נזק לסחורה במחסן: פיצוי על הנזק, אך לא על לשון הרע

המחלוקת עסקה בנזק לסחורה שאוחסנה במחסן, בעבודות שבוצעו במבנה ובוויכוח בין התובעת למשכירה על מפתח המחסן. בית המשפט הפריד בין שאלת האחריות לנזקי הרכוש לבין תביעת לשון הרע, והגיע לתוצאות שונות בכל אחד מהרכיבים.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע בעקבות ויכוח על מפתח המחסן, אך קבע שהמשכירה אחראית לנזק לסחורה, בין אם נגרם מנפילת פסולת מהגלריה ובין אם מהצפת ביוב. נפסקו 155,592 ש״ח בגין הסחורה, לצד שכר שמאי, הובלה ועוגמת נפש בעילות שאינן לשון הרע.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

22345-09-21 | בית משפט השלום בתל אביב -יפו | רונית פינצ'וק-אלט | 2026-06-29

צד תובע: מיטל בצלאל סבג, אבי סבג | צד נתבע: רחל גולן, מרדכי בכר

ייצוג רחל גולן: עו״ד מירה חטיבה | ייצוג מרדכי בכר: עו״ד שחר אגמון | ייצוג תובעים: עו״ד עוז רדיע

תביעה שעסקה בנזק לסחורה שאוחסנה במחסן הסתיימה בתוצאה מעורבת: בית המשפט דחה את רכיב לשון הרע, אך קיבל חלק ניכר מהתביעה בנוגע לנזקי הסחורה ולעוגמת הנפש שנגרמה בעקבות האירועים הקשורים לשכירות. ההבחנה חשובה: הפיצוי שנפסק אינו פיצוי על לשון הרע.

שתי מערכות עובדתיות שהובילו לתוצאות שונות

התובעים טענו כי סחורה עסקית שנשמרה במחסן נפגעה במהלך עבודות שבוצעו במבנה ובשל בעיות בצנרת הביוב. המשכירה טענה, בין היתר, שהעבודות הרלוונטיות הסתיימו חודשים קודם לכן, שהנזק לא הוכח ושעל התובעים היה לבטח את תכולת המחסן. בית המשפט בחן את החשבוניות, ההתכתבויות והעדויות, וקבע שהתמונה שונה מגרסת המשכירה: לאחר העבודות הראשונות שבוצעו לצורך חיבור מתקנים בחנות סמוכה, נעשו פעולות נוספות הקשורות לצנרת, ובמקביל בוצעו עבודות בגלריה שמעל חלקו האחורי של המחסן.

בית המשפט קיבל את עדות הקבלן שלפיה הקרטונים הועברו לחלק האחורי של המחסן כדי לאפשר את עבודות הצנרת. הוא קבע שהעבודות בגלריה לא היו עבודות קלות, ושבהן הוחלפו מדרגות והונחו לוחות. בנסיבות אלה, העברת הקרטונים מתחת לגלריה הייתה רשלנית, שכן פסולת בנייה עלולה ליפול עליהם. בית המשפט קיבל גם את הטענה שאבנים וחלקי בנייה אכן נפלו על הקרטונים ופגעו בסחורה.

בעניין הצנרת קיבל בית המשפט את העדויות על כך שהצנרת הישנה הייתה שבורה או סתומה, וכי הקבלן התריע על הצורך לתקנה. המשכירה אישרה בעדותה שההחלטה על ביצוע התיקון התעכבה בין היתר בשל העלות. בית המשפט קבע שהמשכירה ניהלה את עבודות האינסטלציה ולא מסרה לתובעים את מלוא התמונה על מצב הצנרת ועל הסיכון. הוא קבע שהאחריות לנזק לסחורה מוטלת על המשכירה, בין אם מקורו בנפילת פסולת מהגלריה ובין אם בהצפת ביוב, ולכן לא נדרש להפריד בין הנזקים לפי מקורם.

מדוע לא התקבלה טענת הביטוח

המשכירה הסתמכה על סעיף בהסכם השכירות שעסק בביטוח ובוויתור על תביעות בגין נזק שניתן לבטח. בית המשפט דחה את הטענה כי די בסעיף זה כדי לפטור אותה מאחריות בנסיבות המקרה. הוא הדגיש את הפער בין יחסי מבוטח ומבטח לבין יחסי משכיר ושוכר, וקבע כי כאן המשכירה ידעה על מצב הצנרת, לא טיפלה בהתראה ולא הציגה לתובעים את היקף הסיכון. עוד ציין כי מבטח סביר לא היה בהכרח מסכים לבטח את התכולה אילו הוצגו לפניו הנתונים על מצב הצנרת ועל העבודות. בית המשפט הבהיר שאין להסיק מכך מה תהיה חבות מבטחת המשכירה כלפיה.

הערכת הנזק ומה נפסק

בית המשפט קיבל את שיטת השמאי מטעם התובעים להערכת הפריטים שנפגעו ותמחורם, ודחה את הטענה שהיה צורך לשמור את הסחורה העובשת לצורך בדיקה נוספת. בין היתר נקבע שלא היה היגיון לשמור סחורה פגומה לצד הסחורה שניתן היה להציל, ושעמדו למשכירה חודשים שבהם יכלה להזמין שמאי מטעמה. מנגד, נדחו רכיבים שנדרשו בגין הקמת מחסן חדש והתאמתו: בית המשפט ציין שלא הוכח שהייתה מניעה להשתמש שוב במחסן לאחר תיקון הצנרת, וכי התובעים לא שכרו מחסן חלופי חדש.

המשכירה חויבה לשלם לתובעים 155,592 ש״ח בגין הנזק לסחורה, 4,500 ש״ח עבור שכר השמאי ו-590 ש״ח עבור הובלה, בתוספת ריבית שקלית לפי מועדי ההתחלה שנקבעו לכל סכום. נוסף על כך נפסקו 10,000 ש״ח לשני התובעים יחד בגין עוגמת נפש הקשורה לשכירות ולפגיעה בתכולה. רכיב זה נפרד מתביעת לשון הרע. נפסקו גם 20,000 ש״ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעים. בנפרד, המשכירה חויבה בהוצאות של 10,000 ש״ח לחברת השיפוצים ו-10,000 ש״ח לשוכר הנוסף במסגרת ההודעה לצדדים שלישיים.

מדוע נדחתה תביעת לשון הרע

התובעת טענה כי במהלך ויכוח המשכירה אמרה שתסלק אותה מהמחסן והשפילה אותה בפני אחרים. בית המשפט ציין שלא הייתה מחלוקת שהתובעים החליפו את מנעול המחסן, ושהתובעת עיכבה את מסירת המפתח למשכירה לפחות חמש דקות. על רקע זה התפתח בין השתיים ויכוח נוקב. בית המשפט קבע שהדברים בנסיבות אלה אינם מהווים לשון הרע, ומכל מקום אינם מצדיקים פיצוי. לכן לא נפסק פיצוי בגין לשון הרע, אף שנפסק פיצוי עוגמת נפש בעילה אחרת.

בית המשפט דחה את התביעה נגד השוכר הנוסף וגם את ההודעה לצדדים שלישיים שהגישה המשכירה. הוא לא חייב את התובעים בהוצאות השוכר הנוסף, בין היתר משום שהתביעה נגדו הוגשה על בסיס טענות המשכירה. עוד הורה למשכירה להשיב לתובעים את השיקים לביטחון בתוך 30 יום. פסק הדין קובע את חובת ההשבה, אך אינו קובע אם השיקים הושבו בפועל.

המסקנה מפסק הדין

במקרה זה, ויכוח חריף על מפתח המחסן לא הצדיק פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע. לעומת זאת, ממצאי בית המשפט בנוגע לעבודות, למצב הצנרת ולהתנהלות המשכירה ביססו אחריות לנזקי הסחורה ולפיצוי נוסף בעילות אחרות. ההכרעה מבוססת על נסיבות המקרה ואינה קובעת תוצאה אוטומטית במקרים אחרים.

לקריאת פסק הדין המלא – 22345-09-21

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: תביעת לשון הרע נדחתה, אך המשכירה חויבה בנזקי הסחורה ובעוגמת נפש בעילות אחרות. בית המשפט הורה גם להשיב את השיקים לביטחון בתוך 30 יום, בלי לקבוע אם ההוראה בוצעה.

שאלות נפוצות

לא. בית המשפט דחה את תביעת לשון הרע וקבע שהדברים במהלך הוויכוח על מפתח המחסן אינם לשון הרע בנסיבות העניין ואינם מצדיקים פיצוי.

נפסקו 155,592 ש״ח בגין הנזק לסחורה, 4,500 ש״ח עבור שכר שמאי ו-590 ש״ח עבור הובלה, בתוספת ריבית שקלית לפי המועדים שנקבעו בפסק הדין.

כן. נפסקו 10,000 ש״ח לשני התובעים יחד בגין עוגמת נפש הקשורה לשכירות ולפגיעה בתכולה. זהו פיצוי נפרד מתביעת לשון הרע.

לא. בית המשפט הורה למשכירה להשיב את השיקים בתוך 30 יום, אך פסק הדין אינו קובע אם ההשבה בוצעה בפועל.

נסכם...

נקבע שהמשכירה אחראית לנזק לסחורה, בין אם נגרם מנפילת פסולת בנייה מהגלריה ובין אם מהצפת ביוב. התביעה נגד השוכר הנוסף וההודעה לצדדים שלישיים נדחו. תביעת לשון הרע נדחתה, אך נפסקו פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש והוצאות. המשכירה גם חויבה להשיב את השיקים לביטחון בתוך 30 יום; פסק הדין אינו קובע אם ההוראה בוצעה.