לשון הרע בהתכתבות על תפקיד ציבורי: שתי התביעות נדחו

פסק הדין עוסק בגבול שבין ביקורת חריפה על בעל תפקיד ציבורי לבין פגיעה בשם טוב, ובשאלה מתי תגובה לפרסום פוגעני קודם מוגנת לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט בחן כל הודעה על רקע ההתכתבות והאירועים שקדמו לה.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בירושלים דחה תביעת לשון הרע ותביעה שכנגד בעקבות שתי הודעות דוא״ל. ההודעה הראשונה הוכרה כהבעת דעה על התנהלות בתפקיד ציבורי, והשנייה הוגנה כתגובה ללשון הרע קודמת. לא נפסקו פיצויים; התובע חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 ש״ח.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

16005-08-20 | בית משפט השלום בירושלים | מוריה צ'רקה | 2023-01-26

צד תובע: זכריה אבידר, עו"ד | צד נתבע: נסים בן יהודה

ייצוג נסים בן יהודה: עו״ד פ. מוזר

מתי ביקורת חריפה על בעל תפקיד ציבורי מוגנת, ומתי תגובה פוגענית לפרסום קודם חוסה תחת הגנת החוק? פסק דין של בית משפט השלום בירושלים עסק בשתי הודעות דוא״ל שנשלחו באותה תפוצה, על רקע מחלוקת במושב סביב מיסוי מקומי, פרסום מאמר ועלבון הדדי. בית המשפט דחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.

הרקע: מאמר שלא פורסם ושתי הודעות דוא״ל

לפי פסק הדין, המחלוקת החלה לאחר העלאת תעריפי מס הוועד המקומי. תושב הגיש עתירה מנהלית נגד הוועד והמועצה האזורית, וביוני 2020 ניתן פסק דין שהורה להשיב כספים שנגבו ביתר. לאחר מכן ביקש התושב לפרסם בעלון המושב מאמר שביקר את התנהלות הגופים המקומיים בנושא הגבייה.

בעל תפקיד בוועד, ששימש גם כעורך האחראי של העלון, סירב לפרסם את המאמר ובמקומו פרסם תמצית של פסק הדין המנהלי. ב-16 ביולי 2020 שלח התושב הודעת דוא״ל לכל חברי המושב, ובה מתח ביקורת על סירוב הפרסום. הוא הציג את ההחלטה ככזו שמונעת מהתושבים לקבל מידע, וייחס אותה לשיקולים הקשורים לתפקידו של העורך. להודעה צורף המאמר שנדחה.

באותו יום השיב בעל התפקיד באותה תפוצה. בתגובה הוא מתח ביקורת אישית על התושב, ובין היתר הטיל ספק בתרומתו למושב ותיאר את פעילותו כמי שפגעה באחרים. התושב הגיש תביעה בגין תגובה זו, ובעל התפקיד הגיש תביעה שכנגד בגין ההודעה הראשונה.

ההבחנה בין אמת בפרסום לבין הבעת דעה בתום לב

בית המשפט הסביר כי הגנת אמת בפרסום והגנות תום הלב ממלאות תפקידים שונים. הגנת אמת בפרסום מחייבת להוכיח שהדברים אמת ושיש בפרסומם עניין ציבורי. לעומת זאת, הגנת תום לב בנסיבות המנויות בחוק אינה מחייבת להוכיח שכל תוכן הפרסום אמת, אך תחולתה תלויה בנסיבות הפרסום, בתום הלב ובמידת הסבירות שלו.

בהכרעה אם מדובר בעובדה או בדעה, בחן בית המשפט את הפרסום כמכלול ואת הרושם שהיה מתקבל אצל קורא סביר. לכן, לא די לבודד ביטוי חריף מההקשר שבו נכתב; יש לבחון מה הוצג כעובדה, מה הובן כהערכה, ומה היה הרקע להתכתבות.

ההודעה הראשונה: ביקורת על התנהלות בתפקיד ציבורי

בית המשפט מצא שהעובדה המרכזית בהודעה הראשונה — סירובו של העורך לפרסם את המאמר — לא הייתה שנויה במחלוקת. לעומת זאת, יתר הדברים נקראו כהבעת דעה ביקורתית על ההחלטה ועל התנהלות העורך בתפקידו הציבורי, ולא כהצגת עובדות נוספות. בין השאר, ההקשר והאופן הסרקסטי שבו נוסחה ההודעה הבהירו לקורא הסביר שמדובר בפרשנותו של הכותב לסירוב, ולא בדיווח עובדתי על פעולות נוספות.

בית המשפט ציין שההודעה הייתה סרקסטית ופוגענית, אך קבע כי היא חוסה תחת ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, הנוגעת להבעת דעה על התנהגות אדם בתפקיד ציבורי. בהתאם לכך נדחתה התביעה שכנגד. מאחר שההודעה נקראה כהבעת דעה ולא כקביעת עובדות, בית המשפט לא הכריע בטענת אמת בפרסום.

ההודעה השנייה: תגובה לפרסום קודם

גם את התגובה בחן בית המשפט בשלמותה ובהקשר שבו נשלחה. הוא קבע כי קורא סביר היה מבין שהיא נכתבה בעקבות ההודעה הראשונה, מתוך תחושת עלבון ורצון להתגונן מפני הביקורת. הדברים האישיים על תרומתו של התושב ועל השפעת מעשיו הובנו כתגובה רגשית וכמעין השבת ביקורת, ולא כהערכה עובדתית או מקצועית.

התגובה הוכרה כמוגנת לפי סעיף 15(10), העוסק בפרסום שנועד לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן. אין בכך כלל גורף שלפיו כל תגובה פוגענית מותרת: פסק הדין הדגיש את חשיבות הקשר בין הפרסומים ואת בחינת תום הלב והסבירות. במקרה זה, בית המשפט קיבל את ההגנה לאחר שקרא את התגובה על רקע ההודעה שקדמה לה. גם ביחס לתגובה לא הוכרעה טענת אמת בפרסום, בין היתר משום שהטענות בדבר ניצחונות בהליכים קודמים ותרומה למושב היו סובייקטיביות במהותן.

ההתנצלות והוצאות המשפט

לפי פסק הדין, לאחר חילופי ההודעות נשלחה התנצלות, ובהמשך הוסכם על נוסח מתוקן, אך הוא לא פורסם בשל מחלוקת בשאלה מי יפיץ אותו. פסק הדין אינו קובע שהנוסח המתוקן פורסם, ואינו כולל הוראה לפרסם התנצלות.

התוצאה האופרטיבית הייתה דחיית שתי התביעות, ללא פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד מכך, התובע חויב לשלם לנתבע 5,000 ש״ח הוצאות משפט. בקביעת ההוצאות הביא בית המשפט בחשבון שהתובע הוא עורך דין, ונראה שלא נשא בעלות ייצוג, וכן שלנתבע נגרמו הוצאות ניכרות בהליך.

מה אפשר ללמוד מפסק הדין?

ההכרעה מלמדת על חשיבות ההקשר: ביקורת על החלטה של בעל תפקיד ציבורי עשויה להיקרא כהבעת דעה, ותגובה לפרסום קודם עשויה להיבחן כהתגוננות או גינוי. עם זאת, פסק הדין אינו מעניק היתר כללי להתבטא בלשון פוגענית. התוצאה תלויה במכלול הנסיבות, באופן שבו הקורא הסביר מבין את הדברים, ובתנאים הקבועים בחוק.

לקריאת פסק הדין המלא – 16005-08-20

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: בנסיבות המקרה, הביקורת על החלטת בעל תפקיד ציבורי הוגנה כהבעת דעה, והתגובה לה הוגנה כתגובה ללשון הרע קודמת. שתי התביעות נדחו, לא נפסק פיצוי, ונפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ש״ח.

שאלות נפוצות

בית המשפט קבע שההודעה הראשונה, שנשלחה לאחר סירוב לפרסם מאמר, נקראה כהבעת דעה על התנהלות בתפקיד ציבורי. לכן חלה עליה ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע.

בית המשפט הבין את ההודעה כתגובה לפרסום הראשון, שנועדה להשיב לביקורת ולגנותה. בנסיבות המקרה חלה ההגנה שבסעיף 15(10) לחוק.

לא. בית המשפט לא הכריע בטענת אמת בפרסום. ביחס להודעה הראשונה הוא מצא שהדברים, מלבד העובדה בדבר סירוב הפרסום, הובנו כהבעת דעה; ביחס לתגובה ציין שחלק מהטענות היו סובייקטיביות במהותן.

לא. בית המשפט הדגיש שההגנה תלויה בנסיבות, בקשר בין הפרסומים ובבחינת תום הלב והסבירות. פסק הדין הכריע לפי ההקשר המסוים של ההתכתבות.

לא. שתי התביעות נדחו ולא נפסק פיצוי בגין לשון הרע. בנפרד מכך, התובע חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 ש״ח.

לא. לפי פסק הדין, נוסח התנצלות מתוקן לא פורסם בשל מחלוקת בשאלה מי יפיץ אותו, ופסק הדין לא הורה לפרסם התנצלות.

בית המשפט בחן את הפרסום כמכלול, את הרקע ואת האופן שבו קורא סביר היה מבין אותו. במקרה זה, סירוב הפרסום נחשב לעובדה שאינה שנויה במחלוקת, ואילו יתר הביקורת בהודעה הראשונה הובנה כהבעת דעה.

נסכם...

התביעות נדחו לאחר שבית המשפט קבע כי ההודעה הראשונה הייתה הבעת דעה על התנהלות בתפקיד ציבורי, וכי ההודעה השנייה נשלחה כתגובה ללשון הרע שפורסמה קודם לכן. הגנת אמת בפרסום לא הוכרעה. לא נפסק פיצוי, אך נפסקו הוצאות משפט בסך 5,000 ש״ח.