הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
57598-03-22 | בית משפט השלום בחדרה | יפעת אונגר ביטון | 2024-02-07
צד תובע: אחמד אבו ואסל | צד נתבע: קייס חרז אללה
ייצוג אחמד אבו ואסל: עו״ד מוחמד יחיא | ייצוג קייס חרז אללה: עו״ד אמג'ד עתאמנה
תביעת לשון הרע עסקה באישורי מסירה ובתצהירים שלפיהם כתבי בי-דין נמסרו לתובע או לאחיו. המסמכים הועברו לעורכי הדין שטיפלו בהליך קודם והוגשו לבית המשפט. בהמשך הוצא צו הבאה, שבוצע על ידי המשטרה. בית משפט השלום בחדרה קיבל את התביעה וקבע כי הנתבע אחראי לפרסום לשון הרע.
המשמעות נקבעה לפי ההקשר
בית המשפט הבחין בין נוסח אישורי המסירה כשהוא עומד בפני עצמו, שאינו בהכרח לשון הרע לפי משמעותו האובייקטיבית, לבין המסר שנוצר בנסיבות המקרה. בהקשר הכולל, המסמכים הציגו את התובע כמי שמתעלם מהנחיות בית המשפט, אינו מכבד אותן ונעדר מדיונים שלא כדין. בית המשפט קבע כי משמעות זו עלולה לפגוע בשמו הטוב, ולכן הפרסומים היו לשון הרע.
בהסתמך על פסיקה שעסקה בהליכי גבייה שלא היה להם צידוק, בית המשפט ציין כי גם הליך אכיפה שאינו מוצדק עשוי לפגוע באדם ולהקים עילת תביעה. במקרה זה, צו ההבאה נועד להביא את התובע לדיון, ובית המשפט בחן את הטענה כי הוא הוצא על יסוד מסירות שלא הוכחו. עם זאת, חשוב להבחין בין אחריות הנתבע לפרסום המסמכים לבין ביצוע הצו: את צו ההבאה ביצעה המשטרה, ולא הנתבע. בית המשפט ציין כי פעולת המשטרה מכוח צו שיפוטי אינה אותה פעולה שיוחסה לנתבע בתביעה.
הסתירות שהכריעו בשאלת אמיתות המסירות
במחלוקת עמדו שלוש מסירות נטענות: מסירה לאחיו של התובע, ולאחריה שתי מסירות נטענות לתובע עצמו. בית המשפט הטיל על הנתבע להוכיח שהמסירות בוצעו בפועל וכדין, כמתואר באישורים ובתצהירים, משום שהנתבע הסתמך על הגנת אמת בפרסום.
בית המשפט מצא סתירות בין גרסאות הנתבע לגבי המקומות שבהם בוצעו המסירות. הנתבע תיאר את המסירה לאחיו פעם ככזו שנעשתה ליד חנות מסוימת, פעם באזור החנות, ופעם ליד בית הורי התובע. לדבריו, המסירה לאח נעשתה באזור אחד, ואילו מסירה לתובע נעשתה בבית אחר, במרחק ניכר. למרות זאת, בשני אישורי מסירה צוין אותו סימן מקום כללי. בית המשפט מצא שהפער בין תיאורי המיקום והגרסאות המשתנות פגע במהימנות הנתבע, ושלא ניתן לכך הסבר מניח את הדעת.
הנתבע ביקש להסתמך גם על כך שבהליך הקודם נותר צו מניעה זמני על כנו. בית המשפט דחה את הטענה כי מכך יש להסיק שהערכאה בהליך הקודם קבעה שהמסירות אמיתיות: מההחלטה שם לא עלתה קביעה חיובית בדבר מהימנות הנתבע או אמיתות המסירות. הנתבע גם לא הציג עדות או אסמכתה נוספת שחיזקה את גרסתו. על רקע הסתירות, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמסירות בוצעו כפי שתוארו.
ההגנות נדחו, אך לא נפסק פיצוי כפול
בית המשפט דחה את טענת אמת בפרסום, את ההגנה של פרסום המותר או הנדרש על פי דין, ואת הגנות תום הלב. בין היתר, נקבע כי הנתבע פעל כשליח שנשכר לצורך מסירת כתבי בי-דין, ולא פרסם דבר שהיה חייב לפרסם מכוח דין או הוראה של רשות מוסמכת.
התובע ביקש 100,000 ש״ח וטען גם כי יש לפסוק כפל פיצוי בשל כוונה לפגוע. בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות לכוונה מיוחדת לפגוע. התובע ביסס את מסקנתו בעיקר על מספר הפעמים שבהן, לטענתו, הוצהר על מסירות שלא בוצעו, ולא הציג ראיה נוספת לכוונה זדונית. לכן הבקשה לפיצוי כפול נדחתה.
מה נשקל בקביעת הפיצוי
בית המשפט התייחס לפגיעה בשם הטוב ולהשפלה שנגרמה לתובע. הופעת שוטרים במקום העבודה במהלך שעות העבודה, הדרישה להתלוות אליהם וההגעה לתחנה בליווי שוטרים תוארו בפסק הדין כנסיבות משפילות ומבזות. נוסף לכך, המסמכים הביאו לכך שהתובע נתפס בעיני הצד האחר ובעיני בית המשפט בהליך הקודם כמי שמתעלם מהליכי משפט.
לצד זאת, בית המשפט הביא בחשבון מגבלות ראייתיות. התובע לא זכר מי מהלקוחות שלטענתו נכחו במקום ולא זימן אותם לעדות. הטענה כי נאזק לא הוכחה, ובית המשפט ציין גם אי-התאמה בין גרסאותיו בנושא. מנגד, נשקלו נזקים ממוניים הקשורים להליך הקודם, ובהם הוצאות שהושתו על התובע והסכום שנדרש להפקיד לצורך שחרורו, שרק חלקו הוחזר לו.
בסופו של דבר נפסקו 11,000 ש״ח כפיצוי כולל, בגין נזק לא ממוני וממוני, בלי חלוקה נפרדת בין רכיבי הנזק. הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. נוסף לכך חויב הנתבע לשלם 3,000 ש״ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין קובע את החיוב הכספי; הוא אינו קובע אם הסכומים שולמו בפועל.
המסקנה מפסק הדין
כאשר טענת אמת בפרסום נשענת על אישורי מסירה, בית המשפט עשוי לבחון בקפידה את העקביות והראיות לגבי עצם המסירה. כאן, הסתירות והמיעוט בראיות לא אפשרו להוכיח את המסירות, והמשמעות שנוצרה בהקשר הכולל נמצאה פוגעת בשם הטוב. שיעור הפיצוי נקבע לפי נסיבות המקרה והנזק שהוכח, ולא הוכחה כוונה מיוחדת המצדיקה כפל פיצוי.
לקריאת פסק הדין המלא – 57598-03-22
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
