עיקול חשבון בנק ולשון הרע: תביעה נדחתה לאחר שנקבע שנותרה יתרת חוב

פסק הדין עוסק בטענה שעיקול חשבון בנק בגין יתרת חוב הציג את התובע באור שלילי בפני צדדים שלישיים. בית המשפט בחן את הראיות לתשלום ואת ההתראות שנשלחו לפני שקבע שהגבייה הייתה חוקית ומידתית.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה תביעת לשון הרע בעקבות עיקול חשבון בנק, לאחר שקבע שהתשלום האחרון בחוב לא נפרע ושנשלחו התראות. בנסיבות אלה נקבע שהגבייה הייתה כדין ומוגנת לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

14985-05-23 | בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון | זיוון אלימי | 2024-01-01

צד תובע: רפאל שושן | צד נתבע: עיריית ראשון לציון מס' תאגיד 500283007

האם עיקול חשבון בנק בגין חוב שלא שולם הוא לשון הרע? בתביעה שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות, התובע טען שהעיקול הציג אותו בפני צדדים שלישיים כמי שאינו עומד בחובותיו, ואף עלול לפגוע ביכולתו לקבל אשראי. הוא ביקש פיצוי של 10,000 ש״ח. בית המשפט דחה את התביעה, לאחר שקבע שנותרה יתרת חוב וכי הרשות פעלה כדין בגבייתה.

כיצד נוצר החוב שבמחלוקת

לפי פסק הדין, בשנת 2009 הוטל על התובע קנס בסך 20,000 ש״ח. בשנת 2011 הורה בית המשפט לעניינים מקומיים לבטל את ריבית הפיגורים, בתנאי שהקנס המקורי ישולם בתשלומים חודשיים של 1,000 ש״ח עד לסילוקו. הרשות טענה שהתשלום האחרון לא נפרע, וב-30 באפריל 2023 הטילה עיקול על חשבון הבנק.

התובע סבר ששילם את מלוא החוב וטען שלא נותרה יתרה במועד העיקול. בית המשפט ציין שלא הוצגו אסמכתאות מתאימות המעידות שהתשלום האחרון שולם. עוד עלה ממסמכים שהגישה הרשות לאחר הדיון כי נשלחו התראות בגין החוב החל משנת 2012. התראות משנת 2015, 2018, 2019 ו-2020 נשלחו בדואר רשום לכתובת שמסר התובע גם בכתב התביעה. בית המשפט הסיק מכך שהתובע ידע על טענת החוב.

המשקל שניתן לתשלום המאוחר ולהתראות

לאחר הטלת העיקול, התובע פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לסגור את תיק החוב. בתשובת הרשות הובהר, לפי פסק הדין, שהתשלום האחרון בסך 1,000 ש״ח לא נפרע. בית המשפט לעניינים מקומיים הורה שאם התשלום יבוצע בתוך שבעה ימים, תבוטל תוספת הפיגורים והתיק ייסגר. התובע שילם את יתרת הקרן ב-18 במאי 2023, והתיק נסגר.

בית המשפט בתביעת לשון הרע הכיר בכך שייתכן שהתשלום נעשה מטעמים מעשיים, משום שלא מדובר בסכום גבוה במיוחד. עם זאת, הוא נתן משקל לכך שהתובע שילם את היתרה ולא עמד באותו הליך על הטענה שכבר פרע את מלוא החוב. משקל נוסף ניתן לכך שהתובע לא הגיש התייחסות למסמכים שהרשות העבירה לאחר הדיון, אף שניתנו לו ארכות. על בסיס מכלול הראיות קבע בית המשפט, במאזן ההסתברויות, שהתשלום האחרון לא שולם ושההתראות נמסרו לאורך השנים, לפחות עד יוני 2020.

מדוע נדחתה תביעת לשון הרע

בית המשפט לא הסתפק בשאלת קיומו של החוב. הוא בחן גם אם פעולת הגבייה נעשתה במסגרת סמכותה של הרשות ובאופן סביר ומידתי. בפסק הדין צוין כי לאחר שנשלחו התראות, הרשות הייתה רשאית לנקוט הליכי גבייה, וכי גביית תשלומי חובה היא חלק מתפקידה כלפי כלל התושבים. בנסיבות שנקבעו, הטלת העיקול נמצאה כדין.

על בסיס קביעה זו החיל בית המשפט את ההגנה שבסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. הסעיף עוסק בפרסום שמפרסם חייב או רשאי לעשות מכוח דין או מכוח הוראה של רשות מוסמכת. בית המשפט קבע שפעולת הגבייה הייתה סבירה ומידתית, ושחלה עליה ההגנה. ההכרעה אינה קובעת שכל עיקול או הליך גבייה חסין מתביעת לשון הרע; התוצאה נשענה על נסיבות החוב, ההתראות והראיות במקרה זה.

התוצאה והמשמעות המעשית

התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד, התובע חויב לשלם 500 ש״ח הוצאות בגין התייצבות נציגת הרשות לדיון. החשש מפגיעה באפשרות לקבל אשראי הוצג כטענת התובע; ההכרעה נשענה על ממצאי בית המשפט בעניין יתרת החוב, ההתראות וההצדקה להליכי הגבייה.

המקרה מדגים את חשיבות התיעוד בהתדיינות על חוב: בית המשפט בחן את מסמכי ההתראות, את היעדר האסמכתאות לתשלום ואת התנהלות התובע לאחר שנודע לו על יתרת החוב. התוצאה תלויה בנסיבות ובראיות בכל מקרה, ולא ניתן להסיק ממנה שכל עיקול מוצדק או מוגן.

לקריאת פסק הדין המלא – 14985-05-23

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע נדחתה לאחר שנקבע שהתשלום האחרון לא נפרע, שנשלחו התראות ושפעולת הגבייה הייתה חוקית, סבירה ומידתית; נפסקו 500 ש״ח הוצאות בנפרד מפיצוי.

שאלות נפוצות

התובע טען שעיקול חשבון הבנק בגין יתרת חוב הציג אותו בפני צדדים שלישיים כמי שאינו עומד בחובותיו, ושהדבר עלול לפגוע באפשרות לקבל אשראי.

בית המשפט קבע, במאזן ההסתברויות, שהתשלום האחרון בסך 1,000 ש״ח לא שולם. הוא ציין שלא הוצגו אסמכתאות מתאימות לתשלום, ושלאחר העיקול שולמה יתרת הקרן.

המסמכים שהגישה הרשות הצביעו על התראות שנשלחו החל משנת 2012. התראות משנת 2015, 2018, 2019 ו-2020 נשלחו בדואר רשום לכתובת שמסר התובע גם בכתב התביעה.

בית המשפט ציין שהתובע שילם את יתרת הקרן ולא עמד בהליך מול בית המשפט לעניינים מקומיים על טענתו שכבר שילם את מלוא החוב. הוא הכיר בכך שייתכן שהתשלום נעשה מטעמים מעשיים, אך נתן לכך משקל לצד יתר הראיות.

בית המשפט החיל את סעיף 13(9), העוסק בפרסום שמפרסם חייב או רשאי לעשות מכוח דין או הוראה של רשות מוסמכת. הוא קבע שהגבייה במקרה זה הייתה כדין, סבירה ומידתית.

לא. התביעה נדחתה ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד, התובע חויב בהוצאות בסך 500 ש״ח בגין התייצבות נציגת הרשות לדיון.

לא. ההכרעה התייחסה לנסיבות המסוימות, ובהן קביעת בית המשפט שנותרה יתרת חוב, ההתראות שנשלחו והאופן שבו הרשות פעלה. מקרים אחרים תלויים בנסיבות ובראיות שלהם.

נסכם...

התובע ביקש 10,000 ש״ח בעקבות עיקול חשבון בנק וטען ששילם את החוב. בית המשפט קבע שלא הוצגה אסמכתה לתשלום האחרון, שהרשות שלחה התראות ושפעולת הגבייה הייתה כדין ומוגנת לפי סעיף 13(9). התביעה נדחתה; נפסקו 500 ש״ח הוצאות בנפרד, ולא נפסק פיצוי.