ביקורת צרכנית בפייסבוק ולשון הרע: פיצוי של 1,000 ש״ח בלבד

פסק הדין עוסק בגבול שבין ביקורת צרכנית על חוויית שירות לבין השתלחות אישית בפייסבוק. ההכרעה לא הפכה את הפרסומים כולם ללשון הרע: בית המשפט מצא אחריות רק ביחס לשני ביטויים בשולי הפרסומים.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע שרוב תוכן הפוסטים על חוויית השירות היה ביקורת צרכנית מותרת, אך שני ביטויים אישיים בשוליהם חרגו ממנה. הוא הורה לנתבעת לשלם 1,000 ש״ח; פסק הדין אינו קובע אם הסכום שולם.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

17535-08-21 | בית משפט השלום בבאר שבע | אור אדם | 2023-07-20

צד תובע: רווית סוויסה | צד נתבע: איריס רוימי

ייצוג רווית סוויסה: עו״ד אחז אגם | ייצוג איריס רוימי: עו״ד יריב בן שחר

סכסוך בין קופאית ללקוחה בעקבות עימות בסופר הסתיים בהכרעה מצומצמת: בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי רוב תוכן הפרסומים בפייסבוק היה ביקורת צרכנית מותרת, אך שני ביטויים אישיים בשוליהם חרגו מן המותר. בגין אותה חריגה הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת 1,000 ש״ח. פסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע.

מה עמד להכרעה

ההליך המאוחד כלל תביעות הנוגעות לשני אירועים בסניפים שונים, לפרסומים ברשת ולתלונה במשטרה, וכן תביעה שכנגד. לפי פסק הדין, באירוע הראשון היו תקלות במהלך החשבון, והצדדים החליפו אמירות בוטות. בית המשפט מצא כי בגרסאותיהם היו פערים שאינם מהותיים, והעדיף בעיקרה את גרסת התובעת. עם זאת, הוא קבע שהאירוע עצמו היה פעוט וששני הצדדים לא נהגו כראוי.

ביחס לאמירות שנאמרו בסניף, לא הובא עד נוסף ששמע אותן, ולכן לא הוכח פרסום לאדם אחר. בית המשפט הוסיף כי קללות לבדן אינן מקימות בדרך כלל עילת לשון הרע. גם טענת התובעת כי תלונת הלקוחה לממונים הביאה לפיטוריה לא הוכחה: לא הובהר מה נאמר למנהלים, התובעת העידה שהאחראית אמרה לה שהיו תלונות קודמות על התנהלותה, אך בית המשפט ציין שלא הוכח מה נאמר לממונים. לפיכך נדחו התביעות בגין האירוע בסניף ויקטורי והטענה בדבר התלונה לממונים; בנפרד, רכיב התביעה בגין הפרסומים בפייסבוק התקבל בחלקו.

ההבחנה בין חוויית שירות להשתלחות

לאחר האירוע פרסמה הנתבעת שלושה פוסטים בפייסבוק על חווייתה בסניף. בית המשפט הדגיש כי יש להיזהר מלהפוך ביקורת צרכנית לעילת תביעה. יש חשיבות לכך שלקוחות יוכלו לשתף בחוויה שקיבלו, גם כאשר הם כועסים או מתארים אותה באופן נוקב. לפי ממצאי בית המשפט, התובעת אכן אמרה ללקוחות דברים בוטים, ולכן הביקורת על יחס מזלזל או מביש נשענה על האירוע ולא חרגה כשלעצמה מן המותר. רוב תוכן הפרסומים עסק בביקורת הזאת.

הגבול נחצה, לדעת בית המשפט, בשני ביטויים אישיים בשולי הפרסומים. הם לא היו נחוצים לתיאור חוויית השירות, ועשויים להיחשב השתלחות החורגת מביקורת צרכנית סבירה. ההבחנה חשובה: בית המשפט לא קבע שכל הפוסטים היו לשון הרע, ולא קבע כי תיאור האירוע כולו היה שקרי. הוא קבע שהרכיבים המרכזיים של הביקורת היו לגיטימיים, בעוד שהביטויים הנלווים הצדיקו פיצוי מוגבל.

הנתבעת הסתמכה על הגנות אמת בפרסום ותום לב. בית המשפט הכיר בכך שתיאור התנהגותה של הקופאית נשען על אירוע שאכן התרחש, אך קבע שההגנות אינן מצדיקות את ההשתלחות האישית. כלומר, האמת שבבסיס תלונה צרכנית אינה מעניקה חסינות לכל ניסוח שמצורף אליה.

מדוע הפיצוי היה נמוך

בית המשפט מנה כמה שיקולים שהובילו לפיצוי מצומצם. ראשית, רק חלק קטן מן הפרסומים חרג מן הביקורת המותרת, והחריגה תוארה כמינורית. שנית, בית המשפט ציין כי בדרך כלל קוראים מייחסים משקל נמוך יחסית לפרסומים ברשתות חברתיות. שלישית, הקופאית לא הביאה עד שקרא את הפרסום, זיהה אותה והושפע מן הביטויים החורגים. הפרסום לא הציג את שמה המלא, ושמה הפרטי ותפקידה לא הספיקו, בנסיבות שתוארו, להוכיח כי קורא מסוים זיהה אותה ונפגע מן החלק החורג.

על יסוד מכלול השיקולים הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובעת 1,000 ש״ח בתוך 30 יום. אין בפסק הדין קביעה שהתשלום בוצע. נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו. בין הטעמים לכך היו הפער בין הסכומים שנתבעו לבין הסכום שנפסק והגשת תביעה נפרדת לבית משפט אחר בלי הסבר מספק, התנהלות שבית המשפט מתח ביקורת עליה.

התביעות הנוספות והמסר הדיוני

גם התביעה הנוגעת לאירוע השני בסופר נדחתה. בית המשפט היה מוכן להניח שהיו בו גידופים, אך לא הובא עד ששמע אותם, ובנסיבות העניין לא ראה בהם כשלעצמם לשון הרע. התביעה שכנגד נדחתה אף היא: בית המשפט הסביר כי עצם הפנייה למשטרה אינה מקימה עילת נגישה, וקבע כי התיאור שנמסר בתלונה היה אמת ולא הצביע על זדון או חוסר תום לב.

מעבר לשאלת האחריות, פסק הדין כולל הערה מעשית על ניהול סכסוך קטן. בית המשפט הציע לצדדים לנסות להגיע להסכמות, וציין לאחר שמיעת הראיות כי ההוצאות והמאמץ של ניהול ההליך לא היו מידתיים לאופי המחלוקת. ההכרעה ממחישה את הצורך לבדוק לא רק אם נפגעו רגשות, אלא גם אם הוכח פרסום, אם הקוראים יכלו לזהות את האדם, ואם מדובר בביקורת על שירות או בהשתלחות נפרדת. התוצאה תלויה בנסיבותיו של כל מקרה.

לקריאת פסק הדין המלא – 17535-08-21

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: ביקורת צרכנית המבוססת על חוויית שירות אינה הופכת כולה ללשון הרע בשל ניסוח חריף; אחריות עשויה לחול על ביטויים אישיים החורגים מן הביקורת. במקרה זה הורה בית המשפט על פיצוי של 1,000 ש״ח, ופסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע.

שאלות נפוצות

לא לפי פסק הדין. בית המשפט קבע כי רוב תוכן הפרסומים, שהתייחס לחוויית השירות וליחס הנטען, היה בגדר ביקורת צרכנית מותרת. האחריות נקבעה רק לגבי שני ביטויים אישיים בשולי הפרסומים.

לא. בית המשפט מצא כי הביקורת המרכזית נשענה על אירוע שהתרחש, ולא קבע שכל הפרסומים היו לשון הרע. הוא הבחין בין תיאור חוויית השירות לבין ביטויים אישיים שלא הוצדקו על ידי ההגנות.

בית המשפט התחשב בכך שהחלק החורג היה מצומצם, שרוב תוכן הפרסומים היה ביקורת צרכנית, ושלא הובא עד שקרא את הפרסום, זיהה את התובעת והושפע מן הביטויים החורגים.

התביעות הנוגעות לשני האירועים נדחו. ביחס לאמירות שנאמרו בסניף, לא הובא עד ששמע אותן ולכן לא הוכח פרסום לאדם אחר. לגבי האירוע השני, בית המשפט ציין שגם אם היו גידופים, לא הוכח שמישהו נוסף שמע אותם.

לא. בית המשפט דחה את התביעה שכנגד וקבע שעצם מסירת מידע למשטרה אינה מקימה עילת נגישה. הוא גם מצא שהתיאור שנמסר בתלונה היה אמת ולא הצביע על זדון או חוסר תום לב.

בית המשפט קבע שכל צד יישא בהוצאותיו. בין השיקולים היו הפער בין הסכומים שנתבעו לסכום שנפסק והגשת תביעה נפרדת לבית משפט אחר.

נסכם...

התביעות הנוגעות לשני אירועים בסניפים ולתלונה למשטרה נדחו, וכך גם התביעה שכנגד. בגין שני ביטויים חורגים בפרסומים בפייסבוק הורה בית המשפט על תשלום של 1,000 ש״ח, ללא פסיקת הוצאות לצד כלשהו. פסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע.