הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
17925-10-24 | בית משפט השלום בירושלים | סגן הנשיא אורן סילברמן | 2025-11-09
תובעים: מסרט מאלדה, דרז'ה מאלדה | נתבעים: אודיה קוסקס, מוטי חנניה
סכסוך בין שכנים הוביל לתביעה בסך 250,000 ש״ח בעילות שונות, ובהן לשון הרע, ולבקשות לצווים הנוגעים להתנהלות בבניין. בית משפט השלום דחה את התביעה הכספית, אך קיבל חלק מהבקשות לסעדים מניעתיים. ההכרעה מדגישה את ההבדל בין טענה על אמירה פוגענית לבין הוכחת האמירה והוכחת פרסומה לאדם נוסף.
מה נטען ומה הוכרע בתביעת לשון הרע
התובעים טענו כי הנתבעים השמיעו לאורך זמן אמירות גזעניות ומעליבות, בין השאר בנוכחות שכנים. הנתבעים הכחישו את הטענות. בית המשפט קבע שהאמירות המיוחסות להם לא הוכחו במאזן ההסתברויות. עוד צוין כי התובעים הודו בסיכומיהם שלא הוכיחו שאדם נוסף שמע את הדברים.
בהיעדר הוכחה ליסוד הפרסום, לא התקיים אחד היסודות הדרושים לבחינת עילת לשון הרע, ולכן בית המשפט לא נדרש לבחון את יתר שלבי הניתוח, לרבות אם האמירות עולות כדי לשון הרע או אם עומדות לנתבעים הגנות. בית המשפט גם הדגיש את הצורך לפרט אמירות ואירועים קונקרטיים, עם נסיבות ומועדים, ולא להסתפק בטענות כלליות.
הראיות שהשפיעו על ההכרעה
בית המשפט הצביע על פער בין היקף הטענות לבין הראיות שהובאו. אף שהתובעים טענו כי שכנים שמעו וראו את האירועים, אף שהתובעים זימנו שכנים לעדות, שניים מהם לא התייצבו; לאחר שביקשו צווי הבאה ובית המשפט הבהיר את השלכות הבקשה, ויתרו התובעים על העדתם. גם סרטונים שהתובעים תיארו בעדותם לא הוגשו. העדה שהוזמנה מטעמם לא תמכה בטענות בדבר אמירות גזעניות, ועדויות של שכנים שהעידו בהליך לא אישרו ששמעו אמירות כאלה.
בית המשפט בחן גם טענות נוספות לסכסוך ולפגיעה. בין היתר, אירוע אלימות מסוים נותר שנוי במחלוקת, והעדה שהתובעים ביקשו להסתמך עליה תמכה בעניין זה דווקא בגרסת הנתבעים. ביחס לטענות על חסימת צנרת, נזקים לרכב והטרדות, נקבע שלא הובאו ראיות מספיקות לקשור את הנתבעים למעשים או להוכיח נזק. לכל היותר הוכח אירוע נקודתי שבו אחד הנתבעים איים לפגוע בטלפון של אחד הילדים, כפי שתועד במצלמת גוף של שוטר; בית המשפט לא ראה בכך הוכחה לדפוס התנהגות או לנזק המצדיק פיצוי.
הסכום שהתבקש והסכום שנפסק
התובעים ביקשו 250,000 ש״ח בעילות שונות, ובהם 100,000 ש״ח בגין לשון הרע. בית המשפט דחה את התביעה הכספית כולה. בין נימוקיו היו היעדר הוכחה לפרסום בלשון הרע והיעדר ראיות מספקות לעצם קיומם ולשיעורם של הנזקים הנטענים. לא נפסק פיצוי כספי. מאחר שהתקבלו חלק מהבקשות לצווים, נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.
מדוע בכל זאת ניתנו צווים
בשונה מהטענות שלא הוכחו, הראיות שהציגו הנתבעים עצמם הראו שהכלב שהה לעיתים מחוץ לדירה ללא רצועה, ובכלל זה בחדר המדרגות. בית המשפט קבע שהדבר אינו תואם את הוראות הדין, ושאין להותיר את הכלב כך בשטח המשותף. לכן ניתן צו המחייב את הנתבעים להחזיק את הכלב בהתאם להוראות הדין, לרבות שלא להותירו ללא רצועה והשגחה כנדרש בכל חלק מחדר המדרגות. עם זאת, בית המשפט לא קבע שהכלב שוסה בילדים.
בנוגע לצנרת, הוכח שהייתה סתימה שנגרמה בשל שקיות בצינור, והיא נפתחה באותו יום על ידי שוטר. עם זאת, לא הוכח שהנתבעים גרמו לסתימה. בית המשפט קבע כי ניתן לגרום לחסימת יציאת הביוב מהקומות העליונות דרך קופסת הביקורת שבדירת הנתבעים, ובשל הסכסוך בין הצדדים הורה בצו מניעה שלא לסתום את הצנרת האמורה.
מה חשוב להבין מהתוצאה
התוצאה אינה קביעה שכל האירועים שעליהם סיפרו התובעים התרחשו, וגם אינה קביעה שכל הטענות הופרכו. בית המשפט הבחין בין עניינים שלא הוכחו ולכן לא הקימו בסיס לפיצוי, לבין מצב החזקת הכלב והאפשרות לחסום את הצנרת, שלגביהם מצא הצדקה לסעד מניעתי. הצווים ניתנו בפסק הדין; פסק הדין אינו מציין אם הם קוימו בפועל.
המסקנה המעשית מפסק הדין מוגבלת לנסיבותיו: טענות כלליות בדבר אמירות או התנהלות חוזרת עשויות שלא להספיק כאשר חסרות ראיות לאירועים מסוימים, לעדים או לפרסום לאדם נוסף. מנגד, ניתן לבחון סעד מניעתי על בסיס ראיות קונקרטיות להתנהלות שיש להפסיקה, גם כאשר התביעה הכספית נדחית.
לקריאת פסק הדין המלא – 17925-10-24
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
