לשון הרע בעיתון מקומי: זיהוי ללא שם ופיצוי של 12,000 ₪

בפסק דין בתביעת לשון הרע שנגעה לכתבה בעיתון מקומי, בית המשפט בחן אם אפשר לזהות אדם באמצעות פרטי הרקע, אם הפרסום הוצג כעובדה או כדעה, והאם הוכחו ההגנות. נקבע שאפשר היה לזהות את התובעת גם ללא ציון שמה, והנתבעים שעליהם הוטל החיוב לא הוכיחו את אמיתות הטענות המרכזיות.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע כי כתבה בעיתון מקומי אפשרה לזהות את התובעת גם ללא ציון שמה, וכי הפרטים המרכזיים שייחסו לה מניע נקמני לא הוכחו. התביעה התקבלה נגד המוציאה לאור והעורך שכתב את הכתבה, ונפסק פיצוי של 12,000 ₪ ביחד ולחוד. התביעה נגד חברה שלא הייתה פעילה מאז 2006 נדחתה.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

62045-08-20 | בית משפט השלום בעפולה | כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס | 2022-06-06

התובעת: אירה אוזן | נתבעים: אינדקס הגליל תקשורת ועיתונות בע"מ, אינדקס העמק והגליל (1995) בע"מ, שמעון וייס

ייצוג אירה אוזן: עו״ד אמיר גל | ייצוג נתבעים: עו״ד בנימין מלכא

האם אפשר לזהות אדם בכתבה גם כשהשם שלו אינו מופיע בה? בפסק דין של בית משפט השלום בעפולה נקבע שכן, כאשר צירוף הפרטים שפורסמו מאפשר לקורא סביר להבין במי מדובר. באותו מקרה, הכתבה עסקה בתושבת העיר, במכירת ביתה לקונה ערבי ובמניע שיוחס לה בעקבות אי-זכייה במכרז בעירייה. בית המשפט מצא שהכתבה הציגה את הדברים כעובדות, קבע כי הם מבזים ומשפילים, ודחה את ההגנות שהעלו הנתבעים שעליהם הוטל החיוב.

זיהוי גם בלי ציון שם

הכתבה תיארה עובדת עירייה שהתמודדה על תפקיד בכיר, לא זכתה במכרז, ובסמוך לכך ביקשה למכור את ביתה לקונה ערבי. היא ייחסה לה גם רצון לנקום בעירייה ולתושבי העיר, ולעזוב את עפולה ואולי את הארץ. בית המשפט בחן את הפרטים יחד ובהקשר שבו פורסמו, ולא רק את השאלה אם שמה של התובעת נכלל בכתבה.

בית המשפט קבע שקורא עפולאי סביר יכול היה לזהות את התובעת באמצעות צירוף הפרטים: עבודתה בעירייה, הקשר לאיש ציבור, מכירת הבית וההפסד במכרז. עדים מטעם התובעת העידו כי היה ברור להם במי מדובר; אחד מהם מסר שעבדו בעירייה מאות עובדים, אך הפרטים התאימו לתובעת ולא לאדם אחר. גם עורך העיתון, לפי עדותו כפי שתוארה בפסק הדין, לא הצביע על אדם אחר שהפרטים התאימו לו.

הדיווח והאווירה סביב מכירת בתים

בית המשפט לא בחן את כוונתו האישית של הכותב, אלא את משמעות הפרסום בעיני הקורא הסביר ובהקשר של הכתבה כולה. הכתבה עסקה בהתנגדות למכירת בתים לערבים, בשיימינג שנעשה ברשתות ובמסרים על השלכות אפשריות למי שימכור בית. על רקע זה, בית המשפט קבע כי הכתבה ייחסה לתובעת פעולה ממניע של נקמה בעקבות ההפסד במכרז, והציגה אותה כמי שפועלת בניגוד להלך הרוח המקומי. לפי הקביעה, הצגה זו הייתה מבזה ומשפילה ועלולה להפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז.

בית המשפט הניח שלנושא היה עניין ציבורי, בין היתר בשל הדיון המקומי במכירת בתים לערבים. אולם עניין ציבורי לבדו לא הספיק להגנת אמת בפרסום: נדרשו גם הוכחת אמיתות הפרטים. התובעת העידה כי לא ניהלה משא ומתן עם הקונה שעליו דווח, לא חתמה עמו על זיכרון דברים ולא פעלה מתוך רצון לנקום או לעזוב את העיר. היא סיפרה שפרסמה את הבית למכירה ושאדם שהתעניין בו בא לראותו. בית המשפט התרשם שעדותה אמינה.

מנגד, עורך העיתון העיד שלא פנה לתובעת לפני הפרסום והסתמך על מקור שמסר לו את הפרטים, בלי לבצע בדיקה נוספת. בית המשפט קבע שהנתבעים לא הוכיחו את אמיתות הפרטים המרכזיים, ובהם המניע שיוחס לתובעת והחתימה על זיכרון דברים. הוא הבהיר שגם ייחוס דברים למקור אנונימי אינו פוטר את המפרסם מהוכחת תוכנם. הקביעה אינה אומרת שכל פרט בכתבה היה שקרי: בית המשפט התמקד בכך שהנתבעים לא הוכיחו את הטענות המרכזיות על התובעת.

מדוע נדחו ההגנות

הגנת אמת בפרסום נדחתה משום שהפרטים המרכזיים לא הוכחו, אף שבית המשפט הניח קיומו של עניין ציבורי. הגנת תום הלב נדחתה גם היא: בית המשפט קבע שלא נעשתה בדיקה לאמיתות הדברים, ושאפשר היה לפנות לתובעת לקבלת תגובה בלי לחשוף את זהותה לציבור. בית המשפט דחה גם את הטענה שמדובר בהבעת דעה, וקבע שהכתבה הציגה את הדברים כדיווח עובדתי ולא כדעה סובייקטיבית.

בהחלטה נוספת, בית המשפט הורה להוציא מהתיק מסמכים שהנתבעים צירפו לסיכומים לאחר סיום שמיעת העדויות. בין החומרים היו פרסומים מרשתות חברתיות ומסמכי מכרזים. נקבע שניתן היה להגישם קודם, ושקבלתם באותו שלב הייתה פוגעת ביכולת התובעת להתמודד איתם ולמסור את גרסתה.

הפיצוי והיקף האחריות

בית המשפט שמע את עדות התובעת ובתה על יחס קשה והשמצות, אך ציין שחלק מהיחס עשוי להיות קשור גם לפרסומים אחרים ברשתות החברתיות, שלא נכללו בתביעה. התובעת טענה שהעיתון הופץ בעפולה ובאזור, וסיפרה שראתה אותו במקום עבודתה; לא נקבע מספר קוראים. בית המשפט התחשב גם בכך שהכתבה עסקה בשיימינג נוסף, ובהסבר הנתבע כי אינו רואה מקום להתנצל. אלה היו שיקולים בהערכת הפיצוי, לצד חומרת הפרסום והפגיעה שנקבעה.

התביעה התקבלה נגד המוציאה לאור ועורך העיתון שכתב את הכתבה, ונפסק נגדם פיצוי אחד של 12,000 ₪ ביחד ולחוד. התביעה נגד החברה הנתבעת שלא הייתה פעילה מאז 2006 נדחתה. בנוסף נפסקו אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,500 ₪. פסק הדין הורה לשלם את הסכומים בתוך 30 יום; אם לא ישולמו במועד, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע בפועל. הסעד שנפסק היה כספי.

המסקנה מפסק הדין

השמטת שם אינה מונעת קביעה של לשון הרע אם הפרטים וההקשר מאפשרים לזהות את האדם. כאשר פרסום מציג טענות עובדתיות פוגעניות, חשיבות ציבורית נטענת אינה מחליפה הוכחת אמת, והסתמכות על מקור אנונימי ללא בדיקה עלולה להכשיל הגנות. התוצאה בכל מקרה תלויה בתוכן הפרסום, בראיות ובנסיבותיו.

לקריאת פסק הדין המלא – 62045-08-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: אפשר לזהות אדם גם ללא ציון שמו כאשר פרטי הפרסום והקשרו מאפשרים זאת. במקרה זה הנתבעים שעליהם הוטל החיוב לא הוכיחו את אמיתות הטענות המרכזיות ולא ביססו את ההגנות; נפסק פיצוי של 12,000 ₪ ביחד ולחוד, לצד הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 8,500 ₪.

שאלות נפוצות

כן. במקרה זה בית המשפט קבע שהפרטים על עבודת התובעת בעירייה, ההפסד במכרז ומכירת הבית אפשרו לקורא סביר לזהותה, אף ששמה לא צוין.

בית המשפט קבע שבהקשר הכתבה יוחס לתובעת מניע נקמני בעקבות אי-זכייה במכרז, והפרסום הציג אותה באופן מבזה ומשפיל. הקביעה התמקדה באופן שבו קורא סביר מבין את הפרסום.

לא. בית המשפט הניח שלנושא היה עניין ציבורי, אך קבע שההנחה אינה מספיקה להגנת אמת בפרסום בלי הוכחת אמיתות הפרטים המרכזיים.

הנתבעים לא הוכיחו את אמיתות הטענות המרכזיות על מניע התובעת ועל פרטי העסקה. בית המשפט ציין שהעורך הסתמך על מקור בלי לבדוק את הדברים או לפנות לתובעת לקבלת תגובה.

לא. בית המשפט קבע שהכתבה הציגה את הדברים כדיווח עובדתי, ולא כהבעת דעה סובייקטיבית, ודחה טענה זו.

נפסק פיצוי של 12,000 ₪ ביחד ולחוד נגד המוציאה לאור והעורך שכתב את הכתבה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,500 ₪. פסק הדין הורה לשלם בתוך 30 יום, אך אינו מציין אם הסכומים שולמו בפועל.

נסכם...

בית משפט השלום בעפולה קבע כי צירוף פרטים על עבודת התובעת בעירייה, התמודדותה במכרז ומכירת ביתה אפשר לקורא סביר לזהותה. הכתבה ייחסה לה מניע נקמני בעקבות אי-זכייה במכרז; בית המשפט קבע שהפרטים המרכזיים לא הוכחו, שהכתבה הוצגה כדיווח עובדתי ולא כהבעת דעה, ודחה את הגנות אמת בפרסום ותום הלב. נפסק פיצוי אחד של 12,000 ₪ ביחד ולחוד נגד המוציאה לאור ועורך העיתון שכתב את הכתבה, וכן נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,500 ₪. פסק הדין הורה על תשלום בתוך 30 יום, אך אינו מציין אם התשלום בוצע.