתבעת. התמונה תמכה במסקנה שמדובר בדפוס פעולה של הוועד, ולא הוכיחה שההחלטה ביחס לבית הקפה נבעה מעסקה מושחתת.
מדוע ההגנות לא התקבלו?
הגנת אמת בפרסום לא הועילה ביחס להאשמות בשחיתות ובמעילה בתפקיד. בית המשפט הכיר בכך שלדיירים יש עניין ציבורי לדעת אם חובות ועד הבית נגבים באופן הוגן, אך קבע שהאינטרס הזה אינו מחליף את הצורך להוכיח את האמת של ההאשמה המסוימת. אי-גביית דמי הוועד הייתה נכונה; הקשר הנטען בינה לבין הטבות אישיות לא הוכח.
גם הגנת תום הלב נדחתה. הנתבעת לא הראתה שבדקה את החשדות לפני פרסומם: היא לא הוכיחה שפנתה לבית הקפה או לבעליו, לנציגי ועד אחרים או לוועד כדי לברר את הדברים ולאפשר בדיקה ותגובה. בית המשפט הבחין בין האפשרות לבקר בחריפות את אופן ניהול הוועד לבין הצגת חשד חמור כעובדה בלי בדיקה סבירה.
הפיצוי וההוצאות
התביעה הוגשה על סך 100,000 ש״ח. מאחר שלא הוכח נזק ממוני, נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בסך כולל של 10,000 ש״ח בגין רכיב ההאשמות בשחיתות ובמעילה בתפקיד. בקביעת הסכום נשקלו לחומרה הצגת חשדות כעובדות והעדר בדיקה, ולקולה העובדה שחלק מהדברים היו ביקורת לגיטימית, גם אם בוטה.
היקף ההפצה היה שיקול נוסף: הפרסומים הופנו בעיקר לדיירי הבניין ולמבקריו, ורק אחד מהם הועתק לצד שלישי. לפי העדויות, דיירים שהכירו את הנתבעת לא ייחסו לדבריה משקל רב. בית המשפט חייב את הנתבעת גם ב-3,000 ש״ח הוצאות, בין היתר בהתחשב באגרה ובהתייצבות לארבע ישיבות, אך לא פסק שכר טרחת עורך דין. בסך הכול הורה בית המשפט על תשלום 13,000 ש״ח בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.
מה אפשר ללמוד מפסק הדין?
המחלוקת ממחישה את ההבדל בין ביקורת על ניהול ועד בית, שעשויה להיות לגיטימית ואף להישען על עובדות, לבין ייחוס מעשה שחיתות כעובדה. במקרה הזה, העובדה שלא נגבו דמי ועד לא הוכיחה שהדבר נעשה בתמורה להטבות אישיות. ההכרעה תלויה בהקשר ובתשתית הראייתית, ופסק הדין אינו קובע שכל ביקורת חריפה בסכסוך שכנים היא לשון הרע.
לקריאת פסק הדין המלא – 28235-02-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
