אמירה בישיבת ועדה עירונית: מדוע נדחו הגנות הפרסום המותר ואמת הפרסום

פסק הדין עוסק באמירה שנאמרה בישיבת ועדה עירונית שדנה בהתנגדות לבקשת שימוש חורג. בית המשפט בחן אם הוועדה הייתה גוף מעין שיפוטי ואם התקיימו התנאים להגנת אמת הפרסום.

תוכן עניינים

תשובה מהירה

בית משפט השלום בחיפה קבע כי אמירה על שימוש קודם בדירה, שנאמרה בישיבת ועדה עירונית ולא הייתה רלוונטית להתנגדות שנדונה, היא לשון הרע. ההגנות לפי סעיפים 13(5) ו־14 נדחו, ובית המשפט הורה על תשלום פיצוי בסך 8,000 ₪ והוצאות.

הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.

15822-11-18 | בית משפט השלום בחיפה | אפרים צ'יזיק | 2021-11-04

צד תובע: אמנון כהן שור | צד נתבע: מאיר אשל

ייצוג תובעים: עו״ד יגאל מלצר | ייצוג נתבעים: עו״ד זיו אהרון אור

האם אמירה שנאמרה במסגרת דיון של ועדה עירונית נהנית בהכרח מהגנה מפני תביעת לשון הרע? בפסק דין זה השיב בית משפט השלום בחיפה בשלילה, לאחר שבחן את סמכויות הוועדה ואת הקשר בין הדברים שנאמרו לבין הנושא שנדון בפניה.

התביעה עסקה באמירה בעל פה שנאמרה בישיבת ועדת שכנים בעיריית חיפה ביום 7 בפברואר 2016. הישיבה נגעה להתנגדות לבקשה לשימוש חורג בנכס. לפי הפרסום שיוחס לנתבע, בתשובה לשאלה על השימוש הקודם בדירה הוא קשר אותה לתקופה קצרה של פעילות מינית מסחרית. הדברים נכללו בפרוטוקול הישיבה, שהתקיימה בפני משתתפים מטעם העירייה והמהנדס מטעם מגיש הבקשה.

התובע טען גם שהנתבע חזר על האמירה בפני אמו של רוכש הדירה. בית המשפט לא קיבל את הטענה הזאת. העדה העידה שלא נאמר לה שהתובע או בנו ניהלו פעילות כזאת בדירה; היא זכרה ששמעה באופן אגבי על מודעות שפורסמו בעבר, אך לא זכרה ממי שמעה זאת ולא ייחסה לכך חשיבות. בית המשפט ציין גם שהתובע לא פירט בכתב התביעה מתי והיכן נאמרה לכאורה האמירה הנוספת, ולא העלה אותה במכתבי ההתראה. לכן ההכרעה עסקה באמירה שנאמרה בישיבה בלבד.

הוועדה הייתה גוף מנהלי, לא גוף מעין שיפוטי

הנתבע טען שהאמירה מוגנת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, משום שנאמרה במסגרת הליך מעין שיפוטי ועל ידו כמייצג של חברה. בית המשפט דחה את הטענה. הוא בחן את אופי הדיון ואת סמכויות הוועדה, ולא הסתפק בכך שהדברים נאמרו במסגרת הליך רשמי.

לפי ממצאי בית המשפט, הוועדה דנה בהתנגדויות שכנים להיתר בנייה, אך לא פעלה כטריבונל שיפוטי: לא הוצגו לה סמכויות לזמן עדים, לחקור אותם או לקבוע ממצאים בהליך ראייתי, ובסיום הדיון לא ניתנה החלטה מנומקת של כלל חברי הוועדה. ההוראה המעשית שניתנה בסיום הייתה לשלוח פקח לבניין. בנסיבות אלה קבע בית המשפט שמדובר בגוף מנהלי, ולכן ההגנה שבסעיף 13(5) לא חלה. בית המשפט דחה גם את טענת היעדר היריבות, בין היתר משום שלא הוגשה בקשה לשנות את בעלי הדין או לצרף אחרים.

תשתית חלקית אינה מספיקה להגנת אמת בפרסום

בית המשפט לא קבע שלא הייתה כל תשתית עובדתית לטענה על פעילות קודמת בנכס. הוא מצא שהוצגה תשתית לכך שאדם ששכר את הנכס עסק שם בפעילות מינית לתקופה קצרה, כשלוש עשרה שנים לפני הדיון, ולמשך כחודשיים. עם זאת, קיומו של בסיס עובדתי מסוים לא הכריע את שאלת הגנת אמת הפרסום.

ההגנה לפי סעיף 14 מחייבת, כפי שהסביר בית המשפט, גם אמת בפרסום וגם עניין ציבורי בפרסומו. כאן הדיון עסק בשאלה אם הנכס שימש למגורים או למשרדים. בית המשפט קבע שהמידע על אירוע קצר שאירע שנים קודם לכן לא היה רלוונטי להכרעה בהתנגדות, ושאופן הצגת המידע היה חלקי ומתריס ויצר רושם שלילי על התובע. לכן לא התקיים רכיב העניין הציבורי הנדרש, וההגנה נדחתה. ההכרעה אינה קובעת שכל פרט ברקע העובדתי היה שקרי; היא מבחינה בין התשתית לגבי אירוע עבר לבין האופן וההקשר שבהם הוצגה האמירה.

כיצד נקבע הפיצוי?

התביעה הוגשה על סך 142,580 ₪, אך בית המשפט פסק 8,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק. בקביעת הסכום נשקלו גם נסיבות שהגבילו את הפגיעה: זו הייתה אמירה חד-פעמית וקצרה, שנאמרה בפורום סגור ללא דיירים אחרים, ותגובת יו״ר הוועדה לא השפיעה באופן מהותי על מהלך הדיון או על תוצאתו האופרטיבית. התובע לא מחה במהלך הישיבה, ופנה לנתבע לראשונה קרוב לשנתיים לאחר מכן. לאחר הפנייה הנתבע התנצל בכתב.

מנגד, בית המשפט קבע שהאמירה נאמרה שלא לצורך הדיון ויצרה בפני יו״ר הוועדה וחבריה מצג שלילי לגבי התובע. בהתחשב במכלול הנסיבות, הוא לא פסק כפל פיצוי והעמיד את הפיצוי על 8,000 ₪. בנוסף הורה לנתבע לשלם 750 ₪ הוצאות משפט בגין אגרות ו־2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, בצירוף מע״מ כחוק. נקבע שאם הסכום לא ישולם בתוך 30 יום, יחולו עליו הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד פסק הדין. פסק הדין אינו מציין אם החיובים שולמו בפועל.

המסקנה המעשית מן ההכרעה

במקרה זה, עצם אמירת הדברים בישיבה עירונית לא הקימה חסינות: בית המשפט סיווג את הוועדה כגוף מנהלי ובחן גם אם המידע היה רלוונטי ואם התקיים בו עניין ציבורי. לצד זאת, הפיצוי הושפע מהיקף החשיפה המצומצם, מהפרסום החד-פעמי ומההתנצלות. תוצאות במקרים אחרים תלויות במאפייני הגוף, בתוכן הפרסום ובנסיבותיו.

לקריאת פסק הדין המלא – 15822-11-18

הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.

מה אנחנו למדים?

המסקנה מפסק הדין: בנסיבות שנדונו, אמירה לא רלוונטית שנאמרה בישיבת גוף מנהלי הוכרה כלשון הרע, וההגנות לפי סעיפים 13(5) ו־14 נדחו. בית המשפט הורה על תשלום פיצוי בסך 8,000 ₪ והוצאות; פסק הדין אינו מלמד אם החיובים שולמו בפועל.

שאלות נפוצות

בית המשפט דן באמירה בעל פה בישיבת ועדת שכנים בעיריית חיפה, שבה הנתבע קשר את הדירה לפעילות מינית מסחרית בעבר. ההכרעה עסקה באמירה בישיבה ולא בפרסום נוסף נטען.

בית המשפט מצא שהוועדה הייתה גוף מנהלי: לא הוצגו לה סמכויות חקירה ועדות, ובסיום לא ניתנה החלטה מנומקת של כלל חברי הוועדה. לכן נקבע שסעיף 13(5) אינו חל.

לא. בית המשפט מצא שהוצגה תשתית לפעילות קודמת של שוכר לתקופה קצרה. עם זאת, הוא קבע שהמידע הוצג באופן חלקי ובהקשר שאינו רלוונטי, ושלא התקיים עניין ציבורי בפרסום הנדון.

בית המשפט קבע שהבקשה שנדונה עסקה בשימוש הנכס למגורים או למשרדים, ואילו המידע על אירוע קצר שנים קודם לכן לא היה רלוונטי לה. בהיעדר עניין ציבורי בפרסום, ההגנה לא התקיימה.

לא. העדה לא אישרה שנאמר לה שהתובע או בנו ניהלו פעילות בדירה, ובית המשפט מצא שלא הוצגו פרטים מספקים על מועד ומקום הפרסום הנטען. לכן הטענה הנוספת נדחתה.

בית המשפט הורה על תשלום 8,000 ₪ פיצוי, 750 ₪ הוצאות משפט ו־2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוספת מע״מ. פסק הדין אינו מציין אם הסכומים שולמו בפועל.

נסכם...

בית המשפט קבע שהוועדה הייתה גוף מנהלי ולא גוף מעין שיפוטי, ולכן לא חלה הגנת סעיף 13(5). אף שהוצגה תשתית לפעילות מינית מסחרית קודמת בנכס לתקופה קצרה, המידע הוצג בהקשר לא רלוונטי וללא עניין ציבורי, ולכן הגנת אמת הפרסום נדחתה. הטענה לפרסום נוסף בפני אמו של רוכש הדירה לא הוכחה. בית המשפט הורה על תשלום 8,000 ₪ פיצוי, 750 ₪ הוצאות משפט ו־2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין בתוספת מע״מ.