הבהרה: תוכן זה נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית בהסתמך על פסק הדין והנתונים המאומתים במערכת LAWZ. אין לראות בתוכן זה ייעוץ משפטי.
79468-01-19 | בית משפט השלום בירושלים | אלעד פרסקי | 2023-02-17
צד תובע: אלכסנדר הופמן | צד נתבע: סיגלית אהרוני
ייצוג אלכסנדר הופמן: עו״ד רפאל שטוב | ייצוג סיגלית אהרוני: עו״ד עז אלדד מטעם הסיוע המשפטי
מחלוקת סביב עבודות בנייה הוביל לתביעת לשון הרע ולדרישה לפיצוי בגין מצלמה שלטענת התובע נגנבה. בית משפט השלום בירושלים דחה את התביעה כולה. הוא קבע כי התלונות שהופנו לעירייה היו אמת, ולמעלה מן הצורך מצא כי חלה עליהן גם הגנת תום הלב. אשר לאמירות שנשמעו בחדר המדרגות, נקבע כי הוכח אירוע אחד בלבד, וכי בנסיבותיו לא היה מדובר בלשון הרע לפי החוק.
תלונות לעירייה על עבודות הבנייה
הנתבעת, דיירת בבניין שבו נערכו עבודות, פנתה לגורמי הרישוי והפיקוח בעירייה. התובע טען כי הפניות פגעו בו, אך לא הציג את נוסחן. לכן בית המשפט לא יכול היה לבחון את הפרטים המדויקים של הדברים שנמסרו לעירייה, והניח לצורך הדיון שהם עשויים להיחשב לשון הרע.
עם זאת, בית המשפט הסתמך על מסמכים עירוניים שהעידו כי אותרו עבודות בנייה בסטייה מהיתר וכי התיקים הועברו להמשך טיפול משפטי. כמו כן, ניתן צו מנהלי להפסקת עבודה בקשר לעבודות בבניין. בית המשפט ציין כי ייתכן שהפגמים תוקנו בהמשך, אך בחן את מצב הדברים במועד שבו נשלחו הפניות.
בית המשפט דחה את טענת התובע שלפיה הצו אינו רלוונטי אליו, בין היתר משום שבכתב התביעה עצמו תיאר את מעורבותו בעבודות בבניין ואת הקשר בין העבודות לבין תלונות הנתבעת. לנוכח הממצאים, נקבע כי ניתן לקבל שהפניות לעירייה היו אמת. עוד נקבע כי פנייה של דיירת לרשות בעניין תקינות עבודות בבניין שבו היא מתגוררת נוגעת לעניין ציבורי.
למעלה מן הצורך, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין חלה גם הגנת תום הלב. הפנייה לרשות הוסברה כחלק מחובה או עניין אישי כשר, וכן כתלונה לגורם מוסמך. בהיעדר נוסח הפניות, לא נמצא שהן חרגו מתחום הסביר.
מה הוכח לגבי האמירות בחדר המדרגות
הנתבעת הכחישה בתחילת ההליך את האמירות המיוחסות לה, ובעדותה תחילה לא אישרה שניהלה שיחה עם התובע. בהמשך הודתה שלא ניתן לשלול שהיו ביניהם שיחות. בית המשפט מצא כי שינויי הגרסה מצדיקים להעדיף את עדות התובע ואת עדות בן משפחתו בנוגע לאירוע בחדר המדרגות.
לפי הממצא, באותו אירוע יחיד השמיעה הנתבעת אמירות חריפות שייחסו לתובע התנהלות פלילית. הדברים נשמעו בנוכחות בן משפחה, אשת התובע, קבלן ושני עובדים. לעומת זאת, טענות לאירועים דומים נוספים לא הוכחו: בית המשפט ציין כי לא הובאו עדים נוספים שניתן היה לזמן כדי לתמוך בהן.
מדוע האירוע היחיד לא הוכר כלשון הרע
בית המשפט הסביר כי השאלה אינה רק כיצד התובע עצמו חווה את הדברים, אלא כיצד אדם סביר, ובנסיבות אלה גם הנוכחים במקום, היו עשויים להבין אותם. נקבע שהאמירות נאמרו בצעקות, במפגש מזדמן ובפורום מצומצם, על רקע מחלוקת מתמשכת סביב העבודות בבניין.
בנסיבות אלה, בית המשפט מצא שסביר יותר שהנוכחים תפסו את הדברים כגידוף שנאמר בכעס, ולא כתיאור עובדתי מבוסס על התובע. גם אם חלק מהנוכחים לא הכירו את הסכסוך, אופן אמירת הדברים והמפגש האקראי תמכו במסקנה זו. לכן נקבע כי האמירה החד-פעמית לא הייתה עלולה לבזות או להשפיל את התובע בעיני הנוכחים, והיא אינה לשון הרע לפי החוק. משנקבע כך, לא היה צורך להכריע בהגנות שהנתבעת העלתה ביחס לאירוע זה.
התביעה נדחתה, והוצאות לא נפסקו לצד אחד
התובע דרש 103,000 ש״ח: 100,000 ש״ח כפיצוי ללא הוכחת נזק ו-3,000 ש״ח בגין מצלמה שלטענתו נגנבה. בית המשפט קבע שלא הוצגה ראיה לטענת גניבת המצלמה, ודחה את כל ראשי התביעה. לא נפסק פיצוי. עם זאת, נוכח האירוע שבו הנתבעת גידפה את התובע ונוכח האופן שבו הציגה את גרסתה בהליך, נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין ממחיש את חשיבות ההקשר בבחינת אמירות פוגעניות: לצד תוכן הדברים נבחנו אופן אמירתם, נסיבות המפגש, היקף הקהל והמחלוקת סביב העבודות בבניין שבמסגרתה נאמרו. ההכרעה היא לפי נסיבות המקרה הזה, ואינה קובעת שכל אמירה דומה במחלוקת דומה סביב עבודות בנייה תיבחן באותו אופן.
לקריאת פסק הדין המלא – 79468-01-19
הבהרה: הפוסט נוצר באמצעות מערכות בינה מלאכותית וחשוף לטעויות. ייתכן שהוגש ערעור, ניתנה החלטה מאוחרת יותר או שהתוצאה המשפטית השתנתה.
