לשון הרע בלי פרסום מוכח: תביעת הדיבה נדחתה לצד סכסוך חוזי

פסק הדין עסק בשתי תביעות הנוגעות להסכם שיווק: טענות לאי-תשלום, לטענת סיום חד-צדדי של ההתקשרות ולפגיעה בשם הטוב. בית המשפט הבחין בין רכיב לשון הרע, שנדחה בהיעדר הוכחת פרסום מצד החברה, לבין המחלוקת החוזית, שבה התובע זכה בחלק מהסעד.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

רכיב לשון הרע נדחה משום שלא הוכח שהחברה או מי מטעמה פרסמו דבר מה על התובע. בנפרד, בית המשפט פסק לתובע 69,450 ש״ח כתשלום חוזי, בתוספת ריבית, וחייב את החברה בהוצאות משפט.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15805-07-21 | בית משפט השלום בירושלים | ציון סהראי | 2025-01-12

ת"א 15805-07-21: התובע אסי בוזגלו | הנתבעת מפגש השייח 1992 בע"מ | ת"א 36809-10-21: התובעת מפגש השייח 1992 בע"מ | הנתבע אסי בוזגלו

ייצוג תובעים: עו״ד שי אליאס וענבר בר | ייצוג נתבעים: עו״ד יוסף בן דור

פסק הדין עסק בשתי תביעות שאוחדו, על רקע הסכם לשיווק מוצרי החברה באמצעות שמו ודמותו של התובע. כל צד טען שהצד האחר הפר את ההסכם. התובע דרש תשלום שלטענתו לא הועבר, וכן פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב; החברה טענה, בין היתר, שהתובע הפסיק את ההתקשרות שלא כדין ותבעה פיצוי על נזקיה הנטענים.

התשלום החוזי ומחלוקת הקורונה

ההסכם קבע תשלום חודשי של 15,000 ש״ח בתוספת מע״מ בחודשיים הראשונים, ובהמשך 30,000 ש״ח בתוספת מע״מ. בתמורה התחייב התובע, בין היתר, לקדם את מוצרי החברה ברשתות החברתיות ולהשתתף בפעילויות שיווקיות. החברה טענה שהסכימה עם התובע להפחית את התשלום בתקופת הקורונה, שבה בוטלו פעילויות. בית המשפט קבע שהראיות הצביעו על הסכמה לדחות חלק מהתשלומים, ולא לוותר עליהם או להפחיתם לצמיתות. הוא ציין גם שההסכם דרש ששינוי ייעשה בכתב, ושינוי כזה לא הוצג.

בית המשפט דחה את טענות החברה שלפיהן נסיעת התובע לחו״ל או מגעים להשתתפות בתוכנית טלוויזיה הצדיקו את אי-התשלום. בין היתר, נקבע שלא הוצגה בזמן אמת דרישה לתיקון הפרות נטענות באופן שתמך בעיכוב התשלומים. ביחס לפרסומים ברשתות החברתיות, נקבע שהתובע פרסם פחות פוסטים מהמספר החוזי, אך גם פרסם סטוריז רבים. בית המשפט ראה בחסר של כמה פוסטים עניין שאינו מצדיק כשלעצמו הימנעות מתשלום של עשרות אלפי שקלים או סיום ההתקשרות.

בסופו של דבר נקבע שהפער בין הסכומים ששולמו לבין התמורה החוזית עבור תקופת ההתקשרות הרלוונטית הוא 69,450 ש״ח. הסכום נפסק כתשלום חוזי, ולא כפיצוי בגין לשון הרע. פסק הדין הורה לחברה לשלמו בצירוף ריבית שקלית מיום 1 ביוני 2021 ועד התשלום בפועל.

האם התובע סיים את ההסכם באופן חד-צדדי?

החברה טענה שהודעת התובע הביאה לסיום ההסכם בניגוד לתנאיו, ושהדבר גרם לה נזקים. בית המשפט בחן את ההתכתבות בזמן אמת וקבע שהיא אינה מוכיחה הודעת סיום חד-צדדית. לפי ממצאיו, נציג החברה הביע רצון לסיים את ההתקשרות ואף הציע לתובע להחליט אם להמשיך עוד חודש. בית המשפט התחשב גם בכך שהחברה לא שילמה את מלוא החוב החוזי. הוא דחה את הטענה שהתובע הוא שהפר את ההסכם בדרך זו.

החברה טענה גם להפרות נוספות, ובהן חוסרים בפרסומים ואי-עמידה בפעילויות שיווקיות. בית המשפט לא מצא שהטענות הללו הצדיקו אי-תשלום. הוא התייחס גם לכך שחלק מהטענות הועלו לאחר ההתכתבות שבה נדונה האפשרות לסיים את ההתקשרות, ולא נתמכו בפניות בזמן אמת כפי שנדרש לפי ההסכם.

מדוע תביעת החברה נדחתה?

משנקבע שלא הוכחה הפרה בדרך של סיום חד-צדדי, נדחתה תביעת החברה. בית המשפט ציין, למעלה מן הצורך, שגם היקף הנזק הנטען לא הוכח. בין היתר, העדות על קמפיין הטלוויזיה הצביעה על כך ששודר במשך כשבועיים וחצי, ולא לאורך כל תקופת ההסכם. בנוסף, חוות הדעת על ירידה במכירות הסתמכה על השוואה בין חודשיים עוקבים, בלי נתונים השוואתיים נוספים שהיו נחוצים לביסוס הקשר הנטען.

רכיב לשון הרע: לא הוכח פרסום מטעם החברה

התובע טען שהחברה הוציאה את דיבתו ופגעה בשמו הטוב. בית המשפט דחה את רכיב התביעה הזה משום שלא הוצגה ראיה לכך שהחברה או מי מטעמה פרסמו דבר מה על התובע. לפי פסק הדין, התובע אישר שהפרסומים הקשורים ליחסים בין הצדדים היו פרסומים שיזם בעצמו או שנעשו בעקבות פניות של כתבים. הפרסום היחיד שהוצג היה פוסט שפרסם התובע בעצמו, ובו רמז כי ימסור בהמשך את גרסתו.

לכן, ההכרעה אינה מבוססת על קביעה שהחברה פרסמה דבר מה שהיה מותר או נכון, אלא על כך שלא הוכח פרסום שלה שעליו ניתן לבסס את התביעה. בית המשפט דחה את דרישת הפיצוי בגין פגיעה במוניטין ולא פסק פיצויי לשון הרע.

התוצאה והמשמעות

התביעה החוזית התקבלה בחלקה: החברה חויבה לשלם לתובע 69,450 ש״ח בצירוף ריבית שקלית, וכן 12,000 ש״ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. ההוצאות הן רכיב נפרד מהתשלום החוזי ומפיצויי לשון הרע. פסק הדין קבע שיש לשלמן בתוך 30 יום; אם לא ישולמו במועד, הן יישאו ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד התשלום. תביעת החברה נדחתה. פסק הדין אינו קובע אם התשלומים שבית המשפט הורה עליהם בוצעו בפועל.

לקריאת פסק הדין המלא – 15805-07-21

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע נדחתה משום שלא הוכח פרסום מצד החברה. בנפרד, נפסק לתובע תשלום חוזי של 69,450 ש״ח, בצירוף ריבית, וכן 12,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחה; תביעת החברה נדחתה.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע שלא הוכח שהחברה או מי מטעמה פרסמו דבר מה על התובע. הפרסום היחיד שהוצג היה פוסט שפרסם התובע בעצמו.

לא. רכיב לשון הרע נדחה, ולא נפסקו בגינו פיצויים. הסכום שנפסק, 69,450 ש״ח, הוא תשלום חוזי.

בית המשפט הורה לחברה לשלם 69,450 ש״ח בצירוף ריבית שקלית מיום 1 ביוני 2021 ועד התשלום בפועל. פסק הדין אינו מציין אם התשלום בוצע.

בית המשפט קבע שהראיות תמכו בדחיית תשלומים, ולא בהסכמה להפחתה קבועה. הוא ציין גם שהסכם כתוב לשינוי התמורה לא הוצג.

בית המשפט קבע שלא הוכח שהתובע סיים את ההסכם באופן חד-צדדי. הוא הסתמך, בין היתר, על ההתכתבות בזמן אמת ועל כך שהחברה לא שילמה את מלוא החוב החוזי. בנוסף, צוין למעלה מן הצורך שהנזקים הנטענים לא הוכחו במידה מספקת.

לא. בנוסף לתשלום החוזי של 69,450 ש״ח, נפסקו 12,000 ש״ח עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. אלה רכיבים נפרדים, ופסק הדין קבע תנאי ריבית נפרדים אם ההוצאות לא ישולמו בתוך 30 יום.

נסכם...

בית המשפט קבע שהחברה נותרה חייבת לתובע 69,450 ש״ח לפי ההסכם, ודחה את תביעתה הנגדית. רכיב לשון הרע נדחה משום שהפרסום היחיד שהוצג היה פוסט שפרסם התובע בעצמו, ולא הוכח פרסום של החברה או מי מטעמה. נוסף על התשלום החוזי נפסקו 12,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחה; פסק הדין קבע מועדי תשלום, אך אינו מלמד אם ההוראות בוצעו בפועל.