תגובות בפייסבוק בתקופת הקורונה: לשון הרע, אך הגנות אמת בפרסום ותום לב

ההליך עסק בשתי תגובות בקבוצת פייסבוק מקומית, בעקבות פרסום על מכירת מסכות בתקופת הקורונה. בית המשפט מצא שהפרסומים פוגעניים במידה העולה כדי לשון הרע, אך קבע שהראיות והנסיבות מקימות למפרסם את הגנות אמת בפרסום ותום הלב.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט קבע כי תגובות בפייסבוק על מכירת מסכות עולות כדי לשון הרע, אך דחה את התביעה לאחר שקיבל את הגנות אמת בפרסום ותום הלב. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, ונפסקו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש״ח.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

13050-05-20 | בית משפט השלום בכפר סבא | השופט שרון דניאלי | 2022-11-09

צד תובע: טל מיק | צד נתבע: אופיר אתר

שתי תגובות שפורסמו בקבוצת פייסבוק מקומית בעקבות פוסט על מכירת מסכות בתקופת הקורונה הובילו לתביעת לשון הרע על סך 140,000 ש״ח. בית המשפט קבע שהפרסומים עולים כדי לשון הרע, אך דחה את התביעה לאחר שמצא כי עומדות למפרסם הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב. פסק הדין מדגים שהכרעה בשאלה אם אמירה פוגענית היא לשון הרע אינה מסיימת את הדיון: יש לבחון גם את ההקשר ואת ההגנות שהוכחו.

הפוסט על המסכות והתגובות

לפי פסק הדין, הפוסט תיאר מכירת 300 מסכות לתושבי היישוב במחיר של 25 ש״ח למסכה, וטען כי תורם שביקש להישאר בעילום שם סייע בסבסוד. הנתבע הגיב בשתי הזדמנויות באותו יום. התגובה השנייה פורסמה לאחר שהתובע פרסם בקבוצה מכתב התראה, ובה יוחסה לתובע התנהלות בלתי ישרה וניצול של המצב.

בית המשפט בחן את הדברים על רקע התקופה שבה פורסמו, את הביקורת שכבר הופנתה כלפי הפוסט ואת חילופי הדברים בקבוצה. הוא לא קיבל את הטענה שמדובר בזוטי דברים, אך גם לא אימץ את הטענה שמדובר בלשון הרע מהחמורות ביותר. נקבע כי הכינוי הפוגעני בפרסום השני חרג מגידוף או מעלבון והיה עלול לפגוע בשמו של התובע.

מדוע אי גילוי זהות התורם היה משמעותי

במהלך ההליך הורה בית המשפט לתובע למסור את זהות התורם, משום שמצא שהמידע רלוונטי למחלוקת ולהגנות שהעלה הנתבע. התובע לא חשף את הזהות, גם לאחר שהעניין נדון שוב במהלך ההוכחות. בית המשפט לא מחק את התביעה בשל כך, אך הבהיר כי ההימנעות תישקל בפסק הדין ובהוצאות.

בית המשפט קבע שלא הוצגו ראיות שמבססות את קיומו של תורם או את הסבסוד הנטען, ושאי גילוי הזהות פעל לחובת התובע בבחינת ההגנות. לצד זאת, הוא בחן גם את הנתונים הכספיים שהובאו. לפי הראיות, עלות הרכישה הייתה 14.5 ש״ח למסכה, והוצגו פרסומים קודמים שבהם הוצעו מסכות במחירים גבוהים יותר. בית המשפט הצביע גם על חישוב המחשה: אם 300 מסכות נמכרו במחיר 25 ש״ח, ובנוסף לכך נזקף סבסוד של 8 ש״ח למסכה, מדובר בסכום כולל של 9,900 ש״ח, בעוד שנותרו לפי התמונה שהוצגה כ-200 מסכות.

התובע טען שהכנסות המכירה הועברו לאביו ושיש להביא בחשבון הוצאות דלק ובלאי רכב. בית המשפט ציין שלא הוצגו אסמכתאות לטענות אלה ולא הובאו עדים מתאימים לתמוך בהן. בהתאם, הוא לא קבע סכום רווח סופי, אך מצא כי המחיר שהוצע היה גבוה באופן משמעותי מעלות הרכישה וכי אי גילוי התורם, בצירוף אופן הצגת המכירה, היה בעל משקל בהכרעה.

אמת בפרסום אינה קביעה מילולית על האדם

בית המשפט הדגיש שקבלת הגנת אמת בפרסום אינה קביעה שהתובע הוא, במובן המילולי המדויק, האדם שתואר בכינוי הפוגעני. ההכרעה עסקה במשמעות הכללית של הפרסומים ובהתאמתה לראיות: מכירה שהוצגה כמסובסדת ומיועדת לתושבי היישוב, מחיר גבוה מעלות הרכישה, ותורם שזהותו לא נמסרה. בית המשפט מצא שבהקשר זה התוכן הכללי של הפרסומים תאם את המציאות, ושבפרסום היה עניין ציבורי, בין היתר משום שהוא נגע להצעה שהופנתה לציבור המקומי בתקופה מורכבת.

גם הגנת תום הלב התקבלה

בית המשפט בחן את רצף האירועים, ולא רק את המילים שנכתבו. עוד לפני התגובות נשוא התביעה, הפוסט הקודם עורר ביקורת וחשד בקרב חברי הקבוצה. לאחר התגובה הראשונה פרסם התובע מכתב התראה באותו פורום, ובית המשפט סבר שהדבר תרם להסלמת חילופי הדברים והיה חלק מההקשר של התגובה השנייה.

נמצא כי הפרסומים נגעו לעניין ציבורי ולביקורת על פעולה שפורסמה בפומבי. בית המשפט קיבל את הגנת תום הלב, בין היתר משום שמצא כי הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין. הנתבע לא העיד, אך בית המשפט קבע שהראיות שבתיק הספיקו להוכחת ההגנות, ובפרט נוכח הימנעות התובע מחשיפת זהות התורם.

התוצאה וההוצאות

התביעה נדחתה, ולכן לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד מכך, בית המשפט הורה לתובע לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ש״ח, כולל מע״מ, בתוך 30 יום; אחרת יחולו ריבית והצמדה כדין. פסק הדין אינו קובע אם התשלום בוצע בפועל.

המסקנה מפסק הדין: גם כאשר בית המשפט קובע שפרסום הוא לשון הרע, תביעה עשויה להידחות אם הוכחו הגנות הקבועות בחוק. במקרה זה, ההקשר הציבורי, הראיות על אופן הצגת המכירה ואי גילוי זהות התורם היו מרכזיים בהכרעה. מקרים אחרים תלויים בנסיבותיהם ובתשתית הראייתית שלהם.

לקריאת פסק הדין המלא – 13050-05-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: אף שנקבע כי הפרסומים עולים כדי לשון הרע, התביעה נדחתה לאחר שהתקבלו הגנות אמת בפרסום ותום הלב. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, והוטלו הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש״ח.

שאלות נפוצות

כן. בית המשפט קבע שהפרסומים חצו את הרף של לשון הרע, ובפרט שהכינוי הפוגעני בפרסום השני חרג מגידוף או מעלבון בהקשר שבו נכתב. עם זאת, התביעה נדחתה משום שהתקבלו הגנות הנתבע.

בית המשפט קיבל את הגנת אמת בפרסום ואת הגנת תום הלב. הוא בחן את הראיות, את אופן הצגת המכירה ואת רצף האירועים בקבוצת הפייסבוק, וקבע שההגנות חלות בנסיבות המקרה.

לא. בית המשפט הבהיר שההגנה אינה קביעה שהתיאור נכון במובנו המילולי המדויק. ההכרעה התייחסה להתאמה בין המשמעות הכללית של הפרסומים לבין העובדות והראיות שהוצגו.

בית המשפט מצא שזהות התורם רלוונטית למחלוקת ולהגנות, והורה למסור אותה. לאחר שהתובע לא חשף אותה, הדבר פעל לחובתו בבחינת השאלה אם הוכחו התורם והסבסוד הנטענים.

הנתבע לא העיד, אך בית המשפט קבע שהראיות שהוצגו בתיק הספיקו להוכחת ההגנות. ההכרעה נשענה, בין היתר, על הראיות ועל אי גילוי זהות התורם, ולא על עדות הנתבע.

לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד, בית המשפט הורה על תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ש״ח, כולל מע״מ. פסק הדין אינו מציין אם הסכום שולם.

נסכם...

בית המשפט ייחס חשיבות לאופן שבו הוצגה המכירה, לפער בין עלות המסכות למחיר שהוצע, לאי גילוי זהות התורם ולרצף התגובות בקבוצה. התביעה בסך 140,000 ש״ח נדחתה. לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, והוטלו הוצאות ושכר טרחה בסך 15,000 ש״ח כולל מע״מ. פסק הדין אינו מלמד אם סכום ההוצאות שולם.