הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
62282-11-17 | בית משפט השלום בקריות | כבוד השופטת פנינה לוקיץ | 2021-01-03
תובעים/נתבעים שכנגד: יעל צחי, דוד צחי | נתבעים/תובעים שכנגד: אירינה שרוב, אלכסי שרוב
ייצוג תובעים: עו״ד עיסא ברבארה
פסק הדין עסק בסכסוך שכירות שהוביל לתביעות כספיות הדדיות. לצד המחלוקת על דמי השכירות, אלכסי שרוב לבדו ביקש פיצוי של 100,000 ש״ח בגין לשון הרע. לטענתו, עצם הגשת תביעת הפינוי והתביעה הכספית נגדו ונגד רעייתו פגעה בשמו הטוב, וההליך הופיע במאגרי מידע משפטיים באופן שעלול להשפיע על התקשרויות עסקיות ואשראי.
בית המשפט דחה את רכיב לשון הרע. ההכרעה נשענה על החיסיון החל על פרסומים במסגרת הליך שיפוטי, על היעדר ראיות לכך שההליכים אכן הופיעו במאגרים או שגרמו לנזק, ועל הבחנה חשובה: דחיית רכיב זה אינה מוחקת את העובדה שבאותו הליך נבחנו גם טענות חוזיות, וחלק מהן התקבלו.
מה נטען, ומה לא הוכח
הטענה לא התמקדה בפרסום עצמאי ברשתות חברתיות או באמצעי תקשורת, אלא בעצם נקיטת הליכים משפטיים ובטענה שהמידע עליהם נותר במאגרי מידע. בית המשפט ציין שלא הובאה ראיה לעצם הפרסום במאגרים. גם לא הוצגה ראיה לכך שעסקה פוטנציאלית או בקשת אשראי נדחו בגלל מידע כזה.
עוד נקבע כי בעלי הדירה אינם אחראים לפרסומים במאגרי המידע המשפטיים. בית המשפט הסביר כי ההליך המשפטי הוא ציבורי כברירת מחדל, אלא אם נקבע אחרת, וכי גם פרסום עצם קיומו של הליך שיפוטי חוסה, במקרה זה, תחת החיסיון שנדון בפסק הדין.
החיסיון היה הנימוק המרכזי; אמת בפרסום נדונה לחלופין
בית המשפט קבע שהחיסיון לפרסומי לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי הוא מוחלט, והחיל את העיקרון גם על פרסום עצם קיומו של הליך. זה היה נימוק מרכזי לדחיית התביעה שכנגד בעילה זו.
בנפרד, בית המשפט ציין כי אילו נדרש להכריע בטענות לגופן, הייתה עומדת לבעלי הדירה הגנת אמת בפרסום. הדברים נאמרו כחלופה, על רקע קבלת התביעה העיקרית ודחיית טענות השוכרים בעיקרן. אין פירוש הדבר שפסק הדין קבע שכל טענה שנכללה בהליכים הייתה אמת; יש להבחין בין הנימוק החלופי הזה לבין ההכרעה בחיסיון ובחוסר הראיות לפרסום ולנזק.
המחלוקת על דמי השכירות והליקויים
ההסכם קבע שכר דירה חודשי של 3,300 ש״ח. השוכרים לא שילמו במשך שבעה חודשים בשנת השכירות השנייה. בית המשפט קיבל את טענתם שלא הוסכם בחוזה שעליהם למסור מראש המחאות לכל שנת שכירות: הסעיף שעסק בכך נמחק, ולא הוכחה הסכמה אחרת. עם זאת, נקבע כי הדבר לא פטר אותם מתשלום שכר הדירה מדי חודש.
השוכרים טענו גם שהדירה לא תאמה את התיאור שנמסר להם ושעבודות הבנייה והליקויים הפחיתו את הנאתם מהנכס. בית המשפט דחה את טענות אי ההתאמה הנוגעות למספר החדרים ולמרפסת, בין היתר משום שהשוכרים ביקרו בדירה לפני החתימה וידעו על מצבה ועל הבנייה המתוכננת. מנגד, נמצא כי במהלך עבודות הבנייה חדרו מים ונוצרה רטיבות, וכי היה ליקוי בנזילה בכיור. ליקויים אלה גרמו אי נוחות, אף שלא הצדיקו הפסקת תשלום שכר הדירה.
חוות דעת שמאית שהוגשה מטעם השוכרים לא אפשרה לקבוע בכמה יש להפחית את שכר הדירה או לאיזו תקופה, משום שלא הפרידה בין השפעת הליקויים לבין הטענות בדבר אי התאמה. גם הוצאות נטענות על תיקונים לא הוכחו במסמכים. למרות זאת, נפסק לשוכרים פיצוי של 3,300 ש״ח בגין אי הנוחות והפגיעה בהנאה מהדירה.
התוצאה הכספית ומה אפשר ללמוד
בית המשפט פסק לבעלי הדירה 10,000 ש״ח כפיצוי מוסכם בגין האיחור בתשלום שכר הדירה. מסכום זה קוזזו 3,300 ש״ח שנפסקו לשוכרים, ולכן נקבע שעליהם לשלם 6,700 ש״ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי פסק הדין. נוסף על כך נפסקו 5,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין, הכוללים גם הוצאות בגין בקשה לעיקול זמני שנדחתה. אלה סכומים שנקבעו בפסק הדין; אין בכך לקבוע אם שולמו בפועל.
המקרה ממחיש כי טענה שעצם הגשת תביעה פגעה בשם הטוב אינה מספיקה כשלעצמה: יש לבחון את סוג הפרסום, את החיסיון החל עליו ואת הראיות לפרסום ולנזק. בנפרד, בסכסוך השכירות עצמו, בית המשפט הבחין בין טענות שלא הצדיקו אי תשלום לבין ליקויים שהצדיקו פיצוי מוגבל. התוצאה תלויה בנסיבות ובראיות של כל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 62282-11-17
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
