הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
2504-08-20 | בית משפט השלום בצפת | בכירה עביר גבריס | 2022-03-24
צד תובע: סעוד הייב, תמאם הייה | צד נתבע: מ. מ. טובא-זנגריה
האם רשות מקומית רשאית להטיל עיקול על חשבון בנק בשל חוב ארנונה בלי להוכיח שדרישת תשלום נמסרה קודם לכן? בפסק דין זה התקבלה התביעה בחלקה: בית המשפט קבע שהעיקולים הוטלו שלא כדין משום שהרשות לא הוכיחה שהמציאה את דרישת התשלום הנדרשת לפני נקיטת הליכי הגבייה. העיקולים הוכרו כפרסום לשון הרע, ונפסק פיצוי כולל של 3,000 ₪.
המחלוקת על תשלום הארנונה
התובעים טענו כי שילמו 3,200 ₪ במסגרת הסדר ארנונה, וכי בקבלה שנמסרה להם נרשם שהתשלום סוגר את חוב הארנונה עד סוף השנה. מנגד, הנתבעת טענה שהתשלום חושב על בסיס הנחה שלא אושרה כדין, ולכן נותרה יתרת חוב. לטענתה, נשלחו לתובעים הודעה על ההנחה ודרישת תשלום, ובהמשך הוטלו העיקולים.
בית המשפט לא קיבל את הטענה שהתשלום הוכיח כי מלוא חוב הארנונה סולק. התובע העלה בתצהיר את הטענה שהגיש בקשה להנחה בצירוף מסמכים, אך לא הציג את הבקשה או ראיות תומכות, והטענה לא הופיעה בכתב התביעה. עדות התובעת לא חיזקה את גרסתו בעניין המסמכים. בית המשפט גם נתן משקל לעדות עד הנתבעת, שאותה מצא עקבית ולא נסתרה, וקיבל את גרסת הנתבעת שלפיה ההסדר נקבע על בסיס הנחה שלא הוכחה כמאושרת כדין.
עם זאת, בית המשפט ציין כי פקידת הגבייה שחתמה על הקבלה לא הובאה לעדות, ולכן הרישום בכתב יד שעליו הסתמכו התובעים לא נסתר. הממצא הזה לא הספיק כדי להוכיח שהתשלום סילק את מלוא החוב, אך הוא היה רלוונטי לבחינת האופן שבו היה על הנתבעת לפעול לפני שהטילה עיקולים.
חוב אפשרי אינו פוטר מהוכחת המצאת דרישה
ההבחנה המרכזית בפסק הדין היא בין השאלה אם נותר חוב לבין השאלה אם הליך הגבייה בוצע כדין. גם לאחר שבית המשפט קיבל את גרסת הנתבעת בעניין ההנחה, עדיין נדרש להכריע אם הוכח שנשלחו לתובעים דרישת תשלום והודעה על הצורך להשלים מסמכים. לפי פקודת המסים (גבייה), המצאת דרישה היא תנאי לנקיטת הליכי גבייה ולעיקול, ונועדה לאפשר לחייב לשלם או להשיג על החיוב לפני הפגיעה בחשבון.
בית המשפט קבע שהנטל להוכיח המצאה כדין מוטל על הנתבעת. היא צירפה את המסמכים, אך לא הציגה ראיה מתי נשלחו ולא הביאה עד שיעיד על משלוחם. גם כתובת התובעים במסמכים כללה את שם היישוב בלבד, ללא פרטי כתובת נוספים. העובדה שנשלחו הודעות לתושבים אחרים לא הוכיחה שהמסמכים נשלחו לתובעים. התובע העיד שלא קיבל את המסמכים, ובית המשפט קבע שהנתבעת לא הוכיחה את המצאתם.
בית המשפט התייחס גם לקבלה ולרישום שעליה, שעליהם הסתמכו התובעים, וכן לכך שהליך בקשת ההנחות היה נוהל חדש באותה תקופה. נסיבות אלה, כך נקבע, חייבו את הנתבעת לנהוג בזהירות ולוודא שהדרישה וההודעה אכן הומצאו לפני הטלת העיקולים.
מדוע העיקולים הוכרו כלשון הרע?
בית המשפט הסביר כי עיקול על חשבון בנק עשוי להציג אדם כמי שאינו משלם את חובותיו, ולכן לפגוע בשמו הטוב. בנסיבות המקרה, מאחר שהעיקולים הוטלו שלא כדין, נקבע שהם מהווים פרסום לשון הרע. בית המשפט ציין שלא הוכח שהפרסום הגיע לצדדים שלישיים מלבד עובדי הבנק.
הפיצוי ומה שלא הוכח
התובעים ביקשו 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. אף שהפיצוי הסטטוטורי אינו מחייב הוכחת נזק, בית המשפט הביא בחשבון את היקף הפרסום ואת הראיות לנזק בעת קביעת הסכום. הטענות בדבר חסימת פעולות בנקאיות, פגיעה בדירוג החשבונות וקושי בקבלת הלוואה לא נתמכו בראיות מספקות. בית המשפט מצא כי במסגרת העיקול נתפסו 3,200 ₪ בחשבון אחד, אך לא הוכח שנתפס סכום בחשבון האחר. לצד זאת, לא הוכח שכספים נלקחו בפועל מחשבונות הבנק.
נפסק פיצוי כולל של 3,000 ₪ לשני התובעים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת חויבה גם בהחזר אגרות בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומן, ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪, לתשלום בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין; אחרת יחולו הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבע.
המסקנה מפסק הדין
פסק הדין מבדיל בין קיומו האפשרי של חוב לבין חוקיות הליכי הגבייה: גם כשלא הוכח שהתשלום סילק את מלוא החוב, על הרשות להוכיח שהמציאה את דרישת התשלום לפני הטלת עיקול. במקרה זה, כשל בהוכחת ההמצאה הוביל לקביעה שהעיקולים היו שלא כדין ולפסיקת פיצוי. התוצאה תלויה בנסיבות ובראיות בכל מקרה.
לקריאת פסק הדין המלא – 2504-08-20
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
